קריוויה נולד בלימוז' בצרפת. כתלמיד בלימוז', הוא תכנן להפוך לכומר. מאוחר יותר הוא פיתח עניין בפתולוגיה, בהשפעתו של גיום דופיטרן (1777–1835), חבר של לאונרד קריוויה, אביו של ז'אן קריוויה. בשנת 1816 הוא קיבל את הדוקטורט שלו בפריז, שם ב-1825 ירש את פייר אוגיסטן בקלאר (אנ') (1785–1825) כפרופסור לאנטומיה. בשנת 1836 הוא ויתר על הקתדרה לאנטומיה לז'ילבר ברשה (אנ') (1784–1845), ובכך הפך לראש הראשון של הקתדרה לאנטומיה פתולוגית (אנ') שזה עתה נוסדה.
הוא היה אנטומיסט בעל השפעה רבה, שתרם תרומות חשובות בחקר מערכת העצבים. ז'אן-מרטן שארקו (1825–1893) מציין את קריוויה כראשון לתאר נגעים הקשורים למה שמכונה היום טרשת נפוצה, שתוארו ב-Anatomie pathologique du corps humain ("אנטומיה פתולוגית של גוף האדם") של קריוויה (שני כרכים 1829–1835, 1835–1842).[1] קריוויה נחשב גם בתור הראשון שסיפק תיאור פתולוגי של המחלה.
קריוויה התנגד לבתי חולים גדולים ליולדות, והעדיף לידת בית כמו גם בתי חולים קטנים יותר עם חדרים פרטיים לנשים בזמן הלידה. הוא ביצע מחקר מקיף שכלל את מערכת כלי הדם, זכור בזכות מחקריו על פלביטיס, שלדעתו "שולט בכל הפתולוגיה".[2]
"Anatomie pathologique du corps humain" ("אנטומיה פתולוגית של גוף האדם") (1842–1829), עם למעלה מ-200 תחריטי נחושת מאוירים על ידי אנטואן שזאל (Antoine Chazal) (1793–1854).
"Vie de Dupuytren" ("חיי דופיטרן", 1840), ספר שהיה מצבת זיכרון למנטור שלו.
"Traité d'anatomie pathologique génerale" ("מסה על אנטומיה פתולוגית כללית") (1849–1864)
"Anatomie du système nerveux de l'homme" ("אנטומיה של מערכת העצבים של האדם") (1845)
"Traité d'anatomie descriptive" ("מסה על אנטומיה תיאורית") (1851)