PROFILPELAJAR.COM

וילה ליברמן
Liebermann-Villa
מידע כללי
סוג	גלריה
כתובת	ואנזה
מיקום	שטגליץ-צלנדורף
מדינה	גרמניה
קואורדינטות	52°25′44″N 13°09′54″E / 52.4289°N 13.165°E
	www.liebermann-villa.de

וילה ליברמן (בגרמנית: Liebermann-Villa) היא מעון הקיץ לשעבר של הצייר היהודי-גרמני מקס ליברמן. היא ממוקמת על שפת אגם ואנזה בברלין. הוילה פתוחה לציבור מאז 30 באפריל 2006 ובה מוצג אוסף הציורים של ליברמן, ציורי הווילה שלו וגינת המבנה.

היסטוריה

מקס ליברמן

מקס ליברמן (1847–1935) היה מייסד, יושב ראש הזצסיון הברלינאי וראש האקדמיה הפרוסית לאמנויות ("Preußische Akademie der Künste"). הוא הודח על ידי הנאצים בשנת 1933 ונאסר. הוא צייר בווילה שלו כ-200 ציורי גן, חלקם מוצגים בסטודיו הקודם שלו בקומה העליונה.

הוילה

מתחילת המאה העשרים החלו בני המעמד העליון בברלין ברכישת בתי קיץ בכפר. אחד האזורים היוקרתיים והמבוקשים ביותר היה קולוניית אלזן (COLONIE ALSEN) לחופי אגם ואנזה. בין היתר רכשו שם חלקות בנקאים ותעשיינים עשירים וגם אמנים מצליחים.

בשנת 1909 רכש ליברמן את חלקת הקרקע האחרונה הגובלת באגם. הוא מינה את האדריכל באומגרטן (PAUL OTTO BAUMGARTEN) לתכנן עבורו בית בסגנון נאו קלאסי. הגן בשטח שבעה דונמים תוכנן על ידי אלפרד ברודרסון (ALFRED BRODERSON) שנעזר באלפרד ליכטווארק (ALFRED LICHTWARK), מנהלו של מוזיאון המבורג, בהתאם לרעיונותיו ועיצובו של ליברמן עצמו. על הקירות הוצגו עבודותיו של האמן אך גם של אמנים אחרים מאוספו האישי. בניית הוילה והגנים הסתיימה בשנת 1910 וליברמן עבר מיד להתגורר בה. הוא כינה את הוילה בשם "הטירה שלנו" וגם "וורסאי הקטן". בשנת 1911 יצר ליברמן ציור קיר בלוג'יה הפונה בכוון הגנים והאגם. בדומה לסטודיו שלו בקומה הראשונה של הוילה, מדובר בחדר בעל שלושה קירות בלבד המהווה חלק מן המבנה אך מנותק מגישה פנימית אליו. את ההשראה לציור קיבל ליברמן מן העיטורים על קירות וילה ליוויה ברומא המתוארכים ל-30 לפני הספירה. הציור מציג גן עדן עלי אדמות. בחלקו השמאלי פרגולה המכוסה בגפנים ובסמוך אליו עץ. בשני אזורים הושחת הציור כתוצאה מדלתות שנפרצו בשנים מאוחרות יותר. על התקרות המעוגלות מצוירים מוטיבים האופייניים לעבודתו של ליברמן, כגון צעירים רוכבים על סוסים ומתרחצים בחוף, וגם כאלה האופייניות לאמנות העתיקה כגון דמויות נגני חליל וקרן יער. ציורי הקיר הללו כוסו מסיבה כלשהי על ידי ליברמן בשנות ה-20 והתגלו מחדש ושוחזרו במהלך עבודות השיקום של הוילה בשנים 2004-2006 .

קיץ 1934 היה האחרון שבו בילה ליברמן בוילה. הוא נפטר בפברואר 1935 והבעלות על הנכס עברה לאשתו מרתה. בשנת 1940 אולצה מרתה למכור את הוילה לשירות הדואר של הרייך. תמורת המכירה הועברה לחשבון חסום שאליו לא ניתנה לה גישה. שאר נכסיה הוחרמו כולם על ידי המשטר הנאצי. שירות הדואר השתמש בוילה כמרכז הכשרה לנשים. לצורך כך נערכו שינויים במבנה הפנימי. הריהוט והגנים נהרסו לחלוטין.

בדרך נס שרדה הוילה את ההרס של מלחמת העולם השנייה. בשנת 1945 אוחדו המתחמים של וילה ליברמן ביחד עם וילה HAMSPOHN הסמוכה אליה והן שימשו כבית החולים של ואנזה. בשנת 1951 הוחזרה הוילה לבעלותה של קטה, ביתו של ליברמן והיא המשיכה להשכיר אותה לשימוש כבית חולים. חדר הניתוח היה ממוקם בסטודיו של האמן. בשנת 1952 נפטרה קטה והוילה הועברה בירושה לבתה מריה. בשנת 1958 מכרה מריה את הוילה למדינת ברלין. בשנת 1969 הועבר בית החולים למיקום חדש והנכס נותר נטוש במשך כשנתיים עד שבשנת 1971 הושכר למועדון צלילה שפעל בו עד לשנת 2002. גן הוילה שימש כאתר לאחסון הסירות של החברים, ובאולם הכניסה של הוילה מוקם הבר של המועדון.

בשנת 1995 הוקמה קרן מקס ליברמן ששמה לה למטרה לשחזר ולשמר את תהילת עברה של הוילה ולהפוך אותה למוזיאון. תהליך השחזור והשימור של הוילה והגנים התחיל בשנת 2003 עם שתילת עצי ליבנה בגן הצפוני והיא נפתחה מחדש כמוזיאון בשנת 2006

הגנים

הגן הארוך מחולק לשניים על ידי הווילה עצמה. ממרכז הווילה נשקף נוף של הדשא אל אגם ואנזה. יש טרסת גן מול הבית, המשקיפה לעבר ואנזה. מצד אחד של הדשא, יש שביל של עצי ליבנה. בצד השני, ישנם שלושה גנים מגודרים. בחלק האחורי של הווילה נמצא בית הגן וחלקת ירקות.

עיצוב הגן משקף במידה רבה את רעיונותיה של תנועת הרפורמה בגננות שהייתה אופיינית לתקופה. גן הירק הממוקם בחלקו הדרומי של המתחם גובל ברחוב AM GROSSEN WANNSEE. עיצוב הגן משקף את מסורת גני הירק האופיינים לבתי הכפר בצפון גרמניה. הוא כולל שביל מרכזי אשר מצדדיו פרחים עונתיים והוא מוביל אל הלוג'יה הקדמית של הוילה. בסופו של השביל ספסל גן לבן המאפשר צפייה דרך המבנה עצמו ועד לאגם.

שלושת הגנים הממוקמים בצידו הצפוני של המתחם והוילה, הם בעלי משמעות רבה בעיצוב המתחם כולו. ליברמן כינה אותם "חדרים ירוקים" והם כוללים אלמנטים מרכזיים האופייניים לעבודתו האומנותית. כל אחד מן הגנים מעוצב בצורה גאומטרית שונה. האחד מרובע, השני אובאלי והשלישי עגול. הם מופרדים זה מזה באמצעות שבילי חצץ מצטלבים אך מחוברים זה לזה באמצעות ציר מרכזי אורכי אחד. בתחילתו של ציר האורך ממוקם ספסל לבן המאפשר מבט ישיר וללא הפרעה על שלושת הגנים והאגם שמאחוריהם. בגן הראשון נטועים במבנה ריבועי שנים עשר עצי טיליה אשר צמרותיהם גזומים ליצירת מבנה של תיבה, היוצרת חופת הצללה מעל משטח חצץ וספסלי מנוחה ליצירת "חדר" בטבע. הגן השני, האובאלי, מתאפיין בשבילי חצץ היוצרים את המבנה הגאומטרי אשר ביניהם נטועים משטחי פרחים צבעוניים. בנקודות ההצטלבות של השבילים מעוצבות באמצעות גיזום חיצוני ופנימי של עצים נמוכים ממשפחת השדריים, מעין "קופסאות ירוקות", היוצרות מעבר דקורטיבי ומפתיע. הגן השלישי והאחרון הנחשב לשיאו העיצובי של מתחם הגנים הוא גן הוורדים, והמראה שנוצר בעונת הפריחה הוא מהמם ביופיו, שבילי החצץ שביניהם נטועים שיחי הוורדים מעוצבים בצורה של צלב קלטי המזכיר את עיצובי הגנים המסורתיים במנזרים . במרכזו גזיבו טבעי הנוצר מהשתרגות שיחי הוורדים. בהמשכו של גן הוורדים ועד לנקודת המפגש עם האגם ניטעו עצי פרי.

מוזיאון

תערוכה קבועה

בסטודיו לשעבר, בקומה העליונה, ישנם כ 40 ציורים הקשורים לגן ולווילה. בקומת הקרקע מתועדים ההיסטוריה של משפחת ליברמן והבית, כולל האופן בו הנאצים אילצו את אשת ליברמן, מרתה למכור את הווילה, במחיר מוזל, שלא תאם את ערכו באותה תקופה וזאת שעות לפני שהייתה אמורה להיות מגורשת למחנה הריכוז טרזיינשטט, היא התאבדה במקום להסתכן במוות בידי הנאצים.

תפיסת המוזיאון

ציורי הגן והווילה מוצגים בתערוכת קבע במוזיאון. מיצג מולטימדיה מאת הייקו דקסל ואינגבורג פולפ פותח מבט רחב יותר עם מסמכים היסטוריים, תצלומים, הקלטות קול וסרטים אל תוך 100 שנות ההיסטוריה הסוערת של הבית והגן. כך המבקרים יכולים לחוות את השלווה והרוח התרבותית של הווילה כפי שעשה ליברמן כשגר וצייר שם.