זנב סוס |
| זנב סוס בחוט שדרה אנושי (מסומן ב-3) |
|
שיוך |
organ subdivision cluster  |
|---|
|
אספקה עורקית |
עורק הכסל והמותניים |
|---|
|
תיאור ב |
האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (919) |
|---|
|
מזהים |
|---|
|
לטינית (TA98) |
cauda equina |
|---|
|
טרמינולוגיה אנטומיקה |
A14.2.00.036 |
|---|
|
TA2 (2019) |
6163 |
|---|
|
FMA |
52590 |
|---|
|
קוד MeSH |
A08.800.800.720.725.150 |
|---|
|
מזהה MeSH |
D002420 |
|---|
|
מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0007458 |
|---|
  |
באנטומיה, זנב סוס (בלטינית: cauda equina) הוא כינוי למבנה הקיים אצל רוב החוליתנים בקצה התחתון של עמוד השדרה. המבנה מורכב משורשי עצבים המגיעים מחלקיו העליונים של חוט השדרה (עמוד השדרה ממשיך גם אחרי סוף חוט השדרה) האסופים יחד בצורה הדומה לשערות זנב של סוס. השם "זנב סוס" ניתן למבנה זה על ידי האנטומיסט הצרפתי אנדריאס לאזריוס במאה ה-17 בשל הדמיון המדובר.
מבנה אנטומי באדם
זנב סוס באדם הוא קבוצה של עצבים ספינליים ושורשי עצבים ספינליים, המורכבים מזוגות 2 עד 5 של העצבים המותניים (Lumbar), מזוגות 1 עד 5 של העצבים העציים (Sacral) וזוג אחד של עצב עצם הזנב (Coccygeal). כל העצבים הללו יוצאים מהקונוס הַלְּשַׁדִּי של עמוד השדרה (מבנה דמוי חרוט). העצבים שמרכיבים את זנב הסוס מעצבבים מוטורית את הירכיים, הברכיים, הקרסוליים, כפות הרגליים, הסוגר הפנימי של פי הטבעת והסוגר החיצוני של פי הטבעת. בנוסף, הם מעצבבים סנסורית את חיץ הנקביים, וכן מעצבבים פאראסימפתטית את שלפוחית השתן באופן חלקי.[1]
התפתחות
באדם עמוד השדרה גדל ומתפתח, בעוד שחוט השדרה מפסיק לגדול בינקות. לכן, לאחר הלידה, הקצה של זנב הסוס הוא באזור חולייה L3, בעוד שבמבוגרים הוא באזור חוליות L1-L2. אולם, בשל וריאציות אנטומיות שונות, קצה זנב הסוס במבוגרים יכול להיות באזור חוליות L3 עד T12.
חשיבות קלינית
אזור זנב הסוס הוא אזור מועדף להזרקת חומרים (למשל חומרי הרדמה) או לשאיבת נוזלים. בלקיחת דגימה של נוזל מוחי שדרתי באמצעות ניקור מותני, מבצעים זאת באזור זנב הסוס של עמוד השדרה, כדי להימנע מפגיעה אפשרית בעצבים של חוט השדרה העלולה להתרחש בניקור החלקים הגבוהים יותר בחוט השדרה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
