יוסף אמזלג

לידה	מרוקו
פטירה	1768 האימפריה העות'מאנית (1453–1844) ירושלים
כינוי	רבי
מקום קבורה	ישראל בית הקברות בהר הזיתים
מדינה	האימפריה העות'מאנית
מקום פעילות	ארץ ישראל
תקופת הפעילות	?–1768
תחומי עיסוק	ראש ישיבה
רבותיו	רבי חיים בן עטר
בני דורו	חיים דוד שמואל חסאן, יונה נבון
ראש ישיבת כנסת ישראל ה־2 1743–1746 (כ־3 שנים) → חיים בן עטר יונה נבון ←
תפקידים נוספים	ראש ישיבה, דיין

רבי יוסף אמזלג (נפטר לכל המאוחר בה'תקכ"ח, 1768) היה דיין וראש ישיבת כנסת ישראל בירושלים במאה ה-18

נולד במרוקו ולמד שם אצל רבי חיים בן עטר. בשנת ה'תצ"ט (1739) יצא עם רבו יחד עם מספר תלמידים, כשפניהם מועדות לירושלים, על מנת לייסד שם ישיבה. תחילה שהו בליבורנו, כדי לגייס כספים למטרת ההקמה של הישיבה. מליבורנו הפליגו כשאליהם מצטרפים מספר תלמידים מקומיים, ובשלהי שנת ה'תק"א (1741), הגיעו לעכו, שם התעכבו בשל שמועות אודות מגפה שפרצה בירושלים. בחשון שנת ה'תק"ב (1741) החלה הישיבה להתקיים בעכו בצורה רשמית, כאשר הלימודים וסדרי הישיבה הוכתבו לפי תוכנית שנהגתה מראש. בחודש תמוז באותה השנה (השנה הלועזית היא 1742), באו שמועות כי המגפה בירושלים חדלה, ורבי חיים עלה עם תלמידיו לירושלים וייסד שם את ישיבת כנסת ישראל.

הישיבה ידעה פריחה מיוחדת, ותלמידיה יצרו, יחד עם רבם, ביאורים למסכתות התלמוד לפי שיטת רמב"ם. את ביאוריהם כינסו בספר שנקרא "ראשון לציון", משום שתוכנו הוא יצירת בכורה של הגותם ב"ציון", היא ירושלים. לאחר כשנה, בשיא פריחתה של הישיבה, בי"ד בתמוז ה'תק"ג (7 ביולי 1743), נפטר רבי חיים בן עטר. לפני פטירתו הביע את רצונו שרבי יוסף הוא זה שימלא את מקומו בראשות הישיבה, אך רבי יוסף חמק מלמלא אחר הצוואה. אולם נציג "ועד כנסת ישראל" בליבורנו, רבי רפאל אירגאס, הודיע במכתבו לחברי הישיבה את החלטת הוועד באשר להמשך ההנהגה:

ועל הראש יהיה החכם השלם, הדיין המצויין, הרב המופלא, כמוהר"ר יוסף אמזאלאג. וגם ששיחתו מתפרשת שאינו רוצה, אפילו הכי (=אפילו שכך) ידעתי נאמנה ענוותנותו, שכך היא מדתו, לעולם נחבא בין הכלים... ובפרט שבחר בו הרב (=רבי חיים בן עטר) עליו השלום, וכך הוא רצוני ורצון כל החברים ישמרם צורם ויחיהם, ונא, בלשון בקשה, לא ישמע עוד בכל גבולם שמץ ריב...

לאחר הפצרות הוועד נעתר רבי יוסף לעמוד בראשות הישיבה באופן זמני, עד שיימצא לו מחליף. כך עמד בראשותה מעת פטירת רבי חיים ועד לשנת ה'תק"ו (1746), בה החליף אותו רבי יונה נבון. מאז נעלמו עקבותיו ואיננו מוצאים אותו נמנה עם חכמי הישיבה ואף לא בין החכמים שבירושלים.^[1] ישנה היתכנות שסמוך לעזיבתו את הישיבה לא היה בין החיים, או שעזב לתקופה מסוימת את העיר.

ניתן לקבוע כי רבי יוסף נפטר לכל המאוחר בשנת ה'תקכ"ח (1768), שכן חברו רבי אברהם בן שמואל מיוחס שנפטר באותה השנה מזכיר אותו בספרו בברכת המתים.^[2]

מצבתו מצויה בהר הזיתים.^[3]

• מאיר בניהו, ירושלים - רבעון לחקר ירושלים ותולדותיה, שנה שנייה, עמודים קג – קלא, מוסד הרב קוק, ה'תש"ט