אוכלוסיית טשביץ' (כפי שהעיר נקראת כיום) מנתה בשנת 2009 קרוב ל-40,000 תושבים, והעיר נחשבת לשלישית בחשיבותה באזור מוראביה. גובהה 392–503 מטר מעל פני הים.
היסטוריה
ב-1101 הוקם מנזרבנדיקטיני בסמוך לאחת מנקודות החצייה של נהר ה"ייהלבה", בעקבותיו הוקם שוק מסחרי שמשך אליו סוחרים רבים ובהם יהודים. בתקופה זו החלו להתפתח המנזר והעיירה טשביץ', ומאוחר יותר היישוב היהודי בה.
הקהילה היהודית
בטשביץ' התקיימה קהילה יהודית ממוסדת כבר ממחציתה השנייה של המאה ה-15, וידוע על יהודים שהתגוררו בה כבר בשנת 1338.
במהלך המאה ה-16 ניתנה הוראה לגרש את היהודים מטשביץ', אך לבסוף היא לא בוצעה, והשלטון המקומי היה סובלני כלפי היהודים. בעבר היהודים היו מעורבים במגוון פעילויות כלכליות כגון הלוואות ואומנויות שונות, אך החל מהמאה ה-17 היהודים חדלו מהעיסוק בהלוואות.
באמצע המאה ה-19 מנתה האוכלוסייה היהודית בטשביץ' כ-1,700 נפשות, כרבע מכלל תושבי העיר. בשנות ה-30 התדלדלה הקהילה היהודית ואוכלוסייתה מנתה רק כ-300 תושבים. הקהילה התקיימה עד מלחמת העולם השנייה, וכל התושבים היהודים גורשו מביתם במהלך השואה. לאחר המלחמה נעשה ניסיון לחדשה, הניסיון כשל והתושבים נקלטו בקהילת העיר ברנו. כיום אין תושבים יהודים בטשביץ'.
הרובע היהודי של טשביץ' שכן במרכז ההתיישבות, ששגשגה מבחינה מסחרית, בקרבת המנזר והמבצר שמעבר לנהר. הרובע והעיירה לא היו מבוצרים, וכתוצאה מכך הם נפגעו מספר פעמים. בשנות הרווחה נבנו הבניינים הנחוצים לקיומה של הקהילה. לרובע היה ממשל עצמי מאז הקמתו, בראשו עמד מנהיג אחד עם שני יועצים. ב-1849 זכה הרובע למעמד של יחידה מנהלית נפרדת שבראשה עומד ראש עיר. הרובע מוזג לתוך טשביץ' בשנות ה-20 של המאה ה-20. הרובע הוכרז כאתר מורשת עולמית יחד עם בזיליקת פרוקופיוס הקדוש.
רבני הקהילה
חלק מרבני קהילת טשביץ' במשך הדורות התפרסמו, ושמותיהם השתמרו, בהם:
רבי יוסף לבוב - נבחר כרבה של הקהילה בשנת ה'ת"צ (1630)
רבי מנחם מנדל, מחבר "צמח צדקה" שלא נדפס, חי בין השנים תכ"ז-תק"ז, היה נינו של רבי מנחם מנדל קרוכמל, וכיהן בטשביץ' עד מינויו לרבנות ניקלשבורג.
רבי יוסף ב"ר אהרן מווסטפליה (היה רבה של טשביץ' בשנת תע"ב, 1712).