החקלאות הנבטית היא חקלאות במרחב הנגב ודרום ירדן אשר היטיבה לנצל את תנאי האזור לשם גידול חקלאי. חקלאות זו היא חדשנית ומיוחדת הן מעצם ראשוניותה והן מעצם העובדה כי הנבטים היו נוודים.

בספרו - 'אקדמות למדע ההיסטוריה' מוסר אבן ח'לדון אודות ספר החקלאות הנבטית שתורגם מהעתק הכתוב ביוונית עתיקה ושעוסק ברוחניותם של הצמחים ועל והזיקה שבינם לבין רוחניות הכוכבים וגרמי השמים - אותם דברים שמשתמשים בהם לכישוף, בגלל סתירות עם דת האסלאם ספר זה צונזר ונערך מחדש בידי אל-זובייר בן אל-עוואם שהכין קיצור לספר החקלאות הנבטית.

הירונימוס מקארדיה, קצין בצבא היווני בתקופת הנבטים, כתב כי לנבטים מנהג שלא לזרוע, לא לטעת עץ ולא לבנות בית וכי העובר על מנהג זה אחת דתו למות^[1]. בנוסף מנהג להם שלא לשתות יין^[2]. לעומת זאת אנו מוצאים בממלכת הנבטים עדות לחקלאות נבטית עניפה ויציבה. יש לעמוד על המשמעות התרבותית של שינוי אורח חיים זה. האימפריה הרומית נלחמה במונופול של הממלכה הנבטית על מסחר הבשמים והחלישה את כוחה הכלכלי, בנוסף לכך, שבטים ערביים אחרים נלחמו בנבטים ויחד הם כמעט מוטטו את הממלכה לחלוטין^[3]. בתגובה להיחלשות הכלכלה הנבטית החל המלך הנבטי חרתת הרביעי ולאחריו גם המלך הנבטי רבאל השני להשתמש בידע ובהיכרותם של הנבטים את המדבר ולהפוך לממלכה המתבססת על כלכלה חקלאית^[4]. בעקבות מהפכה זו זכו מלכים אלו לתוארי כבוד וברכה מעמם מה שמלמד על קבלתה החיובית של מהפכה זו^[5].

תחילת החקלאות הנבטית בתקופה הנבטית-המוקדמת, בערך בשנת 300 לפנה"ס. בשלב הראשון עסקו הנבטים רק מעט בחקלאות ומלאכה זו הייתה טפלה לגידול הצאן^[6]. כשהתערערה תרבותם כנוודים עקב ירידת קרנם הכלכלית של מסחר המור והלבונה^[7] עברה הממלכה הנבטית להסתמכות כלכלית המתבססת על חקלאות. מהפך זה קרה לאורך התקופה הנבטית המאוחרת^[8]. חקלאותם של הנבטים שימשה בסיס לחקלאות במרחב הנגב כשבתקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה השתמשו באותן טכניקות נבטיות ואף באותם מתקנים חקלאיים^[9]. למעשה אף הבדואים כיום משתמשים באותו בסיס חקלאי נבטי^[10].

אין אנו יודעים במדויק מה גידלו הנבטים במפעלם החקלאי כיוון שרק המבנים החקלאים שרדו. התעודות הכתובות היחידות אודות הגידולים החקלאים בתקופה זו בנגב היא מן הפפירוסים של ניצנה. בפפירוסים אלו מוזכרים גידולי שעורה וחיטה וכן, ארקוס, מין מסוים של קטניה^[11]. גידול השעורה סביר ביותר היות שהשעורה בעלת עמידות גבוהה בתנאי האקלים של הנגב וכן מהווה מזון טוב לגמלים אשר היוו אמצעי מרכזי וכמעט יחידי להעברת סחורות הבשמים^[12]. מתוך הפפירוסים קיימת היתכנות שגודלו אף ירקות אך בכל מקרה לא לצורכי מסחר אלא רק לשימוש ביתי^[13].

בנוסף לגידולים החד שנתיים עולה מן הפפירוסים כי הנבטים גידלו גם עצי פרי רב שנתיים. ככל הנראה הנבטים גידלו עצי זית ותאנה^[14]. מעבר לגידולי עצים אלו אשר קיימותם תלויה באמינות הפפירוסים קיימת סבירות גבוהה יותר עד כדי ודאות כי הנבטים גידלו גפן לתעשיית היין ולתעשיית מיץ ענבים מורתח הנקרא 'דבש ענבים'^[15]. אנו מוצאים במרחבי הנגב שרידי מתקנים חקלאיים רבים אשר שימשו להפקת היין אשר מגבירים את הסבירות לגידולו על ידי הנבטים^[16].

הנבטים פיתחו והשתמשו במספר מתקנים חקלאיים שונים להקמת מפעל החקלאות שלהם. אפשר לחלק סוגי מתקנים אלו לארבע קבוצות:

משטר המים בנגב מאופיין בכמות משקעים דלילה יחסית ובשיטפונות בזק. קיימים מספר מתקנים חקלאיים נבטים שבנו להתמודדות עם משטר זה.

• תעלות חפורות אשר אספו מי נגר מן המדרונות ותיעלו אותם להשקיית חלקות חקלאיות.
• סכרים אשר סכרו מים בעת שיטפונות ואיפשרו שימוש ארוך טווח במים אלו.
• סכרי הטיה אשר הטו מי שיטפונות מן הערוצים להשקיית החלקות.
• טרסות אשר שימרו לחות מוגברת בקרקע ומנעו איוד מהיר של המים.
• בורות מים ובארות אשר חפרו הנבטים ושימשו לעיתים גם להשקיית חלקות חקלאיות^[17].

אדמת הנגב איננה מתאימה באופי התוואי שלה לחלק מהגידולים החקלאים ועל כן בנו הנבטים מתקנים חקלאיים להכשרתה לגידולים אלו.

• 'תולילאת אל ענב', או בשמם השני 'רוג'ום אל כורם', הם השמות הערביים לתילי אבנים באזור שבטה אשר שמם מרמז כי שימשו לגידול גפנים^[18]. תילים אלו שימשו להדליית הגפנים ועליהם השתרגו שריגיהן. בנוסף לכך תילים אלו הגבירו את התעבות הטל ושיפרו את משטר המים לו זכו הגפנים^[19].
• טרסות נבנו גם על מנת לאצור אדמת סחף אשר נסחפה בשיטפונות על גבי המדרונות הטרשיים ובכך הכשירו שטחים חדשים לכדי חלקות חקלאיות פוריות. בנוסף, הטרסות החלישו את עוצמת השיטפונות על ידי קיטוע המדרון ואצירת קרקע ובכך מנעו את סחיפת הקרקע האצורה על ידן בשיטפונות^[20].
• גדרות אבן לתחימת גבולות החווה החקלאית הנבטית הקדומה ואולי אף להגנה מפני הזקתם של בעלי חיים או אנשים^[21].

הנבטים בנו גם בתים הנקראים במחקר 'בתי חווה' בצמוד לחלקות החקלאיות אותן עיבדו. בנוסף בנו מגדלים לשמירה ומבנים הדומים לשומרות אשר ככל הנראה תפקדו ככאלה או כממגורות^[22].

הנבטים בנו מספר גתות, חלקן אף ציבוריות, להפקת יין או 'דבש ענבים' מן הענבים אותם גידלו בכרמיהם. בנוסף נמצאו שרידים של כלי בית בד אשר שימשו להפקת שמן מן הזיתים^[23].