בין 1772 ל־1775 ליווה הודג'ס את ג'יימס קוק לאוקיינוס השקט כאמן המשלחת. רבים מרישומי וציוריו עוצבו כחריטות במהדורה המקורית של זכרונות של קוק מההפלגה.
מרבית ציורי השמן הנופיים שעשה בקנה מידה גדול ממסעותיו הושלמו לאחר שובו ללונדון. הוא קיבל משכורת מהאדמירליות לצורך השלמתם. בציורים אלה השתמש באפקטים של אור וצל חזקים יותר מהמקובל במסורת הנוף האירופית. מבקרי אמנות כתבו כי השימוש בניגודי אור וצבע חזקים, העניק לציוריו מראה מחוספס ולא גמור.
הודג'ס גם ייצר רישומי פורטרטים רבים של תושבי האוקיינוס השקט וסצינות מההפלגה בה השתתפו חברי המשלחת.
בשנת 1778, בחסותו של וורן הייסטינגס, נסע הודג'ס להודו, והיה מראשוני ציירי הנוף המקצועיים הבריטיים שביקרו במדינה זו. הוא נשאר שם שש שנים, שהה בלקנאו אצל קלוד מרטין בשנת 1783.[2] מאוחר יותר הודג'ס טייל ברחבי אירופה, כולל ביקור בסנט פטרסבורג ברוסיה בשנת 1790.
מפרץ בטהיטי, 1776, הצייר ויליאם הודג'ס
בשנת 1793 פרסם הודג'ס ספר מאויר על מסעותיו בהודו.[3]
בדצמבר 1794 הודג'ס פתח תערוכה של עשרים וחמש מיצירותיו בגלריה בלונדון, שכללה שני ציורים גדולים שנקראו "אפקטים של שלום ואפקטים של מלחמה". בסוף ינואר, 1795, כאשר בריטניה הייתה במצב מלחמה נגד צרפת המהפכנית, ביקר התערוכה הנסיך פרדריק, בנו השני של המלך ג'ורג 'השלישי. הדוכס נפגע מציוריו של הודג'ס והורה על סגירת התערוכה. האמירה המלכותית הזו סיימה למעשה את הקריירה של הודג'ס כצייר. רבות מיצירותיו נמכרו במכירה פומבית בסכום קטן.
הודג'ס פרש לדבון והסתבך בנושאים כספיים. ב-6 במרץ 1797 הוא נפטר, ייתכן והתאבד. על שמו נקרא פסגת הר - הודג'ס קנול באנטארקטיקה.
חיים אישיים
ב־11 במאי 1776 התחתן הודג'ס עם מרתה באודן נסביט, בתם של ויליאם וג'יין נסביט, בלונדון. הזוג התיישב בפימליקו. הם ערכו סיור בוויילס ובמידלנדס. מרתה נפטרה תוך שנה, אולי במהלך הלידה. לאחר שסיים את עבודתו למען האדמירלות, ועם מות אשתו, היה הודג'ס חופשי לנסוע.
הודג'ס עזב את הודו בנובמבר 1783, והגיע לבריטניה ביוני 1784. כביכול, חזר הודג'ס כאדם עשיר, והתיישב במייפייר, שם בנה לעצמו סטודיו. הוא הביא איתו בן, ג'יימס.
הודג'ס החל להכין אוסף, "תמונות נבחרות מהודו בשנים 1780–1783", שכלל סדרה של ארבעים ושמונה תמונות שצוירו בהתאם לשרטוטים שהכין בהודו. ב־16 באוקטובר 1784, התחתן הודג'ס עם אשתו השנייה לידיה רייט. גם היא נפטרה לאחר חודשים ספורים של נישואים, אולי מאלכוהוליזם.
בדצמבר 1785 התחתן הודג'ס בפעם השלישית. היה זה לאן מרי קאר, פסנתרנית מוכשרת, והבוגרת מבין חמשת ילדיהם של בנימין ואליזבת קאר. הוריה כבר נפטרו כשהתחתנה עם הודג'ס. באותה עת בערך הודג'ס הוגדר כאפוטרופוס של אחיה של אן מרי, ג'ון, שהפך לסופר מפורסם. נולדו להם שתי בנות ושלושה בנים. הודג'ס נבחר כחבר באקדמיה המלכותית בשנת 1789 והמשיך להציג שם עד 1794.
מבצר אגרה בהודו, צייר ויליאם הודג'ס
לאחר שחווה קשיים כלכליים, ערך בשנת 1792 מסע לא מוצלח לחפש חסות ברוסיה. עם שובו, בפברואר 1793, פרסם הודג'ס את זכרונות מסעו להודו.
בדצמבר 1794 קיים הודג'ס תערוכה פרטית של 25 מתמונותיו בלונדון, אך אף תמונה לא נמכרה, מה שאילץ את הודג'ס לסגור אותה לאחר חודש.
מאוכזב לחלוטין, פרש הודג'ס ממקצועו, מכר את רכושו בלונדון, וביולי 1795 עבר עם משפחתו לבריקסאם בדרום דבון. שם הוא ניסה להחזיר את הונו בעזרת שותפות בפתיחת בנק קטן בדרטמות'. עסקי הבנק לא עלו יפה, ולאחר מספר חודשים הם גייסו משקיעים נוספים. בניהם ג'ון סיל, בעל אדמות מקומי. ג'ון סיל היה אדם בעל השפעה רבה בדרטמות' באותה תקופה, והחזיק ברכוש רב.
המלחמה המתמשכת עם צרפת השפיעה קשה על דארטמות', והבנק נפגע. ביום 13 בספטמבר 1798 התפרסמה הודעה רשמית על פשיטת הרגל האישית של אחד השותפים. עם זאת, נראה כי ג'ון סיל יצא בשלום מפרשה זו כיוון שהוא וגם צאצאיו נותרו בעלי השפעה רבה באזור לאורך כל המאה ה-19.
הודג'ס נפטר ב־6 במרץ1797. לפני מותו הוא היה בלחץ שנגרם בגלל מצבו הכלכלי וקריסתו הממשמשת ובאה של הבנק. הודג'ס הותיר את אשתו וילדיו במצב קשה.
חפציו, ציוריו וספריו נמכרו במחיר נמוך. מכיוון שהודג'ס הועסק על ידי האדמירליות במסע השני של קוק, כל הציורים מההפלגה היו שייכים להם. עם זאת, הוא חזר וצייר מחדש כמה מהם.[4]
