ויליאם קית (באנגלית: William Keith; 18 בנובמבר1838 – 13 באפריל1911) היה צייר סקוטי-אמריקאי המפורסם בזכות נופי קליפורניה שצייר. הוא קשור לטונליזם ולאסכולת ברביזון האמריקאית. אף על פי שרוב הקריירה שלו הוא בילה בקליפורניה, הוא התחיל בניו יורק, עשה שני מסעות לימוד מורחבים לאירופה, והיה לו סטודיו בבוסטון בשנים 72–1871 ואחד בניו יורק בשנת 1880.
ראשית חייו
קית נולד באולדמלדרום, אברדנשייר, סקוטלנד, שם גודל על ידי סבו וסבתו, כאשר אביו נפטר חודשים לפני שנולד. ויליאם טען שהיה צאצא ישיר של שבט (קלאן) קית.[1] הוא היגר עם אמו ואחיותיו לארצות הברית בשנת 1850. והתיישבו בעיר ניו יורק, שם למד בבית הספר במשך כמה שנים והפך לחניך של חריטה בעץ בשנת 1856. הוא התקבל להכין איורים למגזין הרפר. בשנת 1858 ביקר בסקוטלנד ובאנגליה ועבד זמן קצר בעיתון "דיילי ניוז" בלונדון. לאחר מכן הוצעה לו הזדמנות בסן פרנסיסקו והוא הפליג לשם במאי 1859.
קליפורניה ואירופה
ויליאם קית, עמק יוסמיטי, 1875
עם הגעתו של קית לסן פרנסיסקו התפקיד אליו קיווה להתקבל לא התממש, ולכן הקים עסק משלו בתחום החריטה. הוא הקים שותפות עם האריסון איסטמן בשנת 1862 ועם דורבין ואן ולק בשנת 1864. הוא למד לראשונה ציור אצל סמואל מרסדן ברוקס בשנת 1863, וייתכן שלמד את ציור צבעי המים אצל אליזבת אמרסון, איתה התחתן בשנת 1864.[2] הוא הציג לראשונה את ציורי צבעי המים בשנת 1866, והם זכו לשבחים על ידי המבקרים. הנושא שלו כלל כבר תצוגות של יוסמיטי והרים אחרים בסיירה הגבוהה. בשנת 1868 החל לצייר בצבעי שמן. באותה שנה הצליח קית לסיים את קריירת החריטה שלו ולהפוך את הציור למשרה מלאה, כאשר קיבל מינוי מחברת הרכבות באורגון לצייר סצינות של צפון מערב האוקיינוס השקט.
הוא נסע עם משפחתו לדיסלדורף, גרמניה, בשנים 1869–1871, בעקבות אמנים אמריקאים כמו אלברט בירסטדטוורטינגטון ויטרדג'. כשהיה שם, קית למד אצל אלברט פלם, אך כתב גם בהתלהבות במכתבים על לימוד טכניקה בחינם אצל אנדראס הכנבאך. הוא גם שהה בפריז, שם העריץ את שני המאסטרים הישנים ואת ציירי אסכולת ברביזון. עם שובו לארצות הברית הוא שיתף סטודיו בבוסטון עם ויליאם האן משנת 1871 עד 1872.
לאחר מכן שב קית לקליפורניה, ונסע לעמק יוסמיטי עם מכתב המלצה עבור החוקר ואיש הטבע ג'ון מיור.[3] השניים הפכו לחברים קרובים במשך 38 השנים הבאות. שניהם נולדו בסקוטלנד באותה שנה, והם חלקו אהבה להרי קליפורניה.
ויליאם קית, עמק היץ הצ׳י, 1908
במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19 צייר קית מספר פנורמות של שישה על עשרה מטרים, כולל קניון נהר קינגס ו"האלפים בקליפורניה" . אלה התחרו בציורים בגודל ובנושא דומה של אלברט בירסטדט ותומאס היל.
שנות השמונים
אשתו של קית אליזבת נפטרה בשנת 1882. בשנת 1883 נשא קית לאשה את מרי מקהנרי, שהייתה הבוגרת הראשונה בבית הספר למשפטים בהייסטינגס וסופרת.[4] לירח הדבש שלהם הם יצאו לסיור ציור בקליפורניה. כמה חודשים אחר כך הם נסעו לחוף המזרחי ואז למינכן, שם קית היה נחוש ללמוד ציור דמות ודיוקן. הוא עבד בעיקר בכוחות עצמו, ומדי פעם קיבל ביקורת מצד אמנים כולל קרל פון מאר וג'יי פרנק קורייר. הם חזרו לסן פרנסיסקו באמצע 1885.
באמצעות ג'וזף ווסטר, פגש קית את האדריכל דניאל ברנהם בשיקגו כשהוא בדרכו לאירופה. ברנהאם הפך לפטרון וסוכן חשוב, כשהציג ומכר את ציורי קית לאספנים באזור שיקגו.
בשנת 1886 קית ומשפחתו עברו לבית שבנו בברקלי, משם היה נוסע לסטודיו שלו בסן פרנסיסקו בכל יום. באותה שנה קיט גם עשה שייט במעבר הפנימי אל אלסקה ושרטט כמה מהקרחונים שם.
ויליאם קית, אורנים בקליפורניה, 1878
קית צייר כמה דיוקנאות בהזמנה וגם השלים את הכנסותיו על ידי שיעורי ציור, בעיקר לנשים. בין תלמידיו הייתה גם רוזה הופר. וגם אנני הרמון.
בשנת 1888 קית נסע צפונה עם מיור, ביקר בהר שסטה ובהר ריינייר כדי לצור איורים לספר "קליפורניה הציורית" של מיור. מיור, עודד את קית לתאר את נופי ההרים באופן מציאותי, אך ככל שהתפתח החוש האמנותי של קית, הוא הרגיש חופשי לחרוג מהמציאות הגאולוגית, תוך שהוא ממקם קרחון מדומה או נהר בסצנה כדי לשפר את יופיו של הציור. שני החברים התווכחו לעיתים קרובות על סוגיות אמנותיות כאלה.[5]
קית היה חלק מקבוצת חברים של ג'ון מיור שנפגשו בסן פרנסיסקו החל משנת 1889 כדי לתמוך בהקמת הפארק הלאומי יוסמיטי. קבוצה זו המשיכה לעודד את מיור להקים עמותה להגנה על סיירה נבדה. בשנת 1892 התממשה תוכנית זו עם הקמת מועדון סיירה.
שנים מאוחרות יותר
ויליאם קית, גשמי קיץ, 1911
משלהי שנות השמונים של המאה ה-19 צייר קית בעיקר בצורה סובייקטיבית את תגובותיו הרגשיות והרוחניות לנוף, שהיו חשובות יותר מעובדות טופוגרפיות. הוא צייר נופי יערות רבים שדמו לאלה של תיאודור רוסו וציירי ברביזון אחרים, כמו גם הצייר האמריקני ג'ורג' איננס. איננס הגיע לבקר באזור מפרץ סן פרנסיסקו בשנת 1891. הוא וקית ציירו יחד, וקית הרגיש שהוא לומד המון ומחזיר לעצמו יכולות ציור שהוא החל לאבד. התהילה וההתלהבות של איננס מיצירתו של קית העניקו דחיפה משמעותית למכירות ציוריו של קית.[6]
הסטודיו של קית בסן פרנסיסקו נהרס כתוצאה מהשריפות בעקבות רעידת האדמה בסן פרנסיסקו ב -1906, שהביאה לאובדן ציורים רבים, כאשר מעריכים שהמספר עומד על כמה אלפים.[7] קית, שעבד בעיקר מבית הסטודיו שלו בברקלי, הבטיח להחליף את כל הציורים האבודים למרות בריאותו הירודה. הוא נותר דמות נערצת אך מתבודדת במושבה הגדולה של אמני ברקלי וסירב להשתתף בהקמת האגודה לאמנות ברקלי בשנת 1907. בעקביות תרם ציורים לתערוכות בין 1906 ל־1911.
ויליאם קית, הר הגעש הר ווד, פורטלנד, אורגון.
בקיץ 1906 הופיע בציבור כדי לתמוך בהארי וו. סיוול, מדריך רישום באוניברסיטת קליפורניה, במה שהפך לשערורייה מביכה. כאשר האוניברסיטה אסרה על סיוול להשתמש במודלים עירומים בשיעורי ציור. קית פרסם הצהרת תמיכה בוטה בעיתונות המקומית, והצהיר כי המודל העירום הוא "חיוני לאמנות אמיתית."
קית לא נטש לחלוטין את התיאורים הריאליסטיים של נוף ההרים. באוקטובר 1907, בליווי מיור, ביקר קית וצייר שוב בפארק הלאומי יוסמיטי, בעמק הץ הצ׳י, במקום שעמד לפני פיתוח של סכר אושונסי כדי ליצור מאגר שיספק מים וכוח לסן פרנסיסקו, בעקבות השריפה שהביאה לתודעה את מצוקת מחסור המים בעיר.
מוות
קית נפטר בביתו בברקלי, קליפורניה בשנת 1911. הוא קבור בבית הקברות מאונטיין ויו באוקלנד.
^Adams, Elaine. "William Keith (1838-1911): Seeking the Unseen Spiritual Sense in Nature." California Art Club Newsletter, Winter 2011, 1-10. Accessed January 24, 2013.
.jpg)
