ויקטור גרייבסקי
Wiktor Grajewski

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	29 ביולי 1925 קרקוב, הרפובליקה הפולנית השנייה
פטירה	18 באוקטובר 2007 (בגיל 82)
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל ישראל

ויקטור גְּרַיֶיבְסְקִי (בפולנית: Wiktor Grajewski;‏ 29 ביולי 1925 – 18 באוקטובר 2007) היה עיתונאי ישראלי יליד פולין שהעביר לקהילת המודיעין הישראלית את הנאום הסודי שנשא ניקיטה חרושצ'וב במושב הסגור של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובו הוקיע את פשעי סטלין.

ויקטור גרייבסקי נולד בקרקוב שבפולין בשנת 1925 בשם ויקטור שפילמן. בנערותו, בימי מלחמת העולם השנייה, נמלט לברית המועצות. הוא שב לפולין בשנת 1946 ושינה את שם משפחתו לגרייבסקי, שהיה שם בעל צליל פולני יותר. משפחתו עלתה לישראל בשנת 1949, אך גרייבסקי נשאר בפולין משום שרצה ללמוד. הוא למד באקדמיה למדעי המדינה בוורשה, בפקולטה לעיתונאות. עם סיום לימודיו, בתקופת השלטון הקומוניסטי בפולין, נתקבל לעבודה כעיתונאי בסוכנות הידיעות הפולנית (PAP). בדצמבר 1955 ביקר בישראל ונפגש עם קרובי משפחתו. בעקבות ביקור זה החל לחוש הזדהות עם מדינת ישראל, ונטש את אמונותיו הקומוניסטיות, אך שב לפולין משום ששאף לעלות לישראל באופן לגאלי ולא בבריחה. בשובו לפולין המשיך בתפקידו במסגרת סוכנות הידיעות הפולנית. גרייבסקי קשר קשרי ידידות עם לוציה ברנובסקי, צעירה פולנייה יהודייה ששימשה כמזכירה בלשכתו של אדווארד אוחאב, שהיה לזמן קצר בין מרץ לאוקטובר 1956 המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הפולנית (ואשר לימים, בין השנים 1964 ל-1968, היה נשיא פולין).

ערך מורחב – הנאום הסודי

בחודש פברואר 1956 נערכה במוסקבה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בוועידה נשא ניקיטה חרושצ'וב, המזכיר הראשון של המפלגה, ושליט ברית המועצות, ב-24 בפברואר, נאום סודי שבו הוקיע את פשעי סטלין. סודיותו של הנאום נשמרה, אך בעולם הרחב נפוצו ידיעות מקוטעות על תוכנו. שירותי הביון של מדינות המערב הציבו לעצמם כמשימה ראשונה במעלה להשיג עותק מן הנאום. מכל שירותי הביון בעולם היה זה הביון הישראלי שהשיג את העותק של הנאום, באמצעות ויקטור גרייבסקי.

המסמך הגיע לידי גרייבסקי מחברתו לוציה ברנובסקי, אשתו של סגן ראש ממשלת פולין שעבדה בלשכתו של אדווארד אוחאב. לוציה העבירה לגרייבסקי את הנאום, והוא נכנס לשגרירות ישראל בוורשה, שם צולם המסמך והוחזר ללשכתו של אוחאב. הוא לא היה סוכן של השירותים הישראליים, ולא היה מגויס אליהם בכל צורה שהיא. את אשר עשה, עשה על דעת עצמו ומתוך הזדהות עם מדינת ישראל. שגרירות ישראל בוורשה נחשבה בעיני השלטונות הפולניים כשגרירות מערבית והייתה תחת השגחה של שוטרים ואנשי ביטחון. פרסום המסמך הכה גלים בכל העולם. השגת המסמך נחשבה להישג היסטורי של קהילת המודיעין הצעירה של ישראל, והיא הייתה מהגורמים למעמדו הנחשב של המודיעין הישראלי.

בינואר 1957 הצליח גרייבסקי לעלות לישראל במסגרת גל העלייה שקיבל את הכינוי "עליית גומולקה". לאחר לימודים באולפן הוצעה לו משרה במחלקת מזרח אירופה של משרד החוץ. באותה עת החל קול ישראל לשדר שידורים בגלים קצרים בשפה הפולנית וגרייבסקי התקבל כעורך וקריין של שידורים אלה. בשנת 1958 ייסד והפך למנהלה הראשון של המערכת הגדולה ביותר במחלקת שידורי החוץ - מערכת התוכניות ברוסית. הוא עבד שנים רבות ברשות השידור, ותפקידו האחרון לפני פרישתו לגמלאות היה הממונה על קבילות הציבור ברשות השידור. כמו כן, גרייבסקי היה חבר ועדת הביקורת של אגודת העיתונאים בתל אביב^[1].

נפטר ב-18 באוקטובר 2007 בגיל 82 ונקבר בהר המנוחות שבירושלים^[2].

זמן קצר לאחר שעלה ארצה, הק.ג.ב. יצר איתו קשר והציע לו לפעול כסוכן שלהם בישראל. גרייבסקי קיבל את ההצעה לכאורה, אך דיווח עליה במקביל לשירות הביטחון הכללי שהפך אותו לסוכן כפול. גרייבסקי התבקש על ידי השב"כ למסור לק.ג.ב. מידע איכותי מפעם לפעם כדי לשמור על אמונם, ולעיתים גם מסר להם מידע שגוי. תפקידו כראש המחלקה לשידורים ברוסית ברשות השידור סייע להסביר את קשריו עם גורמים רוסיים בישראל, ביניהם אנשי הכנסייה הרוסית, שחלקם היו אנשי קשר שלו לק.ג.ב..

פעילותו זו נמשכה כ-15 שנה, ובמהלכה אף התבשר כי ברגע שיגיע למוסקבה יקבל את עיטור לנין כהוקרה על שירותו למען ברית המועצות, אך גרייבסקי מעולם לא הגיע למוסקבה כדי לקבל את העיטור.

ב-28 בספטמבר 2007, כשלושה שבועות לפני פטירתו, קיבל אות הוקרה מראש השב"כ יובל דיסקין, על תרומתו לביטחון המדינה.

• ירין קימור וצבי לי-דר, המרגל שחזר אל הכפור, ערוץ 1.
• מיכה שגריר ואופיר טריינין, אפולוניה, ערוץ 1.

• מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, המוסד - המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2010, פרק ג'
• יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 77–89.

• יוסי מלמן, יש איזשהו נאום של חרושצ'וב מהוועידה, באתר הארץ, 10 במרץ 2006
• יוסי מלמן, האיש שלנו בק-ג-ב, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2006
• גיל קיסרי, ‏על מזכירה, חוברת אדומה וחשיפה ששינתה את העולם, מבט מל"מ 61, אוקטובר 2011, עמ' 12
• יוסי מלמן, המרגל ויקטור גרייבסקי יובא למנוחות בירושלים, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2007