חאבס אל-מג'אלי נולד בכרכ שבדרום עבר הירדן בשנת 1914 למשפחת אל-מג'אלי, שהייתה ידועה בתמיכתה המסורתית בשלטון ההאשמי עוד מימיו של עבדאללה הראשון. הוא הצטרף ללגיון הירדני בשנת 1932. במלחמת העצמאות היה מפקד גדוד של הלגיון הירדני באזור לטרון[2]. לאחר המלחמה שימש אל-מג'אלי כמפקד חטיבה 10, שהייתה נחשבת למעין משמר מלכותי עצמאי. לאחר רצח המלך עבדאללה בירושלים ביולי1951, אל-מג'אלי נמנה עם הבכירים שביקשו להכתיר את נאיף אבן עבדאללה, ולא את טלאל הבכור. העצמאות של חטיבה 10 עוררה חשש בקרב תומכי טלאל. בעקבות זאת מפקד הלגיון גלאב פאשא בחן את נאמנות אנשי החטיבה והורה להעביר את הציוד והנשק למפרק. אל-מג'אלי מילא את ההוראות בנאמנות, והוכח כי לא היה שום ניסיון הפיכה מצד החטיבה. נאיף עזב עם משפחתו לביירות, ולאחר המלכתו של טלאל החטיבה פורקה[3].
אל-מג'אלי נעשה למפקד הכוחות המזוינים של ירדן לאחר ניסיון הפיכה כנגד המלך חוסיין באפריל1957. במה שנודע כקשר זרקא, ריכז הרמטכ"ל הירדני עלי אבו נוואר כוחות צבא בבסיס זרקא שמצפון לבירה עמאן והורה לכתר את ארמון המלוכה בעיר. מעשה זה נעשה בשיתוף עם ראש הממשלה הסוציאליסטי באותה התקופה סולימאן א-נאבולסי. הכשל נכשל בגלל חוסר אחידות בקרב שורות הצבא, ובעקבות זאת אבו נוואר הודח והוגלה לדמשק. החליפו סגן הרמטכ"ל עלי אל-חיארי, אולם לאחר שבוע הוא ערק וחבר לאופוזיציה בסוריה. חוסיין, שהיה זקוק למפקד צבאי שנאמנותו לא תהיה מוטלת בספק, מינה את אל-מג'אלי לתפקיד[4]. שנה לאחר מכן, בעקבות המהפכה ביולי1958 בעיראק, חוסיין אשרר את מינויו של אל-מג'אלי למפקד הכוחות המזוינים[5].
אל-מג'אלי שימש כתפקיד מפקד הכוחות המזוינים בשעה שגיסו היזאע אל-מג'אלי נרצח כראש ממשלה ב-29 באוגוסט1960 על ידי האופוזיציה הירדנית שפעלה מדמשק. בלחצו ובלחץ בני משפחתו הצבא הירדני כינס שלוש חטיבות בגבול הצפוני עם סוריה לשם מתקפת פתע, ורק לאחר התערבות בינלאומית המבצע נעצר[6]. מחליפו של היזאע היה בהג'ת א-תלהוני. במהלך תקופת כהונתו נעשה ניסיון להדיח את אל-מג'אלי מתפקידו בזמן היעדרו מהמדינה. מי שעמד בראש מזימה זו היה שר ההגנה בממשלה עאכף אל-פאיז, משבט בדואי גדול בממלכה, שניסה להדיח את אל-מג'אלי ולהחליפו בקצין ממוצא בדואי. בעקבות כישלון המזימה במרץ1961, אל-פאיז פוטר[7]. בזמן כהונתו הראשונה של וספי א-תל נעשו ניסיונות לבצע רפורמות צבאיות נרחבות, אולם אל-מג'אלי התנגד לכך וטרפד את המהלך לאחר שזכה לתמיכתו של המלך[8]. אל-מג'אלי שימש כמפקד הכוחות המזוינים עד למלחמת ששת הימים, והתפטר בעקבות הכישלון הירדני במלחמה ואובדן הגדה המערבית. לאחר התפטרותו החל לכהן כחבר בבית הנבחרים של ירדן ב-1 בנובמבר1967[9].
חזרתו לקדמת הבמה הצבאית בירדן של אל-מג'אלי התרחשה בעקבות התחזקותם של ארגוני הפדאיון הפלסטיניים בירדן. ארגונים אלו המרו בריש גלי את הריבונות הירדנית ויצאו לפשיטות כנגד ישראל מתוך שטח ירדן. היחסים בין ירדן לפדאיון החמירו בהדרגה, והגיעו לכדי התנגשות צבאית בספטמבר1970 (אירועים אלו מכונים ספטמבר השחור). ב-6 בספטמבר אנשי ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין חטפו ארבעה מטוסים והנחיתו אותם בעמאן, תוך התעלמות מוחלטת מהריבונות הירדנית. הם דרשו שישוחררו פעילים פלסטינים בתמורה לשחרור בני הערובה. בעקבות זאת, חאבס אל-מג'אלי נקרא לשוב מפרישתו, ומונה בשנית למפקד הכוחות המזוינים במקום משהור אל-ג'אזי שהתפטר[10]. ב-15 בספטמבר, לאחר שיחה חשאית בצמרת הפוליטית בירדן, החליט המלך חוסיין להקים ממשל צבאי זמני עד לתום מעשי האיבה עם הפדאיון. אל-מג'אלי מונה למושל הצבאי הכללי של המדינה. באופן רשמי מוחמד דאוד הפלסטיני היה ראש ממשלה, אולם אל-מג'אלי וסגנו מאזן אל-עג'לוני היו מקבלי ההחלטות באותה העת[11]. במשך מחציתו השנייה של חודש ספטמבר דחק הצבא הירדני את כוחות הפדאיון וכפה הפסקת אש בתיווך מצרים. בשנה העוקבת המשיך וספי א-תל, שהתמנה באוקטובר לראש ממשלה, לדחוק את הפדאיון מירדן עד לכדי סילוקם הסופי מהממלכה ביולי1971. פעולות הסילוק הסופי נעשו לעיתים בלי ידיעתו של אל-מג'אלי, תוך שא-תל עוקפו בשרשרת הפיקוד ונותן הוראות ישירות לחיילים בשטח[12].
אל-מג'אלי המשיך להחזיק בתפקיד מפקד הכוחות המזוינים עד להתפטרותו בשנת 1976. החליפו בתפקיד קרוב משפחתו זיד בן שאכר, ידידו של המלך חוסיין ולימים ראש הממשלה[13]. הוא המשיך לכהן כחבר פרלמנט לארבע כהונות[9]. בתפקיד זה, בין היתר, התנגד להסכם השלום בין ישראל לירדן.
