יוסף ענגיל נולד בעיירה טרנוב שבדרום-מזרח פולין ביום השביעי של חג החנוכהה'תרי"ט (1859). אביו היה סוחר ותלמיד חכם. אמו הייתה שייכת לחסידות צאנז. בילדותו לקחה אותו לביקור אצל האדמו"ר בעל הדברי חיים מצאנז. עוד בהיותו ילד כונה "העילוי מטרנוב". בתחילה למד עם מלמד אך עד מהרה התחיל ללמוד לבדו ורכש בקיאות רבה, בצעירותו למד בחברותא עם קרוב משפחתו, הרב שמואל ענגיל, אב בית הדין של ראדומישלא. כמו כן היה נוהג ללמוד עם חברו, הרב מאיר אריק.
במשך תקופה מסוימת גר בעיר בנדין ללא אזרחות רוסית, מה שגרם להלשנות. במהלך מלחמת רוסיה–יפן בשנת ה'תרס"ו (1906) החליטו הרוסים 'להלאים' את הבניין בו השקיעה אשתו של רבי יוסף ענגיל את רוב כספם והם נאלצו לעקור לקרקוב, שם כיהן תחילה כדיין אך מהרה מונה לאב בית דין ובמשרה זו כיהן עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
האוהל על קברו של הרב יוסף ענגיל בבית הקברות המרכזי בווינה (בצד ימין), לצד האוהל של האדמו"ר מסקאליה, הרב ברוך פנחס
עקב מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעקור בשנת ה'תרע"ד (1914) לווינה האוסטרית, שם שהה עד לפטירתו בא' בחשווןה'תר"ף (1919). בהלווייתו שהתקיימה בעיר ווינה השתתפו כעשרים אלף איש[1]. בתו היחידה הייתה אשת הרב יצחק מנחם מורגנשטרן[2], שהוציא לאור חלק מכתביו[3].
לפי הרב מנחם מנדל כשר, הרב ענגיל השתתף באספת רבנים שהתכנסה בווינה לפי דרישת הממשלה האוסטרית, כדי שיחתמו נגד הצהרת בלפור. הוא מנע את החתימה בהכריזו "היד החותמת תיקצץ!"[4].
הגותו
דרך לימודו, כפי שמשתקפת בספריו, מתאפיינת בשני פרטים עיקריים, הקיימים גם בכתבי בן-תקופתו הגאון הרוגצ'ובי:
מלאכת הליקוט - הרב ענגיל בנה את חידושיו על יסוד מובאות תלמודיות רבות המשלימות זו את זו. מתוך מקורות אלו, שבדרך-כלל עוסקים בסוגיות שונות בתוכנן, הוא איתר את היסוד המהותי המשותף להם. בשונה מכתבי הרוגצ'ובי שמפאת כתיבתם התמציתית (הכוללת לעיתים ציון מראי-מקומות בלבד) זקוק המעיין להתייגע להבין את כוונת הדברים, היטיב הרב ענגיל בכתיבתו הרהוטה להביע את ההגדרות, כאשר ללומד הדברים נותר רק הצורך להתאים את ההגדרה לנושאים השונים. יש לציין, כי בדרך לימוד זו התייחדו השניים מרוב הרבנים וראשי הישיבות בדורם שהעדיפו להתמקד בנושא בודד, על-פי רוב, ולדלות ממנו את ההגדרות (כאשר הבולט שבהם היה ר' חיים מבריסק).
חקירות מחודשות - לדרך ה'חקירה' (דילמה) התלמודית שהתפתחה בעיקר במאתיים השנים האחרונות, תרם הרב ענגיל באופן מיוחד בהתמקדו גם בתפיסות מופשטות יותר. דוגמה אופיינית לכך היא 'חקירתו' האם ריבוי הכמות גובר ומכריע ביחס לאיכות, דילמה שהשלכותיה מתפרסות על מגוון נושאים: האם עדיף לתת סכום גדול בבת אחת לצדקה או שמא לחלקו לסכומים קטנים בנתינות נפרדות; האם חומרתן המצטברת של עבירות קלות נחשבת יותר מחומרת עבירה גדולה בודדת ועוד[5].
חיבוריו
שער ספרו 'גליוני הש"ס'
ספריו מפגינים את בקיאותו הרבה בספרות התלמודית והם נחשבים עד היום לדוגמאות קלאסיות של חריפות ופלפול תלמודי. קונטרס "גבורות שמונים" שלו מכיל שמונים תירוצים על קושיה אחת. הוא היה בקיא גם בתורת הנסתר וכתב חיבורים בענייני קבלה, ככל הנראה הושפע גם בכתיבתו התלמודית מלימודיו אלו.
בגיל צעיר מאוד החל לרשום את חידושיו, ניתן למצוא פעמים רבות בכתביו את הלשון "בעודי בטל ילדותי.." וכדומה. משך כל חייו עסק בכתיבה, עד שהצטברו תחת ידיו חיבורים רבים מאוד, אך רק מעט מהם מצויים בידינו. הרב שמואל וואזנר העיד כי בצעירותו ראה בביתו של ר' יוסף 90 חיבורים תורניים בכתב ידו[6], וישנן אף עדויות על למעלה מ-120 כרכים[7].
בית האוצר - אנציקלופדיה למושגים תלמודיים ותורניים. כדרכו של המחבר, אין זה ליקוט ערכים פשוט, שכן רובם של הערכים הוגדר וחודש על-ידו, כמו גם המבנה התוכני. נדפסו רק שני חלקי היצירה הראשונים (ערכים הפותחים באות א' וחלק מאות ב'). נכדו כותב[8] כי הסדרה הושלמה בכתב יד (כעשרים כרכים), אך הם אבדו במהלך המלחמה כרבים מספריו.
