PROFILPELAJAR.COM

ואן-לי, קיסר סין
לידה	4 בספטמבר 1563; בייג'ינג, שושלת מינג
פטירה	18 באוגוסט 1620 (בגיל 56); בייג'ינג, שושלת מינג
מדינה	שושלת מינג
מקום קבורה	קברי שושלת מינג; Ding Mausoleum ;
בן או בת זוג	Empress Xiaoduanxian; Noble Consort Zheng; Empress Dowager Xiaojing; Grand Empress Dowager Xiaojing, of the Li clan
	5 ביולי 1572 – 18 באוגוסט 1620; (48 שנים)
	→ Longqing Emperor טאיצ'אנג, קיסר סין ←

הקיסר וָאן-לִי (萬曆 / 万历‏; 4 בספטמבר 1563 – 18 באוגוסט 1620)^[1] היה קיסר סין ה-13 במספר של שושלת מינג מה-19 ביולי 1572 ועד מותו ב-18 באוגוסט 1620.^[2] ואן-לי נולד כג'וּ יִיג'וּן (朱翊鈞), בנו של הקיסר הקודם, לוֹנְגצִ'ינְג. תקופת שלטונו בת ה-48 שנים הייתה הארוכה ביותר בתולדות שושלת מינג והתאפיינה בשקיעה מתמשכת של השושלת.

תחילת תקופת שלטונו (1582-1572)

ואן-לי עלה על כס הקיסרות בגיל 9. במשך עשר השנים הראשונות לשלטונו נעזר הקיסר הצעיר באחד המדינאים המוכשרים בתולדות סין, גָ'אנְג ג'וּ'גֶ'נְג (張居正). ג'אנג ג'וג'נג קבע את דרכה של סין ויישם את כישוריו ויכולתו כמנהלן מוכשר הוא שיקם את האוצר והבטיח שלום בגבולות. לאחר מותו של ג'אנג ב-1582 חש ואן-לי כי הוא חופשי מפיקוח על מעשיו וביטל רבים מהשיפורים שהכניס ג'אנג במינהל הסיני, אבל שמר עם זאת על השלטון הריכוזי שעתיד היה להיות בעוכרי הממשל בשנותיו האחרונות של ואן-לי. בסך הכל שגשגה כלכלת סין במהלך העשור הראשון לשלטונו ועוצמתה הצבאית התחזקה כפי שלא נראה בסין מאז הקיסר השלישי של שושלת מינג, יונגלה.

תקופת הביניים של שלטונו (1600-1582)

לאחר מות ג'אנג ג'וג'נג, החליט ואן-לי ליטול את השליטה על הממשלה כולה. בחלק מוקדם זה של תקופת שלטונו הפגין ואן-לי סממנים של קיסר הגון וחרוץ. כללית המשיכה הכלכלה לשגשג, וסין בתקופה זו הייתה מעצמה חזקה. שלא כמו ב-20 שנותיו האחרונות, נהג ואן-לי להשתתף בפגישות כל בוקר ודן בענייני המדינה. ב-18 השנים אלו של שלטון ואן-לי התרחשו שלוש מלחמות שהסתיימו בסופו של דבר בניצחונה של סין.

המלחמה נגד המונגולים. אחד מהמנהיגים המקומיים מאזור הגבול הצפוני התמרד וכרת ברית עם המונגולים במטרה להשתלט על סין. ואן-לי שלח שני מצביאים, אב ובנו, לי צ'נגליאנג ולי ז'וסונג, לטפל במצב שהסתיים בהצלחת הצבא הסיני.
טויוטומי הידיושי, דאימיו שהיה שליט יפן בפועל, תכנן לכבוש את סין וכשלב ראשון שלח בשנת 1592 צבא בן 200,000 איש שפלש לקוריאה, השער לסין ובת ברית ותיקה שלה. ואן-לי קיבל שלוש החלטות. הראשונה, לשלוח תגבורות לעזרת הקוריאנים. השנייה, אם הקוריאנים יאלצו לסגת לטריטוריה שתחת שלטון שושלת מינג לספק להם מקום להתיישבות. השלישית, להודיע לתושבי חבל ליאונינג הסמוך לקוריאה להתכונן למלחמה. שני הקרבות הראשונים הסתיימו בתבוסת חיל המשלוח הסיני בן ה-5,000 איש, שהיה קטן בצורה משמעותית יחסית לגודל צבא הפלישה בן ה-200,000 איש. בתגובה, שלח ואן-לי חיל משלוח בן 100,000 איש בפיקודם של הגנרלים סונג ולי ז'וסונג. בשיתוף פעולה עם הצבא הקוריאני וניצול ההצלחות של הצי הקוריאני שהביס שוב ושוב את הצי היפני וניתק בכך את קווי האספקה של צבא הפלישה הצליח חיל המשלוח להדוף את היפנים מקוריאה. ב-1597 עשו היפנים ניסיון חוזר להשתלט על קוריאה. בקרבות אלו היו לצבא מינג אבדות רבות, אבל ב-1598 מת הידיושי והיפנים איבדו את רצון להמשיך להילחם ולאחר מפלה ימית נוספת נסוגו מקוריאה.
מרד יאנג יין לונג. המרד פרץ כשואן-לי היה עסוק בלחימה כנגד יפן ולכן הוא שלח צבא בן 3000 איש בפיקודו של יאנג גוּאוֹ ג'וּ לדכא את המרד. הצבא נטבח בידי המורדים ויאנג גוּאוֹ ג'וּ נהרג. כשהמלחמה נגד יפן הסתיימה הפנה ואן-לי את תשומת לבו למרד. ושלח צבא גדול כנגד המורדים. בסופו של דבר הצליח מפקד צבא מינג לי הואו לונג להביס את צבאו של יאנג יין לונג לקחת אותו בשבי ולהובילו לבייג'ינג בירת סין.

בסיום תקופה זו הפסיק ואן-לי להשתתף בפגישות הבוקר של ממשלתו תופעה שסימנה את עשרים השנים האחרונות לשלטונו.

השנים האחרונות לשלטונו – "תקופת החלום"

בשלהי תקופת שלטונו חדל ואן-לי ליטול חלק בניהול ענייני המדינה. הוא השתתף בישיבות לעיתים רחוקות ובמשך תקופות ארוכות סירב לקבל לראיון את שריו או לקרוא דוחות שנשלחו אליו.

ההוצאות הצבאיות הגדולות שנבעו מניהול המלחמות כנגד יפן וכנגד המורדים הובילו למשבר פיסקלי. על מנת לממן את ההוצאות החליט ואן-לי על הגדלת המיסים ושלח לצורך כך סריסים שישמשו גובה מיסים במחוזות המדינה. רבים מהסריסים העבירו חלק מכספי המיסים לכיסם הפרטי. בנוסף לכך, הסריסים התנגשו עם המנהיגים המקומיים שגביית המיסים הייתה בתחום שפוטם עד אז, והממשל הפנימי התפורר. תוצאה ישירה להעלאת המיסים היו מרידות שהבולטת, ביניהם במחוז ווצ'אנג, ארכה שנתיים. ואן-לי אף סחט כספים מממשלתו, ובסופו של דבר מעמו, לתועלתו אישית גרידא. דוגמה בולטת לכך היא תשומת הלב והפיקוח האישי שניתנו לבניית קברו המפואר באתר קברי שושלת מינג שארכה כמה עשורים.

הטפות המוסר ששמע מפקידיו, הטענות והטענות שכנגד עייפו את הקיסר ואן-לי והוא התנכר לחלוטין לתפקידיו הממלכתיים. בסופו של דבר הוא החל לנקוט בטקטיקה נקמנית של חסימה או התעלמות מצורכי המנהל. במשך שנים הוא סירב לראות את שריו או לפעול על פי תזכירים שהוגשו לו. הוא סירב לבצע מינויים נדרשים, ובסופו של דבר שמן כל־כך שבקושי יכול היה לעמוד בלא עזרה. כל המדרג העליון של המנהל של קיסרות מינג סבל מחוסר איוש. בהתחשב בתפקידו הנדרש של הקיסר כציר המרכזי של המדינה, היווה מרד זה כנגד הבירוקרטיה פשיטת רגל של השלטון המרכזי. בסופו של דבר, במהלך "תקופת חלום" זו הלך והתפתח האיום העתידי של המנצ'ו. אזור מנצ'וריה היה אז בשליטת צאצאי שבטים טוּנגוּסים המכונים יוּרצֶ'ן. מנהיג אחד השבטים, נורהאצ'י, הצליח לאחד תחת שלטונו את כל השבטים והקים שושלת בשם ג'ין המאוחר (רמז לשושלת ג'ין שהקימו היורצ'ן במאה ה-12 שהובסה בידי המונגולים). בהדרגה כבש נורהאצ'י את המדינות השכנות (מונגוליה וקוריאה) ובסדרת קרבות מול צבא מינג העדיף מספרית, אך החלש יחסית השתלט על ליאונינג. סין ניצלה לזמן מה לאחר שנורהאצ'י נהרג מפגז תותח בקרב נינגיואן, שש שנים אחרי מותו של ואן-לי. בנו עתיד בסופו של דבר לכבוש את סין ולהקים את שושלת צ'ינג.

בשנת 1997 פרסם משרד ביטחון הציבור של סין ספר על בעיית הסמים ובו נטען כי בבדיקת גופתו של ואן-לי ב-1958 נמצאו שרידים של מורפיום המעידים על כך כי ואן-לי השתמש קבוע באופיום.

משפחתו

לקיסר ואן-לי היו שתי בנות זוג, הקיסרית שיאודוואן (?-1620) שלא ילדה בנים והקיסרית שיאוג'ינג (1612-1565) שמתה לאחר שילדה את טאיצ'אנג שעתיד היה להיות לזמן קצר הקיסר ששלט אחרי ואן-לי. נכדה, הקיסר טיינצ'י, קידם אותה לאחר מותה לתואר "אם הקיסר", לפיכך היא הוצאה מקבר הפילגשים הקיסריות ונקברה שוב בקברו של ואן-לי, קיסר מינג היחיד הקבור עם שתי נשים.

מורשת

תקופת שלטונו של הקיסר ואן-לי מייצגת את תהליך ההידרדרות של שושלת מינג. הוא היה שליט חסר מוטיבציה ותאב בצע שאפשר לארצו להתפרק בזמן שלטונו. תקופת שלטונו התאפיינה במצקות כלכליות, לחצים צבאיים, ומלחמות פנימיות בין פקידיו. אי שביעות רצון מחוסר המוסר בתקופה זו הביא קבוצה של משכילים נאו קונפוציאניים נאמנים לתורתו של ג'ו שי להקים את תנועת דונגלין, קבוצה פוליטית שהאמינה במוסר נעלה וניסתה להשפיע על הממשל בכיוון זה.

בשלהי שלטונו של ואן-לי החלו המאנצ'ו לפשוט על הגבול הצפוני של אימפריית מינג. פשיטות הביזה שלהם הובילו בסופו של דבר להפלת שושלת מינג ב-1644.

הקיסר ואן-לי מת ב-1620 ונקבר בקבר המכונה דינגלינג (定陵) שבאתר קברי שושלת מינג, צפונית לבייג'ינג. יחד איתו נקברו הקיסרית והפילגש האהובה עליו. על מנת למנוע שוד קברים, וכמקובל בסין, נחסמה הכניסה לאחר הקבורה בקיר אבנים וכל מכלול הקבורה כוסה בתל עפר גדול. בין 1956 ל-1958 חפרו ארכאולוגים סינים את תל הקבורה והגיעו לארמון התת-קרקעי ורובו פתוח כיום לביקור. כשהארכאולוגים פתחו את ארון הקבורה הם הופתעו לראות שהגופה לא נחנטה בשעווה כמקובל ובתוך הארון היה שלדו של הקיסר בלבד אם כי שערו הקשור בסיכות זהב עדיין נשמר כמו גם שרידים לזקנו. על ראש הקיסר היה כתר זהב והוא היה לבוש בגלימה מלכותית חגורה ומגפי ירקן.

במהלך מהפכת התרבות פרצו המשמרות האדומים אל המוזיאון שנבנה בצמוד לדינגלינג ב-1959, השחיתו חלק מהמוצגים, הוציאו את גופותיהם של הקיסר ואן-לי ושל פילגשיו, ולאחר ש"הוקיעו" את הקיסר (350 שנה אחרי מותו), שרפו את הגופות. כמסקנה מתוך מסכת אירועים אלו החליטה ממשלת סין כי לא יחפרו יותר אתרים ארכאולוגיים, אלא למטרות הצלה בלבד.

קברו של ואן-לי הוא אחד הקברים הגדולים ביותר בין הקברים שבאתר קברי שושלת מינג והוא אחד מארבעת הקברים הפתוחים כיום לציבור.

לקריאה נוספת

Huang, Ray. 1587, a Year of No Significance: The Ming Dynasty in Decline. New Haven: Yale University Press, 1981.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ואן-לי, קיסר סין בוויקישיתוף

ואן-לי, קיסר סין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ כנהוג בוויקיפדיה, כל התאריכים לפני 1582 מוצגים לפי לוח היוליאני, כל התאריכים אחרי 1582 מוצגים לפי לוח הגרגוריאני.
^ על פי הנהוג בשיטת שמות התקופות בסין, התחילה "תקופת ואן-לי" ב-2 בפברואר 1573 והייתה אמורה להסתיים אחרי מותו ב-21 בינואר 1621. אולם בנו, הקיסר החדש טאיצ'אנג, מת תוך חודש, לפני ה-22 בינואר 1621 שאמור היה להיות תאריך תחילתה של "תקופת טאיצ'אנג". הקיסר הבא טיינצ'י החליט לכן שתקופת ואן-לי תסתיים ב-27 באוגוסט 1620, היום האחרון בחודש השביעי בלוח השנה הסיני, על מנת לאפשר ל"תקופת טאיצ'אנג" להתמשך על פני חמשת החודשים שנותרו באותה שנה.