PROFILPELAJAR.COM

ורדי כהנא
	ורדי כהנא
לידה	13 בדצמבר 1959 (בת 65); תל אביב
לאום	ישראל
מקום לימודים	המדרשה לאמנות
תחום יצירה	צילום
זרם באמנות	צילום עיתונות
פרסים והוקרה	פרס לצילום ע״ש ורנר וענת בראון (2024); צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2021); פרס סוקולוב ;
	www.vardikahana.com

ורדי כהנא (נולדה ב-13 בדצמבר 1959) היא צלמת ישראלית.

ביוגרפיה

נולדה בתל אביב, גדלה בבית דתי ולמדה בבית הספר "צייטלין". למדה במדרשה לאמנות ברמת השרון, אך לא סיימה לימודיה, משום שהחלה לעבוד בירחון מוניטין בתחילה כאסיסטנטית של הצלם הראשי של הירחון, מיכה קירשנר. ב-1983 הצטרפה לעיתון "חדשות" ועבדה בו עד לסגירתו. תצלום מפורסם שלה, מ-10 בפברואר 1983, הוא הפגנת "שלום עכשיו" בירושלים, שבו מופיע אמיל גרינצווייג דקות אחדות לפני הירצחו.

החל מ-1995 עובדת כהנא כפרילאנסרית עבור מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". היא מרבה לצלם פורטרטים. על עבודתה אמרה: "אני מתייחסת אל הצילום שלי כאל אמנות ולא כפרנסה. לפעמים הצילום כל כך מושקע שאין כל היגיון בזה שלמחרת יעטפו בו דגים".^[1]

בתחילת 2007 יצא לאור, בהוצאת עם עובד, ספרה "פורטרט ישראלי", וכן השתתפה באותה השנה בתערוכה קבוצתית "במבט חטוף" בגלריה מרכז הקצה.^[2] בחודש יוני 2007 נפתחה תערוכה של צילומיה, "משפחה אחת", במוזיאון תל אביב. בתערוכה הציגה תיעוד של משפחתה, אותה צילמה במשך 15 שנה. זהו פורטרט משפחתי אישי המקיף את כל גוני החברה הישראלית, מתוך הבנה שמשפחתה, על גווניה הרבים, מייצגת את הסיפור היהודי-ישראלי שלאחר השואה,^[3] ומאגדת את הסיפור היהודי-ישראלי. נקודת המוצא לתערוכה הייתה תמונת אמה של ורדי ושתי אחיותיה שעל אמות ידיהן השמאליות צרובים מספרים עוקבים מאושוויץ. כהנא מספרת שככל שהתקדמה בתיעוד, הבינה כיצד משפחתה מייצגת את ההוויה הישראלית, תובנה אליה הגיעה דרך הנסיעות הארוכות לכל חלקי הארץ, בין קיבוצי השומר הצעיר בצפון, להתנחלויות ביהודה ושומרון. בין סוסיא בדרום הר חברון לסביון, בין ירושלים לתל אביב, בין בני-ברק לקופנהגן בין פתח תקווה לקיסריה.^[4] התערוכה הוצגה בניו יורק, ברלין ומילאנו.

עבודותיה של כהנא נמצאות באוסף מוזיאון ישראל, ירושלים ובאוספים חשובים אחרים. ב-2011 הייתה לזוכה הראשונה בפרס סוקולוב לצילום. ועדת הפרס נימקה:

בשל סגולותיה הייחודיות בתור צלמת עיתונות, ובעיקר בזכות הגשר שיצרה בין הצילום העיתונאי לאמנות

— ידיעות אחרונות, 26 בדצמבר 2011

ב-2012 הוענק לה פרס שרת התרבות וב-2018 זכתה בפרס אנריקה קבלין לצילום על מפעל חיים, מטעם מוזיאון ישראל.

חיים פרטיים

נשואה לדני וסלי ולהם שני ילדים. מתגוררת ברמת השרון.

עבודותיה

ורדי כהנא החלה את דרכה הצילומית בתחילת שנות השמונים בתחום הצילום החדשותי, ותוך זמן קצר התבססה בתחום הצילום המגזיני, בצילום פורטרטים ושערים למוספים. תצלומיה המבוימים עושים שימוש במגוון רחב של כלים, ובהם ציור, רישום, איור, הצבת תפאורות, הוספת עזרי צילום, איפור, קולאז' ועוד. המצולמים מגוונים ושונים בגילם, עיסוקם ומוצאם, כאשר המכנה המשותף ביניהם הוא שכולם ידועים ומשמשים גיבורי-תרבות. העיסוק בדמויות ציבוריות נוגע בענייני תדמית, אותה ניסתה לפצח בצילומיה, לעיתים על ידי לקיחת הדימוי עד הקצה לאבסורד, המעניק מבט חדש על אותה האישיות.^[5]

בשנת 2013 החלה כהנא גם לאצור תערוכות. בין התערוכות שאצרה: "הנוכחות של האין" (2013) בסינמטק תל אביב, "זיכרון צילומי" (2013) בפסטיבל הצילום הבינלאומי בראשון-לציון, ואת תערוכת צילומי העיתונות, עדות מקומית, בשנים 2015–2016.

במרץ 2020 המהלך הסגר שהוכרז בעקבות מגפת הקורונה בישראל, נסגרו כל מוסדות התרבות בישראל. כהנא חברה למוזיאון תל אביב ותיעדה את המוזיאון ללא מבקרים.^[6]

בשנת 2024 זכתה בפרס לצילום ע״ש ורנר וענת בראון, שהוענק לראשונה באותה שנה, מטעם מוזיאון ארץ ישראל^[7].