נולד ב-1904 בפריזכז'אן-גאבן-אלכסיס מונקורז'ה (Jean-Gabin-Alexis Moncorgé) כבן לאמני הקברטפרדינאן מונקורז'ה והלן פטי.
גדל בכפר Mériel מריאל במחוז סן-אֵה-אואז, מצפון לפריז.
עבד בהתחלה כפועל, לאחר מכן מגיל 19 השתלב בעולם הבידור כחלק מלהקת פולי ברז'ר.
עד לשירות הצבאי המשיך לשחק תפקידים משניים בתיאטראות.
תחילת דרכו כשחקן וזמר
אחרי השחרור מהצבא חזר לעולם הבידור תחת שם הבמה "ז'אן גאבן". שיחק וזימר במופעי מיוזיק הול ואופרטות תוך כדי חיקוי הסגנון של מוריס שבלייה שהיה אז באופנה.
היה לפרק זמן חבר בלהקה שסיירה בדרום אמריקה ובחזרתו לצרפת התקבל למולן רוז'. עם הזמן עורר תשומת לבם של המפיקים ושולב בתפקידים חשובים יותר, כולל בשני סרטים אילמים בשנת 1928.
התחלת הקריירה כשחקן קולנוע
כעבור שנתיים עבר לשחק בסרטים עם פס-קול כשהראשון, בהפקת האחים פאטה, היה Chacun Sa Chance (לכל אחד המזל שלו). שיחק עדיין תפקידי משנה במשך ארבע שנים בכתריסר סרטים בבימוים של מוריס וז'ק טורנר. בפרסומו האמיתי זכה על ידי המשחק בסרט "מרי שאפדלן" משנת 1934 בבימויו של ז'וליין דיביבייה. ב-1936 שיחק כגיבור רומנטי בסרט אחר - דרמת מלחמה - של דיביבייה, "לה בנדרה", מה שהעלה אותו ככוכב על מפת הקולנוע הצרפתי. להכרה בינלאומית גורפת זכה ז'אן גאבן הודות למשחקו בסרט המצליח "פפה לה מוקו" ("Pépé le Moko ") (1937).
כיכב בהמשך בכמה מיצירות הגדולות של ז'אן רנואר - "האשליה הגדולה" (La Grande Illusion), סרט אנטי-מלחמתי, וב "מפלצת האנושית" לפי הרומן של אמיל זולא יחד עם השחקנית סימון סימון. כמו כן הופיע באחד מהסרטים המוערכים של מרסל קרנה - Le Quai Des Brumes ("נמל הצללים").
בימי מלחמת העולם השנייה: שחקן וגיבור
בשנות ה-1930 דחה ז'אן גאבן הצעות להשתתף בהפקות של ההוליווד מעבר לאוקיינוס. אבל אחרי כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית הצטרף לז'אן רנואר וז'וליין דיביבייה שנמלטו לארצות הברית. אחרי גירושיו השניים ב-1939 בהוליווד ניהל גאבן רומן סוער עם מרלן דיטריך.
אופיו הבלתי ממושמע של גאבן סיכן את החוזה שלו עם אולפני RKO בגלל התעקשותו לצרף את מרלן דיטריך לליהוק סרט מסוים בניגוד לדעת המפיקים. לבסוף פוטר ופרויקט הסרט אורכב.
בשלב מסוים השחקן התגייס לכוחות צרפת החופשית של שארל דה גול והצטיין בקרבות נגד כוחות הציר בצפון אפריקה. בגלל גבורתו זכה אף במדליה הצבאית ובצלב המלחמה. אחרי הפלישה לנורמנדי נמנה גאבן עם חברי היחידה הצרפתית שנכנסה לפריז המשוחררת.
אחרי המלחמה
בשנת 1946 בחר בו מרסל קרנה כדי לככב בסרטו "Les Portes de la Nuit " (שערי הלילה) אבל בגלל בעיות בהתנהגות פוטר גם הפעם. לאחר שמצא מפיק ובמאי בשביל הפקה שבה יוכל לשחק כמבוקשו יחד עם מרלן דיטריך, הסרט, שנקרא "מרטן רומניאק" לא קטף הצלחה והיחסים בין שני הכוכבים עלו על שרטון. אחרי עוד כישלון קופות ב-1947, ניסה גאבן ללא הצלחה רבה לחזור אל במת התיאטרון. עם זאת, שיחק תפקיד ראשי בסרט של רנה קלמאן, Au-Delà Des Grilles (מאחורי הסורגים) (1949) שזכה בפרס אוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר.
לאחר מכן באה עוד סדרה של כישלונות והקריירה שלו נראתה גמורה לתמיד. אולם בשנת 1954 חזר גאבן לכותרות עם מותחן הפשע של ז'אק בקר Touchez pas au grisbi (הביזה). משחקו זכה לשבחי המבקרים והסרט היה להצלחה עולמית.
עם ז'אן רנואר שיתף גאבן פעולה גם בסרט "פרנץ' קנקן" French Cancan יחד עם מריה פליקס ופרנסואז ארנול. במשך מעל עשרים שנה ז'אן גאבן שיחק במעל שלושים סרטים, הרבה מהם מוצלחים מבחינה מקצועית ומסחרית, כולל כאלה שהופקו על ידי חברת גאפר פילמס Gafer films (שהייתה עסק משותף שלו ושל פרננדל).
בין השחקנים שהופיעו יחד איתו אחרי המלחמה יש לציין את בריז'יט בארדו ("En cas de malheur"), אלן דלון ("Le Clan des Siciliens" "החוב הסיציליאני" 1969, ו "Deux hommes dans la ville "-"שני גברים בעיר"), ז'אן-פול בלמונדו
("Un singe en hiver" - "קוף בחורף") ולואי דה פינס ("Le Tatoué") ("המקועקע").
גאבן נפטר מלוקמיה ב-15 בנובמבר1976 בבית החולים האמריקאי בפאריס, בפרבר ניי-סיר-סן. לפי בקשתו, נשרפה גופתו ואפרו פוזר בים בטקס צבאי על סיפונה של אוניית חיל הים הצרפתי.
נשותיו
גאבי באסה Gaby Basset 1925-1930)
סוזן מרגריט ז'אן מושן Suzanne Marguerite Jeanne Mauchain (1933-1939)
בין 1981-2006 כתב העת "לה מונד דו סינמה" העניק לזכרו של גאבן את "פרס ז'אן גאבן" לשחקן הפרנקופוני המבטיח. משנת 2007 ואילך בוטל הפרס והוחלף בפרס ע"ש פטריק דוואר, בעקבות סכסוך בין בתו של גאבן, פלורנס מונקורז'ה-גאבן ובין מקימי הפרס, הזוג מואנו.
בשנת 2008 נחנכה כיכר גאבן ברובע ה-18 של פריס, בנוכחות שני ילדיו – פלורנס ומתיאס.
.svg){kind=logo}
