PROFILPELAJAR.COM

טיסה 110 של טאקא איירליינס
	המטוס שהיה מעורב בתאונה אחרי תיקונו, כשנה לאחר התקרית
תאריך	24 במאי 1988
מיקום	ניו אורלינס, לואיזיאנה
גורם	השבתת שני המנועים כתוצאה מבליעת משקעים אטמוספיריים
קואורדינטות	30°00′43″N 89°55′11″W / 30.0119°N 89.9196°W
הרוגים	0
פצועים	1
נעדרים	0
ניצולים	45
המעורבים באסון
סוג	בואינג 737-3T0
מוצא	נמל התעופה הבין-לאומי של אל סלבדור (אנ')
יעד	נמל התעופה הבין-לאומי ניו אורלינס לואי ארמסטרונג
חניות ביניים	נמל התעופה הבין-לאומי פיליפ ס. וו. גולדסון (אנ')
מפעיל	אוויאנקה אל סלוודור (אנ'), אז טאקא איירליינס
נוסעים	38
אנשי צוות	7

טיסה 110 של טאקא איירליינס הייתה טיסה מסחרית וסדירה של חברת אוויאנקה אל סלוודור (אנ') שנקראה אז טאקא איירליינס. ב-24 במאי 1988 כבו שני מנועי מטוס הבואינג 737-3T0 שהפעיל את הטיסה והיא נאלצה לבצע נחיתת חירום על רצועת דשא השייכת לנאס"א. כל 45 הנוסעים ואנשי הצוות שרדו את התקרית ללא פציעות חמורות.

רקע

הצוות

קברניט הטיסה היה קרלוס דארדנו^[1]. הוא היה בן 29 בזמן התאונה ובעת התקרית הוא צבר כ-13,410 שעות טיסה^[2], ביניהן כ-11,000 כקברניט^[3]. מוקדם יותר בקריירה שלו הוא איבד את עינו השמאלית במלחמת האזרחים באל סלוודור, לאחר שנפגע מכדור תועה בעת שהטיס מטוס מטען מדגם DC-3 דקוטה. למרות זאת הוא הצליח להנחית את המטוס בשלום^[1] ולקבל אישור מרשות התעופה הפדרלית להטיס מטוסים למרות מגבלתו^[4].

טייס המשנה היה דיוניסיו לופז, בעל מעל 12,000 שעות טיסה. בתא הטייס היה גם מדריך הטיסה ארתורו סולי, שבחן את ביצועיו של מטוס הבואינג 737 החדש^[4].

המטוס

המטוס שהיה מעורב בתקרית היה מטוס בואינג 737-3T0 עם המספר הסידורי 23838. הוא היה הבואינג 737-3T0 ה-1,505 שיוצר וטיסת הבכורה שלו התקיימה ב-26 בינואר 1988^[3].

התקרית

לפני השבתת המנועים

בעת שהטיסה הנמיכה מגובה 11,000 מטר, בגישה הסופית לנמל התעופה הבין-לאומי ניו אורלינס לואי ארמסטרונג, הבחין צוות הטיסה בסופת רעמים לפניהם, שנראתה על מכ"ם מזג האוויר שלהם. הם זיהו אזורים של משקעים קלים עד מתונים לאורך נתיבם, שהופיעו על המכ"ם כאזורים ירוקים וצהובים, וכן מספר אזורים אדומים, המצביעים על משקעים כבדים. צוות הטיסה ניסה לטוס בין שני אזורים אדומים שנראו במכ"ם כדי להימנע מהסופה^[5]^[3].

השבתת המנועים

בגובה של כ-9,100 מטר הטיסה נכנסה לעננים כבדים, מה שגרם להגבלת הראות. צוות הטיסה הפעיל את המערכת נגד התקרחות במנועים. למרות הניסיון לטוס בין שני האזורים האדומים המוצגים במכ"ם, הטיסה נכנסה לסופת רעמים כבדה ונתקלה במערבולות, בגשם ובברד כבדים^[5]^[3].

מספר דקות לאחר מכן, כשהטיסה בגובה של כ-5,000 מטר, כבו שני מנועי מטוס הבואינג 737-3T0. זמן קצר לאחר מכן צוות הטיסה הפעיל את יחידת כוח העזר (אנ') או ה-APU. הפעלת היחידה החזירה למטוס את הכוח החשמלי וההידראולי שלו^[5]. לאחר מספר ניסיונות כושלים, הצליח לבסוף צוות הטיסה להתניע מחדש את המנועים, אולם הם לא הפיקו מספיק דחף^[6]. כאשר צוות הטיסה ניסה להגביר את הדחף במנועים הם התחממו יתר על המידה ואילצו אותו לכבות אותם^[6].

נחיתת החירום

טייס המשנה דיוניסיו לופז שידר לבקרה האווירית קריאת מיידיי^[5]. תחילה הבקרה האווירית הציעה לנחות נחיתת חירום בנמל תעופה אזורי^[7] בלייקלנד, אולם צוות הטיסה הבין כי אין למטוס מספיק גובה ומהירות כדי להגיע לשם^[5]. צוות הטיסה גם סירב להצעה לנחות נחיתת חירום על כביש מהיר, משום שזה היה עלול לסכן את הנוסעים ואנשי הצוות וכן אנשים על הקרקע^[6]. האפשרות היחידה שנותרה לצוות הטיסה הייתה לבצע נחיתת חירום בתעלת מים רחבה^[5].

לפתע הבחין טייס המשנה לופז ברצועת דשא ארוכה מימין לתעלה. אורכה של הרצועה היה כ-1,818 מטר ורוחבה כ-36 מטר. הוא הציע לקברניט קרלוס דארדנו לנחות שם והוא הסכים^[5]. צוות הטיסה ביצע נחיתת חירום מוצלחת על רצועת הדשא והקברניט דארדנו לחץ בעדינות על הבלמים כדי לא להחליק. לא פרצה שרפה במטוס וכל 45 הנוסעים ואנשי הצוות התפנו בהצלחה דרך מגלשות החירום עם פציעה אחד קלה בלבד^[6].

תמצית תמליל התקשורת עם הבקרה האווירית בזמן האירוע

טיסה 110: מיידיי, מיידיי, טאקא 110... איבדנו מנוע.
בקרה אווירית: הבנתי שאיבדתם מנוע, זה נכון?
טיסה 110: שני המנועים אדוני, שני המנועים.
בקרה אווירית: מובן, שני המנועים.
טיסה 110: אני מכריז על מצב חירום כאן...
טיסה 110: אין לי מנועים, בסדר? אין מנועים.
טיסה 110: אנחנו דואים מטה, בסדר?
בקרה אווירית: הבנתי, אתם דואים מטה, טאקא 110, קיבלתי.
טיסה 110: אני לא חושב שנצליח להגיע.
טיסה 110: אני מניח שאנחנו צריכים לנחות. אנחנו צריכים לנחות^[8].

המקור באנגלית

Flight 110: Mayday, mayday, Flight 110... we lost an engine
Air traffic control: I understand you have lost an engine, is that correct?
Flight 110: Both engines sir, both engines.
Air traffic control: Understand, both engines.
Flight 110: I'm declaring an emergency here...
Flight 110: I don't have any engines. OK? Any engines.
Flight 110: We gliding down, OK?
Air traffic control: I understand. you're gliding down Flight 110, roger.
Flight 110: I don't think that I will make it.
Flight 110: So I guess we gotta go down. We gotta go down.

החקירה

התקרית נחקרה על ידי ה-NTSB. החקירה קבעה כי הטיסה טסה בטעות בסופת רעמים בדרגה 4. בליעת משקעים אטמוספיריים וברד, שלא הוצג על מכ"ם מזג האוויר שלהם משום שהוא היה יבש^[6], גרמו להשבתת שני מנועי המטוס^[5]. מנועי CFM אינטרנשיונל CFM56 (אנ') לא עמדו בתקני רשות התעופה הפדרלית ולא הצליחו לספוג את המשקעים^[3]. כדי למנוע בעיות נוספות בעתיד, יצרן המנועים CFM אינטרנשיונל (אנ') הוסיף חיישן במנועים כדי לגרום למנועים להמשיך לפעול גם בתנאי משקעים כבדים, בהתאם להמלצות ה-NTSB. בנוסף, בוצעו שינויים בחרטום המנוע ובמרווח בין להבי המנוע כדי להטות ברד הרחק מחרטום המנוע. נוספו גם פתחים נוספים לניקוז מים מהמנועים^[5].

אחרית דבר

נזק לאחד המנועים של טיסה 110 מבליעת המשקעים

למטוס נגרם נזק קל מברד ומנועו הימני ניזוק מהתחממות יתר. תחילה תוכנן לפרק את הכנפיים ולהעביר את המטוס לתיקון באמצעות דוברה, אולם מהנדסי בואינג וטייסי ניסוי החליטו להחליף את אחד המנועים במקום. המטוס נגרר למתקן ההרכבה מישו (אנ') של נאס"א, הסמוך לאתר הנחיתה, שם תודלק לכמות המינימלית הנדרשת. ב-6 ביוני 1988, כ-13 ימים לאחר התקרית, הוא הוטס לנמל התעופה הבין-לאומי ניו אורלינס לואי ארמסטרונג, שם בוצעו תיקונים נוספים^[5]^[3].

במרץ 1989 המטוס נרכש על ידי חברת אוויאנקה גואטמלה (אנ'), ולאחר מכן נרכש על ידי אמריקה ווסט איירליינס (אנ'). הוא נרכש לבסוף על ידי חברת מוריס אייר (אנ') ולאחר מכן על ידי סאות'ווסט איירליינס. בדצמבר 2016 הוא הוצא משירות והועבר לאחסון באריזונה, ארצות הברית^[5].