בורדייט נולד בדאקס(אנ') ולמד מדעי המדינה, פילוסופיה ומשפטים בפריז.
הוא החל לשרת כדיפלומט ב-1925, ומילא תפקידים שונים: בנציגות הכללית בתוניס מ-1925 עד 1928, בממשל המרכזי בווינה, קונסול בנירנברג מ-1933 עד 1938, קונסול בפרנקפורט מ-1938 עד 1939. קונסול כללי משנת 1939 בג'נובה, ונציג צרפת בכס הקדוש ב-1948.
הוא היה שגריר צרפת בוונצואלה מ-21 באפריל 1959 עד 3 במרץ 1952, שגריר צרפת בדנמרק מ-19 בדצמבר 1952 עד 10 באוקטובר 1959 ושגריר צרפת בישראל מ-10 באוקטובר 1959 עד 11 בספטמבר 1965. כמה ימים לפני שנכנס לתפקידו בתל אביב, במהלך פגישה עם שארל דה גול, הוא ביקש להגיע להסכם תרבות צרפת-ישראל. כנציגה של צרפת בישראל, הוא אחד ממייסדי קרן גנרל-פייר-קניג. ב-30 ביוני 1964. הוא היה תומך נלהב בציונות וספר הזיכרונות שלו למען ישראל הוא מחווה לעצמאותה של המדינה היהודית. הוא מונה ליועץ הדיפלומטי של ממשלת ז'ורז' פומפידו למשך שנה אחת מ-1 באוקטובר 1965.
ספריו
בורדייט חיבר מספר ספרי שירה וספר זכרונות אחד.
שירה
Simulacres, Paris, Seghers, 1945
Les étoiles dans la main, Paris, Seghers, 1954
Reliques des songes, Paris, Seghers, 1958
La Pierre et l'anémone, Paris, Seghers, 1964
Saison des ombres, Paris, Seghers, 1965
Le bouquet noir (1965-1969), Paris, Seghers, 1970
Le Soleil ni la mort, Paris, Seghers, 1975
זכרונות
Pour Israël, Paris, Seghers, 1968 (למען ישראל)
תרגום לעברית
מבחר שירים מספרו La Pierre et l'anémone (האבן והכלנית) שיצא בפריז ב-1964, תורגמו לעברית ופורסמו בספר 'אבן וכלנית' שיצא בהוצאת עם הספר בתל אביב ב-1965, עם הקדמה של הדיפלומט הישראלי יעקב צור. השירים בספר מתארים את נופה של הארץ ממבט אוהב של המשורר. השירים תורגמו על ידי אהרן אמיר, אורי ברנשטיין וחיים גורי.[1]
