בצעירותו עבר לבירה סנקט פטרבורג. חרף יחסו החיובי למהפכה ולשלטון הקומוניסטי, בשנת 1934 נעצר על שפרסם שירה בעברית ונשפט לחמש שנות עבודה בסיביר. גם שם המשיך לכתוב שירה. בשנת 1937 חזר לסנקט פטרבורג לאחר ששוחרר, אך עד מהרה נעצר ונשלח בשנית לסיביר. שם מת ממחלת השחפת מחמת התנאים הקשים[1] כנראה ב-1943.
בשנת 1958 הגיע לישראל קובץ ובו 130 שיריו, בהם בלדות וסונטות בעברית עשירה, המתארים את תקופת ילדותו, שנות מאסרו ועבודת הפרך. שירתו פורסמה וזכתה להכרה, בין היתר הודות לפועלו של נתן זך. השירים וכן מכתביו לרעייתו[2] הופקדו בארכיון מכון גנזים אשר בבית אריאלה בתל אביב[3].
על שמם של לנסקי ועמיתו אלישע רודין נקרא רחוב חיים ואלישע בתל אביב.
משיריו של לנסקי
חיים לנסקי נעצר ונכלא בלנינגרד, בדצמבר 1934. ומכלאו כתב:
קֶסֶם לִי קַסְמָה הַלַעֲנָה
בִּמְרִירוּת מִיצָה חֲרִיף-הָרֵיַח.
רַק לְמַעֲנָה, לְמַעֲנָה
נָד אֲנִי וָנָע - אָדָם אוֹרֵחַ.
כאשר הוא הוגלה לסיביר, למחנה מעצר, וסבל נוראות, הוא כתב משם, בדצמבר 1935:
נָדוֹן לִשְנוֹת טִלְטוּל וָטוֹרַח,
נִידַח כְּקַיִן, כִּמְקוּלָל,
עַל מִי לִסְמוֹך, בְּמִי לִבְטוֹחַ?
מֵאֲחוֹרֵי פִּסְגוֹת אוּרָל
הוֹלְכִים שוֹקעִים ימֵי הַנוֹעַר.
ועוד שיר צבעוני משיריו:
כחל, כחל, כחל
כֹּחַל, כֹּחַל וְכֹחַל...
תְּכוֹל פִּטְרִיוֹת-סַם.
דְגָנִיוֹת כִּשְׁקוּיוֹת כֹּהַל.
שְׁמֵי בַּצֹרֶת, חָם!
עַל כַּנְפֵי הָרֵחַיִם
קֵן בָּנוּ קִיכְלִים.
הַטוֹחֵן פּוֹרֵשׂ כַּפַּיִם:
- עֲסוּקִים תְּכֻלִִּים!
מתוך הספר "מעבר לנהר הליתי", 1959
"סוזן ופרן" הלחינו וביצעו את שירו "לילות לילך", באלבום הבכורה שלהן.
