חוזה פסיכולוגי מייצג את האמונות, התפיסות והמחויבויות הלא רשמיות הקיימות בין מעסיק ועובד, המייצרות חוזה לא רשמי ליחסים ביניהם. המושג מתייחס לציפיות הדדיות של כל אחד מהצדדים מעבר לחוזה העבודה הכתוב.

השינויים הרבים שחלו במישור הכלכלי, הפוליטי, החברתי והטכנולוגי הביאו בכנפם את השינויים שחלו לאורך השנים בתכני מושג "החוזה הפסיכולוגי". לפיכך, משקפות ההגדרות השונות למושג אשר קיימות בספרות המחקרית את ההתמקדות בו ברוח התקופה, כמו גם את עיצובו לאורך הזמן. כל ההגדרות מתייחסות להדדיות בין שני הצדדים (בהקשר הארגוני: מעסיק-מועסק), והמושגים העיקריים בכולן הם: ציפיות, אמונות והבטחות היוצרות מחויבויות.

Guest‏ (1998) מתייחס למספר הגדרות: הראשונה, לטענתו, היא של Argiris‏ (1960), שלפיה החוזה הפסיכולוגי הוא תפיסה של שני צדדים לגבי יחסי העבודה הן ברמת הארגון והן ברמת הפרט, וכן המחויבויות המובעות בעקיפין במסגרת יחסים אלו.

Levinson ועמיתיו (1962) מוצאים כי החוזה הפסיכולוגי הוא שורה של ציפיות הדדיות שלא פעם אין הצדדים מודעים להן, ולמרות זאת הם מקיימים מערכת יחסים אחד עם השני.

Kotter‏ (1973) מגדיר זאת כהסכמה לא כתובה בין הפרט לארגון, שבמסגרתה מפרט כל צד את ציפיותיו לקבלה ולנתינה במערכת היחסים ביניהם.

Schein‏ (1978) מדגיש את הציפיות ההדדיות הלא כתובות בין המועסק לארגון.

Rousseau‏ (1995) מוצאת כי הואיל וחוזה זה פסיכולוגי, הפרשנות ליחסים ההדדיים היא בבסיסו וכפועל יוצא מן המחויבויות ההדדיות. לפיכך זוהי מחד גיסא האמונה של הפרט במחויבות הדדית בינו לבין המעסיק, שנוצרת כתוצאה מהבטחות המעסיק; ומאידך גיסא מצד המעסיק - מההסדרים הרלוונטיים שנעשו מצד העובד. כמו כן, מוסיפה Rousseau‏ (1998) כי החוזה הפסיכולוגי נוצר כאשר אחד מהצדדים מאמין כי ההבטחות העתידיות נעשו וקיימת מחויבות לספק תועלות בעתיד.

החוזה הפסיכולוגי עבר שינויים רבים לאורך השנים אך עם זאת עדיין קיים. בחוזה הישן סיפק העובד עבודה קשה ונאמנות תמורת יחס הוגן וביטחון מצד המעסיק. לעומת זאת, גורמים שונים הביאו להיווצרותו של החוזה החדש: התייעלות, הפרטה, מיזוגים ורכישות, צמצום דרגי הנהלה, שימוש בקבלנים חיצוניים. כפועל יוצא מכך, נוצר מצב של חוסר יציבות המונע מהארגון להתחייב כלפי העובד ולהציע ביטחון; למעשה, בחוזה החדש חלה התמוטטות ביחסי הגומלין שביטויה בסתירות הקיימות בין נאמנות העובדים לארגון.

ההבדלים בין החוזה הישן לחוזה החדש ניכרים במשתנים הבאים:

• ביטחון ויציבות תעסוקתיים - לעובד היום יכולת לעסוק בתחומים שונים ואינו זקוק לביטחון כבעבר כמו גם לעבור מיציבות תעסוקתית למצב דינמי שבו יתקיים משא ומתן מחודש.
• תחרותיות - הערכים החברתיים המושתתים על צדק חברתי הוחלפו בערכים תחרותיים שבהם העובד מוערך על ידי כישורים וערך מוסף.
• אחריות - אחריות העובד שהתאפיינה בנאמנות, נוכחות, ביצועים הולמים וקבלת סמכות הוחלפה ביזמות וחדשנות שמותאמת לשינויים. בעוד אחריות המעסיק הוחלפה מנתינת ביטחון תעסוקתי וקריירה עתידית למתן תגמולים בהתאם לערך המוסף של העובד.
• יחסים חוזיים - יחסים אלו שהוגנו ויוצגו באופן פורמלי (על ידי איגוד מקצועי ו/או נציגות עובדים) הועברו לאחריות העובד שבהם קיים המשא ומתן לשירותים המוענקים למעסיק.
• קריירה שונה - המעבר בתפקידים בתוך הארגון שבו העובד מקודם לתפקיד גבוה יותר (קריירה ספירלית) הוחלף במעבר בין תפקידים בין ארגונים שונים שבבסיסם אימון מחודש של העובד.

מחקרו של Baruch‏ (1998) מאשר כי בעידן הנוכחי אבד הכלח על מושגי הביטחון התעסוקתי וההדדיות ביחסים, שהיו בבסיס החוזה הפסיכולוגי הישן. תפיסת העובד של היום את מחויבות המעסיק במתן ביטחון ועבודה וקבלת תפוקה בתמורה הולכת ונמוגה. המחויבות הארגונית המוחלטת של העובד, שהייתה קיימת בעבר, הולכת ומתמוססת ומחקרים שונים מצביעים על קשר נחלש בין מחויבות ארגונית לביצועי העובד, זאת מאחר שמחויבות נבנית לאורך שנים ושינויים המהירים החלים בארגונים הורסים אותה במחי יד.

Whitener‏ (2001) חקרה את מרכיב האמון שהוא מרכזי בחוזה הפסיכולוגי ומצאה כי ככל שאמון העובד בהנהלת הארגון רב יותר, כך הקשר בין תפיסתו את התמיכה הארגונית לבין מחויבותו לארגון מתחזקת. בנוסף, מצאה כי ככל שהתנהגות הנהלת הארגון כלפי עובדיה תהייה חיובית כך תפיסת העובדים את התמיכה הארגונית תהייה טובה יותר, כפועל יוצא התנהגותם תהייה חיובית יותר ומחויבותם גבוהה יותר. סמואל (2000) מוסיף כי התנהגות נסוגה, כלומר, חוסר שביעות רצונם של הפרטים בארגון מצורת התנהלות העניינים בו, גורמת להם לסגת מהארגון – להתרחק ואף להתנתק. ביטויה של נסיגה זו יהיה חוסר מחויבות, חוסר הזדהות ואף התנכרות לארגון.

לאור כל זאת, השינויים בשוק העבודה, כמו גם בתפיסות ובציפיות ההדדיות בין המעסיק למועסק העלו את הצורך במציאת שיטות המתאימות לרוח התקופה בעיצוב חוזה פסיכולוגי חדש. בשינויים המתחוללים במציאות הארגונית של היום, הן מכורח המציאות והן יזומים, על הנהלת הארגון מוטלת האחריות להתחשב בחוזה הפסיכולוגי הקיים בינה לבין עובדיה. מהיבט הארגון עליו לעשות את כל המאמצים להפחית נזקים אישיים של העובדים שעלולים להיגרם בעקבות השינויים.

• יצחק סמואל, המשחק הפוליטי - עוצמה והשפעה בארגונים, אוניברסיטת חיפה - זמורה-ביתן, 2002.