ולטר צדק

ולטר צדק
Walter Zadek
ולטר צדק, 1940 לערך
ולטר צדק, 1940 לערך
לידה 26 במרץ 1900
גרמניה
פטירה 20 בדצמבר 1992 (בגיל 92)
ישראל
לאום יהודי, ישראלי
תחום יצירה צילום

ולטר צָדֶק (נכתב לעיתים צאדק) (Zadek;‏ 26 במרץ 1900 – 20 בדצמבר 1992) היה צלם ישראלי יליד גרמניה. בנו של הרופא והפוליטיקאי הברלינאי הסוציאליסט ד"ר איגנץ צדק, אחיה של אשת תנועת העבודה הישראלית לילי צדק ודודו של הבמאי הנודע פטר צדק (Peter Zadek).

קורות חיים

צדק נולד בברלין בירת הקיסרות הגרמנית, בן למשפחה יהודית סוציאליסטית. אביו, ד"ר אִיגנַץ צדק (1858–1931), היה רופא נודע בברלין ומנהיג סוציאליסטי; הוא ככל הנראה היה הרופא הראשון שהצטרף לשורות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD), ומשנת 1892 ייצג אותה במועצת עיריית ברלין.[1] בשנת 1913 היה ממייסדי הסתדרות הרופאים הסוציאליסטים בגרמניה (Sozialdemokratischer Ärztverein), שפנתה בעיקר לרופאי קופות החולים במדינה.[2] אחותו של איגנץ, רגינֶה (גינה), נישאה ב-1887 בשווייץ לאדוארד ברנשטיין.[3]

ולטר צדק עבד כעיתונאי סוציאליסט בברלין, וכיהן כעורך הברלינר טאגבלאט (Berliner Tageblatt). ב-15 במרץ 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, הוא נתפס באלכסנדרפלאץ ונאסר ונכלא בכלא שפנדאו למשך חודש. הוא שוחרר באפריל 1933, ומשם נמלט דרך הולנד ובלגיה ובדצמבר של אותה השנה הגיע לארץ ישראל, שם חיכתה לו אחותו לילי צדק, ידידה של מנהיגי ההסתדרות, שעלתה לארץ בראשית ימי העלייה השלישית; צדק הייתה לציונית בגיל צעיר בהשפעת זלמן שזר, הייתה פעילה בתנועת העבודה, עבדה בחינוך ובסעד וכגרפיקאית – היא שעיצבה את כותרת העיתון "דבר".[4]

צדק השתקע בתל אביב, וכמהגר מצא עבודה כצלם עיתונות עצמאי בין השנים 1934–1948, על אף שמעולם לא למד צילום, זאת מכיוון, שבין היתר, הייתה עבודה שלא דרשה לדעת את שפת המקום.

ב-8 במאי 1939 ייסד את התאחדות הצלמים המקצועיים בארץ-ישראל, שפעלה בין השנים 1939–1941 ומטרתה לקדם את מעמדו המקצועי של הצלם בארץ ישראל. ההתאחדות הייתה מעורבת בניסיון להסדרת נושאי זכויות יוצרים.

צדק תיעד את המאורעות ההיסטוריים ברחבי ארץ ישראל. החל מהמרד הערבי הגדול, ההפגנות של ארגון ההגנה כנגד הספר הלבן. הקמת חניתה וקיבוצים אחרים. והפעילויות כתגובה של היישוב היהודי לחוק הקרקעות.

צדק השתמש בצילומיו בזוויות צילום אלכסוניות מגובה בינוני, ממשרדים ומרפסות של אנשים שעל דלתותיהם דפק כדי לתעד את המאורעות. הוא הושפע מתנועות "הצילום החדש" ו"האובייקטיביות החדשה" שבגרמניה.

לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה חלה ירידה בהתעניינות בצילומים מהארץ, וצדק פתח חנות לספרים ישנים בכיכר מגן-דוד בשם "ביבליון". שם עבד עד לשנת 1973, כשהוא מתמקד בעיקר בספרים העוסקים בתולדות ארץ ישראל ובייבוא ספרים זרים.

בשנת 2010 הוצגה במוזיאון ישראל תערוכת צילומים היסטוריים משותפת לו ולבנו רותנברג.

פרסומיו

תצלומים:

  • Walter Zadek, Kein Utopia--: Araber, Juden, Engländer in Palästina: Fotografien aus den Jahren 1935 bis 1941 (herausgegeben und ausgewählt von Hanno Loewy), Kreuzberg: D. Nishen 1986. (תצלומים מארץ ישראל)
  • ולטר צדק, ערבים, יהודים ואנגלים בפלסטינה: צילומים מהשנים 1935–1941: אין זו אוטופיה, תל אביב: עמי שטייניץ - אמנות עכשווית, מכון גתה, [1992]. (קטלוג תערוכה בעברית ובגרמנית, 4.5.92-2.6.92.)

זיכרונות:

  • Walter Zadek, "Die freigeistig-jüdischen Zadeks aus der Oranienstraße," in: Berliner Geschichtswerkstatt (Hg.), Juden in Kreuzberg: Fundstücke, Fragmente, Erinnerungen (Reiher Deutsche Vergangenheit, Bd. 55), Berlin: Edition Hentrich, 1991, pp. 125–130. (בגרמנית)

בעריכתו:

  • Walter Zadek (Hg.), unter Mitarbeit von Christine Brinck, Sie flohen vor dem Hakenkreuz: Selbstzeugnisse der Emigranten: ein Lesebuch für Deutsche, Reinbek bei Hamburg: Rowohlt, 1981. (בגרמנית)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולטר צדק בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Ignaz Zadek sen., AdsD - Archiv der sozialen Demokratie. (בגרמנית)
  2. ^ Peter G. J. Pulzer, Jews and the German state: the political history of a minority, 1848-1933, Detroit: Wayne State University Press, 2003, p. 256.
  3. ^ Manfred B. Steger, The quest for evolutionary socialism: Eduard Bernstein and social democracy, Cambridge: Cambridge University Press, 1997, p. 56. על איגנץ צדק ומשפחתו ראו עוד אצל Florian Tennstedt, “Arbeiterbewegung und Familiengeschichte bei Eduard Bernstein und Ignaz Zadek,” in IWK Internationale wissenschaftliche Korrespondenz zur Geschichte der deutschen Arbeiterbewegung, 18, 4 (December 1982), pp. 451–481.
  4. ^ ראו ד' זכאי, טור קצר, דבר, 27 בינואר 1963; שלמה שבא, 'מה שהיה': האשה שציירה את הראש, דבר, 13 ביוני 1969; ד. ז., לילי צָדֶק, דבר, 17 ביוני 1969; וכן הספר לילי צדק: דברים משלה ועליה, תל אביב: דבר, 1970.