לפני שהגיעו לאיטליה התפצלו הטווטונים מהקימברים, על מנת לחדור לאיטליה דרך שני מעברים שונים של האלפים. בעוד הקימברים פנו צפונה, המשיכו הטווטונים מערבה ודרומה לעבר מעבר סן ברנאר הקטן.
בקיץ של שנת 102 לפנה"ס נפגש המחנה הטווטוני עם צבא רומא בהנהגתו של גאיוס מריוס על שפך נהר האיזר אל תוך נהר הרון. מריוס התמקם מראש בנקודה זו ובכך חסם מהטווטונים את הגישה לאיטליה דרך מעבר סן ברנאר הקטן ודרך החוף הליגורי. צבאו של מריוס היה מבוצר היטב, והטווטונים לא הצליח לשבור את הגנתו וביצוריו. לאחר אבדות כבדות החליטו הטווטונים לחצות את הנהר, לעקוף את המחנה הרומי ולצעוד לעבר איטליה. מריוס הניח להם לחצות את הנהר ללא הפרעה והחל לנוע בעקבותיהם עם צבאו. בסביבת אקווה סקסטיה החלו החילות הקלים של שני הצבאות להתנגש, והחלה שורה של קרבות. לאחר שלושה ימים נחל מריוס ניצחון מוחץ. הצבא הטווטוני, שהותש מהחום של דרום גאליה, הובס לחלוטין, ומלכם טווטובוד (אנ') נשבה. מחנה העם הטווטוני, שנסע אחרי הצבא, נטבח בהמוניו על ידי הרומים. זה היה אזכורם האחרון ברשומות המתועדות.
