וילמינגטון (באנגלית: Wilmington) היא עיר נמל ובירת מחוז ניו הנובר במדינת קרוליינה הצפונית בארצות הברית. העיר שוכנת על גדות נהר קייפ פיר, בקרבת המקום בו הוא נשפך אל האוקיינוס האטלנטי. בעיר מתגוררים למעלה מ-100,000 תושבים (נכון ל-2012), מה שהופך אותה לעיר השמינית בגודל אוכלוסייתה בקרוליינה הצפונית, ובמטרופולין שלה מתגוררים כ-260,000 תושבים.
היסטוריה
האירופאי הראשון שביקר באזור בו נמצאת כיום וילמינגטון היה מגלה הארצות האיטלקי ג'ובאני דה וראצאנו במאה ה-16.
ההתיישבות האירופאית הקבועה הראשונה באזור נוסדה בשנות ה-20 של המאה ה-18 על ידי אנגלים. בספטמבר 1732 ג'ורג' בורינגטון, המושל הראשון של מושבת קרוליינה הצפונית, ייסד במקום התיישבות בשם ניו קרת'ג' (מילולית: קרתגו החדשה). בהמשך השם שונה ל"ניו ליברפול" ולאחר מכן ל"ניו טאון" או "ניוטון". ב-1739 או ב-1740 העיירה נוסדה מחדש תחת השם וילמינגטון כהוקרה לספנסר קומפטון, רוזן וילמינגטון. בהמשך הגיעו לעיירה מהגרים מהאיים הבריטיים וממושבות אחרות של בריטניה באזור.
בשנים שקדמו למהפכה האמריקאית וילמינגטון הייתה מרכז של המתנגדים לשלטון הבריטי. ב-1765 היו בעיירה הפגנות גדולות כנגד חוק הבולים, ששימש את השלטון הבריטי כדי להגדיל את המיסים.
ב-1840 הסתיימה בנייתה של מסילת רכבת שקישרה את וילמינגטון עם העיירה ולדון בצפון קרוליינה הצפונית. ולמינגטון הפכה לחניית ביניים מרכזים בחוף המזרחי, מה שתרם מאוד למסחר בה.
במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית וילמינגטון הייתה בסיס חשוב של כוחות קונפדרציית המדינות של אמריקה. לנמל וילמינגטון הגיעו ספינות שהצליחו לפרוץ את ההסגר הימי של האיחוד והביאו סחורות מבריטניה. ככל שהתקדמה המלחמה ערי הנמל האחרות של הקונפדרציה נפלו ווילמינגטון נותרה האחרונה, עד שגם היא נכבשה בקרב וילמינגטון בפברואר 1865.
כמו בשאר מדינות הדרום בארצות הברית, גם בקרוליינה הצפונית האפרו-אמריקאים לא השיגו שוויון זכויות מלא לאחר המלחמה. עד סוף המאה ה-19 הלבנים הגזענים מהמפלגה הדמוקרטית השתלטו על רוב מוסדות השלטון והרשויות המקומיות בקרוליינה הצפונית. ב-1898 התקיימו בחירות לראשות העיר וילמינגטון בהן נבחר ראש עיר מהמפלגה הרפובליקנית. הדמוקרטים לא היו מרוצים מכך וכעבור כמה ימים פרצו המהומות הגזעיות בווילמינגטון, בהן כוח של 1,500 לבנים בהנהגת אלפרד מור ואדל (Alfred Moore Waddell) תקף את העיר. הם שרפו את מערכת העיתון "דיילי רקורד", העיתון השחור היחיד בקרוליינה הצפונית, תקפו מספר שכונות של האפרו-אמריקאים, ובאיומי אקדח הכריחו את הנבחרים הרפובליקנים להתפטר. במהלך ההפיכה נהרגו כמה עשרות אפרו-אמריקאים. לאחר מכן ואדל נבחר לראש העיר החדש והרפובליקנים גורשו מהעיר. בעקבות ההפיכה עזבו את העיר 2,100 אפרו-אמריקאים, כ-10% מהאוכלוסייה הכללית של העיר באותו זמן, והרוב האפרו-אמריקאי בעיר נמחק.
בעקבות ההפיכה האספה המחוקקת של קרוליינה הצפונית העבירה חוקה מדינתית חדשה שדרשה מיסים ומבחני איות עבור זכות הצבעה, מה שגרם בעקיפין לשלילה אפקטיבית של זכויות האזרח של האפרו-אמריקאים. התקנות האלו בוטלו רק בשנות ה-60 של המאה ה-20.
במהלך מלחמת העולם השנייה נבנתה בעיר מספנה בה נבנו למעלה מ-200 ספינות מלחמה. בנוסף הוקמו בעיר שלושה מחנות שבויים אשר הוחזקו בהם כמה מאות גרמנים.
כלכלה
הכלכלה של וילמינגטון מסתמכת על תעשייה, הכוללת בין היתר ייצור ציוד אלקטרוני, מוצרי נייר, ביגוד ועיבוד מזון, תיירות והנמל של העיר. בווילמינגטון נמצא גם אחד מאולפני הטלוויזיה והקולנוע הגדולים ביותר בארצות הברית מחוץ לקליפורניה.
גאוגרפיה
אקלים
וילמינגטון נמצאת באזור בו שורר אקלים סובטרופי גשום.
| אקלים בנמל התעופה הבינלאומי וילמינגטון
|
| חודש
|
ינואר
|
פברואר
|
מרץ
|
אפריל
|
מאי
|
יוני
|
יולי
|
אוגוסט
|
ספטמבר
|
אוקטובר
|
נובמבר
|
דצמבר
|
שנה
|
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)
|
13.6
|
15.5
|
19.1
|
23.4
|
27.1
|
30.5
|
32.1
|
31.2
|
28.7
|
24.3
|
20.0
|
15.2
|
23.4
|
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)
|
2.0
|
3.3
|
6.6
|
10.9
|
15.6
|
20.4
|
22.6
|
21.8
|
18.7
|
12.6
|
7.4
|
3.2
|
12.1
|
| משקעים ממוצעים (מ"מ)
|
95.5
|
91.9
|
106.9
|
71.6
|
114.0
|
131.6
|
190.0
|
188.2
|
199.1
|
98.8
|
83.6
|
91.9
|
1,463.3
|
| מקור: מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי[1]
|
חינוך
בעיר נמצאות מספר אוניברסיטאות ומכללות, כמו אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בווילמינגטון.
תחבורה
את העיר משרת נמל התעופה הבינלאומי וילמינגטון, המציע טיסות ליעדים מרכזיים בחוף המזרחי של ארצות הברית. הנמל נמצא במרחק של כ-6.5 קילומטרים צפונית למרכז העיר.
וילמינגטון היא נקודת המוצא של כביש בין-מדינתי 40, שמגיע עד קליפורניה.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
