PROFILPELAJAR.COM

יאן הנריק דומברובסקי
Jan Henryk Dąbrowski
לידה	2 באוגוסט 1755; פישחוב, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה	6 ביוני 1818 (בגיל 62); וינה גורה, פולין הקונגרסאית
מדינה	האיחוד הפולני-ליטאי, הקיסרות הראשונה, דוכסות ורשה, הרפובליקה הצרפתית הראשונה, ממלכת סקסוניה, פולין הקונגרסאית
בן או בת זוג	Barbara Florentyna Chłapowska (1807–?)
צאצאים	Bronisław Dąbrowski, Bogusława Mańkowska, Jan Michał Dąbrowski
השתייכות	חיל פרשים
דרגה	גנרל
פעולות ומבצעים
	המלחמות הנפוליאוניות; המצור על דנציג; Battle of Novi; קרב פרידלנד; קרב ברזינה; Battle of Raszyn; הקואליציה האנטי-צרפתית השישית; קרב טרביה; קרב בלבישין; מלחמת הירושה הבווארית; קרב בידגושץ'; המלחמה הפולנית-רוסית ב-1792; Greater Poland Uprising of 1794; First Battle of Warsaw; קרב לייפציג ;
עיטורים
	עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (1815); מסדר כתר הברזל; צלב גדול של לגיון הכבוד; מפקד הצלב בווירטוטי מיליטארי; מסדר כתר הברזל; עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4; שמות החקוקים בשער הניצחון בפריז; מסדר סנטה אנה, דרגה 4; מדליית סנט הלנה ;

יאן הנריק דוֹמְבְּרוֹבסקי (בפולנית: Jan Henryk Dąbrowski;‏ בצרפתית: Jean Henri Dombrowski;‏ 2 באוגוסט 1755, פְּיֶשְחוּב, פולין – 6 ביולי 1818, וינה גורה, פולין הקונגרסאית) היה גנרל וגיבור לאומי פולני.

תולדות חייו ופועלו

דומברובסקי נולד בכפר הקטן פְּיֶשְחוּב (Pierzchów) שבחבל פולין קטן כבנם של יאן מיכאל דומברובסקי, קולונל, ושל זופיה מריה לבית פון לטו (Von Lettow). גדל בעיר הוירסוורדה בסקסוניה, ושירת מספר שנים בצבא הסקסוני. בשנת 1791 שב לפולין, בעקבות קריאת הסיים של האיחוד הפולני-ליטאי (הסיים בן ארבע השנים) לכל הפולנים המשרתים בצבאות זרים להתגייס לצבא הפולני. דומברובסקי, פרש מאומן שהתחנך בבית הספר הצבאי בדרזדן, נתבקש לערוך רפורמה בחיל הפרשים הפולני. ב-1792 לחם תחת פיקודו של פוניאטובסקי (Poniatowski) במערכה נגד הרוסים. ב-1794 נטל חלק פעיל בפולין במרד קושצ'ושקו (בעקבות חלוקת פולין השנייה ב-1793), הגן על ורשה והוביל כוחות צבא שתמכו במורדים שבפולין גדול. על אומץ לבו זכה דומברובסקי לשבחים מפי המפקד העליון של כוחות צבא פולין, קושצ'ושקו, שהעלה אותו לדרגת גנרל. דומברובסקי הוערך גם על ידי יריביו: לאחר כישלון ההתקוממות, הוצעו לו מספר תפקידים בצבאות רוסיה ופרוסיה, אך הוא בחר להישאר בשירות פולין.

דומברובסקי זכור בהיסטוריה הפולנית כמקים הגדודים הפולנים באיטליה בעת המלחמות הנפוליאוניות. הוא החל במאמציו בשנת 1796, כאשר זומן על ידי נפוליאון בונפרטה לפריז, והוסמך מטעם רפובליקת צ'יזאלפינה (שאותה ירשהּ כעבור זמן קצר הרפובליקה האיטלקית) לארגן גדודים פולנים אשר יהוו חלק מצבאהּ של רפובליקת לומברדיה שזה עתה נוסדה. שנה קודם לכן נמחקה פולין ממפת אירופה, לאחר שחולקה בפעם השלישית בין רוסיה, פרוסיה ואוסטריה, אך נראה כי קימומם של כוחות צבא פולניים בתמיכה צרפתית יסייע לכינונה מחדש של האומה הפולנית. וכך, ביצירת צבא פולני באיטליה, בעת שבהּ סירבו האיטלקים להילחם תחת הדגל הצרפתי, הייתה תועלת הן לצרפתים והן לפולנים.

על פי התכנון, לגדודים אמורים היו להתגייס גולים פולנים. בידו של דומברובסקי עלה לשמר את המדים הפולניים המסורתיים ואת הסמלים והדרגות הלאומיים, כמו גם את סגל הקצונה הפולנית. השינוי היחיד שנעשה במדים היה בכותפות, אשר נשאו את צבעי לומברדיה ואת קשתות הטריקולור הצרפתי. המניפסט שבו קרא דומברובסקי לפולנים להתגייס לגדודים, אשר התפרסם בעיתונים איטלקיים, צרפתיים וגרמניים, עורר תגובה עזה בקרב קהילת המהגרים הפולנים. עד מהרה החלה מילאנו בירת לומברדיה להתמלא עד אפס מקום במתנדבים, חרף העונשים שקבעו מדינות החלוקה. בתוך זמן קצר קיבץ אליו הגנרל הפולני שבעת אלפים מגויסים, שמהם הצליח להרכיב צבא מאומן.

חייליו הפולנים של דומברובסקי לחמו לצד נפוליאון מחודש מאי 1797 ועד תחילת 1803. דומברובסקי נטל חלק מרכזי במלחמה באיטליה, כבש את רומא במאי 1798 והתבלט במספר קרבות בין השנים 1799–1801. עם זאת, לא עלה ביד הלגיונות להגיע לפולין ולשחררהּ, כפי שחלם דומברובסקי. הליגיונרים זכו למפח נפש מיוחד בגין הסכם שלום שנחתם בין צרפת לרוסיה, אשר ניפץ את תקוות הפולנים שנפוליאון ישחרר את ארצם. נפוליאון, שחש במרמור ההולך וגובר בקרב פקודיו, החליט לפזר את הגדודים. בתוך כך נשלחו ב-1803 להאיטי רבים מחיילי הגדודים להתמודד עם התקוממות מקומית; מתוך ששת אלפים לגיונרים שנשלחו, שבו לאירופה שלוש מאות בלבד.

לאחר שנחתם חוזה אמיין ופורקו הגדודים, היה דומברובסקי לגנרל (Général de Division; מקבילה למייג'ור גנרל) בשירות הרפובליקה האיטלקית. ב-1806 הטיל עליו נפוליאון בשנית לאסוף כוחות צבא פולניים, שבהם ביקש להשתמש כדי להחזיר את חבל פולין גדול, שנכבש על ידי פרוסיה. דומברובסקי הצליח לגייס שוב מתנדבים פולנים, הגם שחלק ניכר מהתלהבותם שכך בינתיים. על אף שהצטיין בלחימה בגדנסק ובפרידלנד, מנע ממנו נפוליאון להילחם כנגד כוחות מדינות החלוקה בשארית השטחים הפולניים הכבושים.

ב-1807 כוננה בשטחים שהוחזרו דוכסות ורשה, מעין שלוחה של צרפת של נפוליאון. מאוכזב מהקיסר הצרפתי, התיישב דומברובסקי בחלקה שהוקצתה לו ליד העיר פוזנן; אך עד מהרה, ב-1808, יצא להילחם נגד אוסטריה תחת פיקודו של הנסיך והמרשל של צרפת יוזף פוניאטובסקי. לאחר קרב ראשין (Raszyn;‏ 19 באפריל 1809) נכנס הצבא הפולני לאזור גליציה, וב-15 ביולי כבש את קרקוב.

בחודש יוני 1812 הצטרף דומברובסקי לנפוליאון בפלישתו לרוסיה, ופיקד על חטיבה פולנית בגרנד ארמה. ואולם באוקטובר נחל נפוליאון תבוסה, וכוחותיו החלו לסגת לצרפת. בהמשך לחם דומברובסקי תחת המרשל אוגוסט דה מרמון בקרב לייפציג (1813), שבו נחל צבא נפוליאון תבוסה צורבת.

בשנה שלאחר מכן שב לפולין. דומברובסקי נמנה עם הגנרלים שבידיהם הפקיד הצאר אלכסנדר הראשון את ארגונו מחדש של הצבא הפולני, וב-1815 הוכתר בתואר "גנרל חיל הפרשים" של פולין הקונגרסאית (שהוקמה באותה שנה), והוענק לו עיטור מסדר העיט הלבן, העיטור הגבוה ביותר בפולין. בשנה שלאחר מכן פרש דומברובסקי לאחוזתו שבווינה גורה (Winna Góra), בקרבת פוזנן, ושם מת ב-1818. עד למותו כתב מספר חיבורים בנושא היסטוריה צבאית.

ההמנון הפולני

במהלך הרכבת הגדודים הפולנים נכתב המנון פולין של ימינו ('מזורקת דומברובסקי'). בין 15 ל-21 ביולי 1797 חיבר ידידו הקרוב של דומברובסקי, יוזף ויביצקי, את 'המנון הגדודים הפולנים באיטליה'. השיר, שנכתב ללחן המזורקה, זכה לפופולריות רבה בקרב הליגיונרים. ההמנון, הפותח במילים "עוד לא אבדה פולין", כיוון לְהָזֵם את השמועות שהפיצו הפרוסים, שלפיהן בעקבות התבוסה בקרב מאצֶ'יוֹביצה בסתיו 1794 קרא קושצ'ושקו כי "זה סופה של פולין". מילות הפזמון החוזר הן "צעד, צעד דומברובסקי, מאיטליה לפולין; הבה נאחד את האומה, תחת פיקודך".