יעל גילעת (נולדה בארגנטינה ב-1954) היא חוקרת ומרצה על תולדות האמנות ועל תרבות חזותית, כיהנה כראש התכנית הרב תחומית להוראה של מדעי הרוח והאומנויות באורנים - המכללה האקדמית לחינוך, בשנים 2015–2021. במסגרת זו יסדה עם שותפים ושותפות את מסלול המחקר מבוסס יצירה ABR.[1] היא מנחה-אורחת בתוכנית בינלאומית לתואר שלישי, במסלול ArtBasedResearch, הפקולטה לחינוך בגרנדה, ספרד. בשנים 2004–2014 ניהלה את המכון לאמנות במכללת אורנים.
קורות חיים
גילעת למדה בתיכון לאמנויות שליד האוניברסיטה Bachillerato de Bellas Artes בלה פלאטה, ארגנטינה. ולאחר מכן בחוג לאמנות באותה אוניברסיטה (Facultad de Bellas Artes y Medios Visuales-Mural) אך לא השלימה את לימודיה לתואר במסגרת זו שנקטעה עם עלייתה לישראל בראשית שנות השבעים, במסגרת גרעין של התנועה חטיבת מרדכי אנילביץ (ענף רדיקלי של השומר הצעיר) שהתיישב בקיבוץ גבעת עוז.
בישראל המשיכה את לימודיה במדרשה לאמנות ברמת השרון, סיימה ב.א. במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה ב-1993, לימודי השלמה לקראת מ.א. באוניברסיטת תל אביב ב-1998, ו-PhD במסלול ישיר לדוקטורט לתלמידים מצטיינים באוניברסיטת תל אביב ב-2003. עבודת הדוקטורט שלה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב עסקה בצורפות יהודי תימן בכור ההיתוך: מיקומה ותפקידה בתרבות החזותית בישראל מימי היישוב ועד ראשית המדינה.
ב-2021 החלה לכהן כיושבת ראש העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל.
כתיבה, הוראה וחינוך לאמנות
צורפות בכור ההיתוך
בתחילת דרכה האקדמית, עסקו מחקריה בצורפות וביהודי תימן ובכלל זה מקומן של אמנויות יוצאי ארצות האסלאם בתרבות החזותית הציונית והתפרסמו בשנת 2009 בספרה הראשון צורפות בכור היתוך: אומנויות יהודי תימן והתהוותה של התרבות החזותית הלאומית בישראל 1882-1967 בהוצאת מכון בן-גוריון. בשנת 2015 פרסמה את ספרה השני: דיוקן צורף: על חייו ויצירתו של משה בן דוד, בהוצאת מכון בן צבי. מחקרים אלה העמידו פרספקטיבה חדשה בנוגע ליחסים בין תרבויות, מגדרים ומעמדות במהלך כינונה של התרבות העברית-ציונית ואחריו. ממחקרים אלה התפתחו מחקריה על ארגוני נשים וולונטריים ותפקידיהם בהצמחתה של התרבות העממית-רשמית בישראל, החל משני, ויצו, ומאוחר יותר משכית. בשנת 2008 התפרסם על כך מאמרה רוקמות אומה כפרק בספר "נשים יוצרות בישראל 1920-1970" בעריכת רות מרקוס, אשר היה חלוץ בחקר נשים אמניות בישראל.
קראפטיביזם וארטיביזם
עניינה של יעל גילעת בצורפות הוביל למחקרים נוספים בהקשר לאמנות העכשוית, שנמשך לעבר מחקר של קראפטיביזם ושל הרקמה והסריגה בהקשר פמיניסטי. הקראפט הכרוך בעבודת יד שקדנית החוזרת על עצמה הביא את גילעת לחקר הריטואל ובכלל זה חקר "מפנה היודאיקה".
עם הפנים לחברה
השנים בהן גילעת ניהלה את המכון לאמנות במכללת אורנים 2004–2014, מוגדרות בפיה כפרק זמן מכונן. בתקופה זו, גילעת יחד עם הקולגות עידית לבבי, דורית רינגרט, דוד וקשטיין, עמי לוי, ענת גטניו ועוד רבים, הצליחו לבסס את מכון אורנים כמקום שאינו ״סמינר מורים״ אלא מרכז אלטרנטיבי לאמנות, חינוך וקהילה, עם הפנים לחברה, על מגוון זהויותיה. מלבד החוג האקדמי פעלו במכון גלריה לאמנות, גלריה למדיה ווידאו, והגלריה "קשר עין" לחינוך מוזיאלי. בוגרות ובוגרי המכון נוכחים ומשפיעים על שיח האמנות העכשווי בחינוך, ביצירה ובאוצרות, ביניהם אפשר לציין את פטמה אבו רומי, פטמה שנאן, סמאח שחדה, מתן בן כנען, שלומי ללוש, מריה סלאח מחמיד, הדר סייפן, מיכל שכנאי יעקבי ועוד.
דור המפנה
בעקבות סדרת תערוכות על שנות השמונים בגלריה של המכון לאמנות באוצרות דוד וקשטיין, פתחה גילעת מהלך ארוך שנים של מחקר והוראה של האמנות הצעירה בשנות השמונים, והחלה לפרסם מאמרים שעסקו בקריאה מחדש של העשור והשפעתו הלאה, דוגמת מאמרה על צמד התערוכות הנוכחות הנשית, ומטא-סקס. המחקר הבשיל לכדי ספר: דור המפנה, אמנות צעירה בשנות השמונים בישראל, בהוצאת אוניברסיטת בן-גוריון. גם לאחר פרסום הספר, המהווה מפת דרכים באמנות התקופה, ממשיכה גילעת לעסוק בעשור זה, ולהעמיק בחקר הנשים האמניות והשיח המגדרי של התקופה. מחקר שנות השמונים העמיק את הכתיבה והקשר אל אמנים שגילעת מלווה אותם כאוצרת וכחוקרת (אלי שמיר, צדוק בן דוד, עידית לבבי, דרורה דומיני, דוד וקשטיין, רותי הלביץ כהן ועוד).
מגדר ופמיניזם
במהלך השנים, יעל גילעת פרסמה מאמרים רבים על אמנות ותרבות חזותית. מחקריה עוסקים בהצטלבויות בין החברתי לאסתטי בראי התיאוריות הביקורתיות. בעשור האחרון פרסומיה מתמקדים במגדר ובפמיניזם דרך היבטים חברתיים שונים כגון: מרחב ציבורי ונוף לשוני; אימהיות ואימהות; זיכרון ושכול; טרנס-לאומיות, ארטיביזם וקראפטיביזם. הפרספקטיבה המגדרית אפשרה נקודה מבט נוספת על מחקר הצורפות, החל מהתבוננות על נשים ותכשיטים ביצירתה של שרה לוי תנאי, דרך עיסוק ביצירתן של נשים צורפות דור שני למשפחות שעלו מתימן, דוגמת אביה דוד שהם וטליה רצון. שתי מעצבות אלה הוצגו בתערוכה דיאלוג ב-2019.
שאלות מגדריות בדגש על הצטלבות בין מעמד ואתניות נידונות במאמרים שגילעת כתבה על אמניות פלסטיניות שהכירה במכון לאמנות כסטודנטיות ושהפכו לדמויות מובילות בשדה האמנות. המאמרים הם תוצר של היכרות ודיאלוג רב שנים, המודע למפגש בין תרבויות ועמדות המתקיים במהלכו. המאמרים הופיעו בקטלוגים של תערוכותיהן של פאטמה אבו רומי, פטמה שנאן ועוד אמניות נוספות.
מחקר מבוסס יצירה ABR
בעת ששימשה כראש התכנית הרב תחומית של מדעי הרוח והאומנויות במכללת אורנים, עסקה יעל גילעת בפיתוח הלימודים לתואר שני רב-תחומי ויסדה עם שותפים ושותפות את מסלול המחקר מבוסס יצירה ABR. גישה זו על ענפיה השונים הולכת ומתבססת בעולם וגילעת בין החלוצות בישראל המיישמות אותה. זהו מסלול פורץ דרך לתואר שני מחקרי, שמעניק לאמנות מקום באקדמיה. במסגרת זאת, מנחה יעל סטודנטים בעבודות לתואר שני.
במקביל היא מפתחת תוכן פדגוגי בנושאי מגדר ואמנות מבוססת קהילה, וזאת במסגרת קורסים ייחודיים, כתיבת תוכניות לימוד והנחיית סטודנטים בעבודות לתואר שני במכללת אורנים, באוניברסיטאות ובאקדמיות נוספות וכן עבודות לתואר שלישי. בעקבות פעילותה בתחום זה הוזמנה לשמש כמנחה עבודות דוקטור בתוכנית הבינלאומית לתואר שלישי בפקולטה לחינוך בגרנדה, במסלול חקר חינוך מבוסס אמנות (Art Based Educational Research).
מחקרים בנוף לשוני
גילעת משתתפת פעילה בקבוצת חוקרים בין לאומית שעוסקת בנוף לשוני - מחקר של מופעי השפה/שפות במרחבים ציבורים. גילעת פרסמה, יחד עם ד״ר שושי וקסמן, מאמרים רבים העוסקים בהיבטי אמנות ותרבות חזותיים בהקשרים של בתי עלמין צבאיים בישראל,[2] קרפטיביזם, ובאופן שבו השפה והאמנות משולבות ביצירות העוסקות בהגירה וזהות במסגרת אירועי אמנות בינלאומיים.
תרומתן של גילעת ווקסמן לחקר הנוף הלשוני קשורה ליחסים בין אמנות ונוף לשוני ולנוכחות האמנות במרחבים ציבוריים בהקשרים שונים. במאמר להחזיק את הזיכרון: פיגוע טרור ב-AMIA, בואנוס איירס, ארגנטינה, 1994 - מקומן של התערבויות אומנותיות מוזמנות בהבניית זיכרון כאירוע מתמשך, שהתפרסם בשנת 2020 בכתב העת דברים, עוסקת גילעת במחקר הדן בזיכרון מבוסס אמנות שהולך ומתפתח מזה 26 שנה ביחס לפיגוע טרור רב נפגעים שהתרחש בבניין הקהילה היהודית AMIA. המאמר עוסק במחאה דרך האמנות שהגיבה לטיפול כושל של מערכות המדינה בגילוי מבצעי ההתקפה על בניין הקהילה בשנת 1994 בבואנוס איירס.
בתחום זה, ערכה גילעת מחקרים יחד עם קולגות מספרד (ד״ר אנטוניו אספינוסה) על אמנות וזיכרון במרחב הציבורי בגרנדה בתקופה שלאחר מותו של הדיקטטור פרנקו והמעבר לדמוקרטיה. מאמרים בנושא התפרסמו בספרדית ובאנגלית.
חיים אישיים
גילעת מתגוררת בקריית טבעון ונשואה לד״ר גיורא גילעת. לזוג בת ושני בנים.
ספרים
- דור המפנה: אמנות צעירה בשנות השמונים בישראל, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, קמפוס שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון, 2019
- דיוקן צורף: על חייו ויצירתו של הצורף משה בן דוד, הוצאת יד בן צבי, ירושלים, 2015
- צורפות בכור היתוך: אמנויות יוצאי תימן והתהוותה של התרבות החזותית הלאומית בישראל 1882-1967, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, קמפוס שדה בוקר, אוניברסיטת בן-גוריון, 2009
מבחר מאמרים בכתבי עת מדעיים ומקצועיים ופרקים בספרים
- Guilat, Y., & Espinosa –Ramírez, A. B. (2020). Diachronic Examination and Interpretation of the Street-Signage Transformation in Granada, Spain, during the Transition to Democracy (1975–1983). In S. Tufi & Malinowski, D. (Eds.), Questioning Boundaries, Opening Spaces: Reterritorializing Linguistic Landscapes (pp. 325-344). Bloomsbury Academic.
- Guilat, Y. (2019). Israeli-ness or Israeli-less? How Israeli Women Artists from FSU deal with the Place and Role of “Israeli-ness” in the Era of Transnationalism. Arts 8, 159. doi:10.3390/arts80401
- Guilat, Y. (2019). The Masada Cycle: Ethos and Myth in the 1980’s Works of Elie Shamir. Darom, Revista de Estudios Judíos, 2019, 105-124
- Guilat, Y. (Spring 2019). “Living Room” and “Family Gaze” in Contemporary Israeli Art: Comparative Perspectives on Cultural-Identity Representations. Israel Studies, 24 (1), 24-53.
- Guilat, Y. (2017). Art in times of Precarity. Dvarim, Interdisciplinary Journal, 10 (Special Issue, Solidarity with the "Other"), 253-282. (In Hebrew).
- Guilat, Y., & Espinosa Ramirez, A. (2016). The historical Memory Law and its role in the redesign of the semiotic cityscapes in Spain: The case study of Granada. Linguistic Landscape. An international journal, Special issue Memory and memorialization, 2-3, 247- 274.
- Guilat, Y. (2015). Redefining the public space as a semiotic resource through Institutional Art events: the Bat Yam Biennale of Landscape Urbanism as a LL case study. In R. Blackwood, E. Lanza & H. Woldemarian (Eds.), Contesting & Negotiating Identities in LL (pp. 163-179). London: Bloomsbury Publishing
- Guilat, Y. (2014). Gender, Ritual and Video Art. Me’ever la-halacha, special edition of Iyunim, 7, Ben-Gurion University of the Negev, 580-611. (In Hebrew).
- Guilat, Y., & Waksman, S. (2014). The Linguistic Landscape of Israel’s Military Cemeteries as a Field of Symbolic Contestation. In A. Koll-Stobbe & S. Knospe (Eds.), Language Contact around the Globe (pp. 387–415). Greifswald: Peter Lang.
- Guilat, Y., & Waksman, S. (2012). Memorial Objects in the Contemporary Landscape of Military Cemeteries and their Affinity to the Work of Bianca Eshel-Gershuni. Motar, 19–20, 17–30. (In Hebrew).
- Guilat, Y. (September 2012). Motherhood and Nation: Women Artists in Israel Memorial Discourse. The Journal of Israeli History, 31 (2), 283–318.
- Guilat, Y. (2012). Between Gush Halav and Bir’im: About place, identity and memory. In N. Barzel (ed.), The Galilee as a Multicultural Place (pp. 26–38). Oranim Academic College of Education. (In Hebrew).
- Guilat, Y. (2011). ‘Mapping Landscape’: Imagery of Place and Territory in the Works of Israeli-Jewish and Palestinian Artists in Israel in Recent Decades. Oranim Academic Journal of Interdisciplinary Studies, 3, 70–81. (In Hebrew).
אוצרות
לצד כתיבתה האקדמית, עוסקת גילעת גם באוצרות של תערוכות מחקריות, בישראל ומחוצה לה, בין השאר:
- 2020 - רותי הלביץ כהן, השמיים נפלו עלי, הגלריה לאמנות אום אל-פחם
- 2020 - אלי שמיר, גבולות, משכן לאמנות, עין חרוד
- 2019 - אביה דוד-שוהם וטליה רצון, דיאלוג, מרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל, רחובות
- 2019 - מיכל שכנאי יעקבי, זמן-מנחה, הגלריה לאמנות, רמות מנשה
- 2019 - תערוכת וידאו-ארט של יוצרי ABR מאורנים, לימודים בינתחומיים במדעי הרוח, כנס מחקר שנתי של אורנים
- 2018 - משה בן דוד, בין מסורת לחדשנות, מרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל, רחובות
- 2017 - פאטמה אבו רומי, ונוס פלסטינה, הגלריה לאמנות, אום אל פחם
- 2017 - Our Own Rites, with the participation of nine Oranim's Artist-Teacher graduates, Museum Casa de Los Tiros, Granada כאוצרת שותפה עם דורית רינגרט
- 2017-2019 השתתפה כאוצרת-שותפה של תערוכות וידאו ארט ביוזמת אוניברסיטת גרנדה, ספרד, בניהולו של אנחל גרסיה רולדן Angel Garcia Roldan, בהן הוצגו יצירות של בוגרות תואר ראשון ושני של מכללת אורנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
