נולד לרב שמעון קאליש (ר' שמעולי) נכדו של רבי יצחק מוורקא. בגיל 16 נישא לחיה גולדה בתו של האדמו"ר רבי יצחק יעקב רבינוביץ מביאלא, והתגורר לאחר נישואיו בביאלא ואחר כך עבר להתגורר בוורשה.
להזמנת מייסדה של המושבה בני ברק, ר' יצחק גרשטנקורן שהיה מחסידי סקרנביץ שייסדו את בני ברק, עלה בשנת 1935 לארץ ישראל והתמנה כרבה של המושבה, תפקיד בו שימש עד פטירתו במקביל לתפקידו כאדמו"ר מסקרנביץ משושלת בית וורקא[1]. הוא התיידד עם החזון איש שתמך בו כרב של בני ברק. מדי שנה היה נוסע לפולין לבקר את חסידיו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הוא היה בוורשה והצליח לצאת ברכבת האחרונה שיצאה מן הבירה ורשה לעיר הנמל הרומנית קונסטנצה וחזר לארץ ישראל.
עם שובו לבני ברק הופתע לגלות כי הרב יעקב לנדא התמנה גם הוא לרב של בני ברק. שני הרבנים פעלו במקביל זה לזה כשכל אחד משרת את הפונים אליו. בשנת 1940, בעקבות סכסוך על השליטה בתלמוד תורה[2], הוצע לבחור רב יחיד לבני ברק. אולם ראש המועצה יצחק גרשטנקורן התנגד לרעיון ותיאר את המצב: "שני הרבנים, הרב קאליש והרב לאנדוי, יש להם הרבה תומכים, כל אחד, חסידים וידידים מרובים לו. ולא עוד אלא שהרב קאליש יושב במקום שבע שנים והרב לאנדוי חמש שנים ומעולם לא היה ביניהם לא שלום ולא מחלוקת. כל אחד השפיע על צד שלו בכבוד ובהגינות."[3] כך המשיכו שני הרבנים לכהן במקביל זה לזה עד פטירתו של הרב קאליש[4]. הרב קאליש המשיך לבצע רישום לנישואין בתור רבה של העיר[5], והמשיך לכהן כרבו של בית הכנסת הגדול, בו ערך שולחן עם החסידים לסעודה שלישית מדי שבת[6]. בשערים, ביטאונה של פועלי אגודת ישראל, הוצגו שני הרבנים כ"רבה של בני ברק"[7].
