ב-1950 הוצבה בבית הספר לצניחה, אז בבה"ד 8, בבסיס תל נוף. שם פיקדה על יחידת מקפלות המצנחים.
קאשי ביקשה להשתתף בקורס צניחה, אך נדחתה על רקע מגדרי. מפקדת חיל הנשים באותה תקופה, אל"ם שושנה ורנר, טענה שהצנחנות הוא מקצוע גברי, ואינו מתאים לנשים וסירבה לתת את אישורה. רופא הצנחנים טען שהשתתפות בצניחות עלולה לגרום נזקים לגוף האישה, שימנעו ממנה בעתיד את האפשרות להיכנס להיריון וללדת. קאשי התעקשה ולבסוף הצליחה, בעזרת דוגמאות של צנחניות מארצות אחרות, לשכנע את יהודה הררי, המקים והמפקד של בית הספר לצניחה. הררי השיג אישור להשתתפותה של קאשי בקורס צניחה, אך האישור הותנה בכך שהיא לא תהיה הצנחנית היחידה. חיילת בעלת כושר מעולה בשם מנוחה פידל, בת מושב חגלה, התנדבה להצטרף לקורס ושתי הנשים עברו אותו בהצלחה, כולל חמש צניחות המקנות זכות ל"אות הצנחן".[5]
שתי הצנחניות השתתפו בצניחת הראווה באצטדיון רמת גן, בטקס הסיום של המכביה השלישית. קאשי המשיכה לבצע צניחות והגיעה ל-12 צניחות, שהקנו לה את כנפי הצניחה. תצלומה של קאשי הופיע בכרזה של יום העצמאות בשנת 1951, והתנוסס גם על שער השבועון במחנה.
