עד שנת 1878 ניצב במקום פתח שער עשוי אבן שסימל את הגבול בין הערים. בימי הביניים שלט האיגוד של העיר לונדון על שטחים מחוץ לחומות העיר. חלק מהזכויות של לונדון היו שליטה במסחר הנכנס אל העיר. לשם כך הוקמו מספר מחסומים על הדרכים הראשיות לעיר, במקום שבו עבר גבול שטח השיפוט של העיר. המפורסם במחסומים אלה היה "טמפל בר" - מחסום טמפל - שמקור שמו בקרבתו לכנסיית טמפל והאתר שהיה שייך פעם לאבירים הטמפלרים וכיום נמצאות בו אכסניות המשפט. המחסום התפרסם בהיותו המפריד בין המרכז המסחרי של אנגליה, הסיטי של לונדון, לבין המרכז הפוליטי של אנגליה, וסטמינסטר.
לפי המנהג נאסר על המלך האנגלי להיכנס לתחומי הסיטי, והיה עליו לעצור במחסום טמפל ולבקש את רשותו של הלורד ראש העיר על מנת להיכנס לסיטי. הרשות ניתנה כשהלורד ראש העיר נתן למלך את חרב המדינה מצופת הפנינים כדי להראות את נאמנותו.
כיום אין המחסום קיים, אולם אנדרטה עליה ניצב גריפין מציינת את מקומו.
המחסום
ככל הנראה המחסום היה מחסום עץ. שער שהיה במקום מאז שנת 1293 נהרס בזמן מהפכת פשוטי העם בשנת 1381.
בימי הביניים ניצב במקום שער עץ, שבקומתו העליונה בית כלא. השער נשרף בזמן השרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666.
לאחר השריפה מינה צ'ארלס השני את סר כריסטופר רן לבנות שער חדש. השער נבנה בין השנים 1669 ו-1672 ונהגו להציג עליו את ראשי הבוגדים.
שאר שערי לונדון (אלדגייט, אלדרסגייט, בישופסגייט, קריפלסגייט, לודגייט, מורגייט וניוגייט) נהרסו בשנת 1800, אולם מחסום טמפל נשאר על מכונו עד שנת 1878, אז נאלצו להרחיב את הרחוב בשל התנועה הרבה, והגשר פורק. אבניו אוחסנו ונרכשו בשנת 1880 על ידי סר הנרי מוקס שבנה את השער מחדש באחוזתו.
.svg){kind=spacer}
