יעקב ז'אק אמיר (15 במרץ 1933 – 30 במרץ 2011) היה איש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם המערך (1974–1988) וכראש עיריית דימונה (1983-1978).
ביוגרפיה
אמיר נולד במוגדור שבמרוקו בשם יצחק-חיים אמזלג. בקזבלנקה למד בבית הספר התיכון המקצועי אורט והיה פעיל בתנועת הנוער החלוצית "דרור" ומטעם ארגון ההגנה. בינואר 1952 עלה לישראל. שמו שונה ליעקב בשל שגיאה של פקיד בנמל חיפה שהמיר את הכינוי "ז'אק" בשם 'יעקב'. לאחר עלייתו ביחד עם גרעין הנח"ל "בנתיב" התיישב אמיר בקיבוץ עין גב, בו חי כשלוש שנים. באותה תקופה הצטרף למפלגת אחדות העבודה. אחרי הפילוג בתנועה הקיבוצית עבר לחיות בקיבוץ גנוסר, שם הכיר את אורה צורף, לה נישא. את הקיבוץ עזב בשנת 1958 לדימונה.
כחמש עשרה שנים היה פועל במפעלי ים המלח ושימש כמנהל עבודה בכיר בענף המתכת. במפעל נבחר ליו"ר ועד העובדים (1959–1974) ובשנים 1959–1964 כיהן כחבר מועצת הפועלים של דימונה. בשנת 1965 נבחר לוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית.
בפעילותו המפלגתית-פוליטית כיהן שנים רבות כחבר מועצת העיר דימונה. בשנים 1965–1968 ושוב בין 1973–1976 היה סגן ראש העירייה הממונה על החינוך והתרבות בעירייה. בשנת 1978 נבחר לראש העיר ובתפקיד זה כיהן כהונה יחידה. קודם לכן, בשנת 1974, נכנס אמיר לכנסת השמינית מטעם המערך, במקומה של ראש הממשלה המתפטרת גולדה מאיר.
כהונתו בכנסת נמשכה ברציפות עד שנת 1988. במהלך תקופה זו שירת בוועדות שונות, בהן ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים. כמו כן עמד בראש מספר ועדות, בהן ועדה משותפת לעניין שכרם של שוטרים וסוהרים, והופקד במהלך השנים על הטיפול בדרוזים, בדואים ועניינים הקשורים בנגב והפעיל לשכה פרלמנטרית בדימונה. היה משקיף מטעם הכנסת בדיוני מועצת אירופה.
לצד פעילותו בכנסת היה אמיר חבר הנשיאות של הפדרציה הספרדית העולמית ונמנה עם חבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון. בשנת 1985 נבחר לכהן כיו"ר האגודה למניעת אלכוהוליזם. לאחר תום כהונתו שימש יו"ר ועדת הבחירות למוסדות ההסתדרות.
בשנים 1990–1993 יצא אמיר לבריסל לייצג את הסתדרות העובדים הכללית בקונפדרציה הבינלאומית של ארגוני העובדים.
בשנת 2011 נפטר בבת חפר, שם התגורר. נקבר בקיבוץ גינוסר.
בספטמבר 2021 נחנך בית ספר יסודי חדש על שמו בדימונה.
חיים אישיים
היה נשוי ואב לשלושה.
קישורים חיצוניים
