ז'ורז'ה סמפאיו נולד ב-18 בספטמבר1939 בליסבון. סבתו מצד האם, שרה בן סלימן בן סעודה (Bensliman Bensaude) הייתה יהודיה ממרוקו, שהגיעה לפורטוגל עם משפחתה לקראת סוף המאה ה-19. היא נישאה לקצין צי פורטוגלי קתולי פרננדו ברנקו, לימים שר החוץ של פורטוגל. בתם, פרננדה בנסעוד ברנקו (1908–2000) אמו של סמפאיו, נישאה לארנלדו סמפאיו (1908 – 1984), שהיה רופא קתולי. ז'ורז'ה סמפאיו לא ראה עצמו כיהודי, אלא כחסר דת, אך הצהיר שהוא גאה בשורשיו היהודים[1].
נישא לראשונה לרופאה בשם קרין שמידט דיאז, אך התגרש.
נפטר ב-10 בספטמבר 2021. הותיר אחריו את אשתו השנייה, מריה חוזה רודריגז ריטה, ושני ילדים.
קריירה פוליטית
לאחר מהפכת הציפורנים ב-1974 ייסד סמפאיו מפלגת שמאל קטנה משלו, ואף כיהן לתקופה קצרה באחת מהממשלות הזמניות של מהפכני הכת הצבאית, כסגן שר לענייני שיתוף פעולה בינלאומי, אך הוא הפסיק פעילות זו לאחר זמן קצר. הוא חזר לפעילות פוליטית ב-1978, עת הצטרף למפלגה הסוציאליסטית, בה היה חבר עד מותו.
שנה לאחר תחילת פעילותו הפוליטית המחודשת, ב-1979 הוא נבחר לראשונה לפרלמנט של פורטוגל, כנציג מטעם ליסבון ובמקביל, החל משנה זו ועד 1984 היה גם חבר בוועדה האירופית לזכויות האדם, גוף כלל אירופאי, ששימש עד 1998 כגוף ביניים, מעין מסננת לפניות של אנשים פרטיים לבית המשפט האירופי לזכויות אדם. הוא שב ונבחר לפרלמנט הפורטוגלי בבחירות ב-1980, 1985, 1987 ו-1991. בשנים 1986–1987 היה יו"ר הסיעה הפרלמנטרית של הסוציאליסטים ובשנת 1989 הפך למזכ"ל המפלגה הסוציאליסטית, מפלגת האופוזיציה הראשית בפורטוגל באותה עת. הוא החזיק בכהונה זו כשנתיים, עד 1991.
במקביל לכהונתו כמנהיג המפלגה, ב-1989 הוא נבחר גם לראש עיריית ליסבון (נכנס לתפקיד בראשית 1990) ושב ונבחר ב-1993. הוא כיהן כראש העיר שש שנים, עד ראשית 1996.
לקראת סיום תקופת כהונתו השנייה הודיע סמפאיו כי ירוץ לתפקיד נשיא המדינה. בתפקיד זה כיהן עד אז, במשך עשר שנים - שתי הקדנציות המותרות על פי החוקה, מריו סוארש, המנהיג הסוציאליסטי הקודם.
נשיא פורטוגל
ב-14 בינואר1996 נערכו הבחירות לנשיאות. סמפאיו ייצג בבחירות אלה את מחנה השמאל, ולמולו התייצב מועמד מפלגות המרכז - ימין, אניבל קבאקו סילבה, ראש הממשלה. סמפאיו ניצח 54% - 46% וב-9 במרץ 1996 נכנס לתפקיד נשיא פורטוגל, במקום סוארש.
הקדנציה הראשונה של סמפאיו כנשיא פורטוגל הייתה שקטה ונטולת זעזועים יחסית ובשנת 2001 הוא שב והתמודד על הכהונה, כשהפעם מחנה המרכז - ימין שלמולו, מתפצל. הוא קיבל בבחירות אלה 56% מהקולות, קצת יותר ממה שקיבל בפעם הקודמת, למול המועמד העיקרי של מחנה המרכז - ימין, פריירה אמראל, שקיבל כ-35%. גם חמש שנות כהונתו הבאות היו שקטות יחסית ונטולות זעזועים משמעותיים, וב-9 במרץ 2006 הוא סיים את תפקידו. בבחירות לנשיאות פורטוגל שהתקיימו כחודש וחצי קודם לכן, ב-22 בינואר 2006 נבחר במקומו לתפקיד אניבל קבאקו סילבה, מנהיג מחנה המרכז - ימין בפורטוגל.
בתקופת כהונתו הוא ידע להעביר בשקט יחסי, את ראשות הממשלה, ממחנה השמאל, לימין וחזרה, לפי שינוי שיווי המשקל הפוליטי במדינה. בתקופתו גם העבירה פורטוגל בהסכמה, מאולצת אמנם, את מקאו, לשליטתה של סין. סמפאיו גם נודע כתומך נלהב בעצמאותה של מזרח טימור מאינדונזיה.
יחסו ליהדות ולישראל
סמפאיו נחשב ליהודי על פי ההלכה, אף שהוא לא ראה את עצמו כיהודי, אלא כאגנוסטי חסר דת. בן דודו היה ראש הקהילה היהודית של ליסבון. הוא ביקר בישראל לפחות פעמיים בתקופת כהונתו כראש עיריית ליסבון והיו לו גם קרובי משפחה ישראלים.
