צילום הסרט נעשה בסוף 1979 במערב ברלין. הסרט זכה לביקורות שליליות ודורג כאחד הסרטים הגרועים ביותר שנעשו אי פעם[3], אך הפך במרוצת השנים לסרט פולחן[4].
תקציר העלילה
הסרט מתחיל בפרולוג בן שני שירים המספר על האל "מר טופס" היוצר גן עדן ואת האדם הראשון, בשם "אלפי", מתוך סלע, ושולח אותו לכדור הארץ לפגוש את "ביבי"[2].
השניים לוקחים חלק בפסטיבל שירים ב-1994. למרות היותם המבצעים המוכשרים ביותר, הם מובסים על ידי חברת תקליטים והמנהל שלה, מר בוגאלו, שמשתמשים בטקטיקות סתמיות כדי להבטיח ניצחון. מר בוגאלו ניגש לצמד כדי להחתים אותם בלייבל המוזיקה שלו, אבל עד מהרה הם מגלים את הצד האפל של תעשיית המוזיקה. ביבי שקועת באורח חיים פרוע, בעוד שאלפי מסכן את חייו כדי לשחרר אותה מהציפורניים המרושעות של חברת התקליטים. אלפי בסופו של דבר משכנע את ביבי לברוח איתו, והזוג חי כהיפים במשך שנה (ומולידים ילד) לפני שמר בוגאלו מאתר אותם ומתעקש שביבי חייבת לו 10 מיליון דולר. אלפי וביבי ניצלים על ידי קץ הזמנים, וכל הנשמות הטובות נלקחות על ידי "מר טופס" שמגיע למקום ברכב רולס רויס מעופף[2].
הפקה
פיתוח הרעיון לסרט
בשנת 1975, קובי רכט, מפיקרוק ישראלי מצליח, הוחתם לראשונה בלייבל גדול, "Barclay Records", אשר הוקם והובל על ידי המפיק הצרפתי אדי ברקלי. רכט תיאר את העבודה עם ברקלי, "הוא באמת האמין בי. אבל היה שם משהו שלא יכולתי לסמוך עליו. אני לא יודע למה, אבל הבחור נראה לי כמו נבל. הניסיון שלו עם ברקלי, כמו גם היותו "בחור מוסרי" שמעולם לא אהב את מה שהתרחש בשואו ביזנס, היוו השראה לסיפורו של המחזמר אותו רכט ואשתו איריס כתבו במשך שישה שבועות בזמן שהותם בפריז.
במהלך כתיבת המחזמר ב-1977, קובי ואיריס הקליטו 17 שירים בעברית עבור המחזמר, אותו ביקשו לעלות בישראל אך אף מפיק לא התלהב ממנו[5]. לאחר מכן הודיע לו חבר שיוצר הסרטים מנחם גולן נמצא בביקור קצר בישראל, לאחר שעבר להוליווד. רכט הכיר את גולן מגיל תשע, שהופיע בהצגות בתיאטרון ילדים שניהל גולן[5]. רכט התקשר לגולן, הם נפגשו ולאחר ששמע את השירים שכתוב החליט גולן לביים ולהפיק גרסה קולנועית של "התפוח"[5].
שכתוב המחזמר לסרט ותרגום השירים
בשנת 1979 נסעו קובי ואיריס רכט ללוס אנג'לס, שם התגוררו בוילה שגולן שכר להם ונפגשו מדי פעם בביתו של גולן בכדי לעבוד על הסרט[5]. גולן בילה שלושה שבועות בכתיבת שש טיוטות של תסריט. לדברי רכט, גולן כתב מחדש את הסיפור ואת כל השירים עד כדי כך שהם היו שונים לחלוטין ממה שכתבו במקור[1], הגרסה של גולן לעלילה הייתה קומית יותר וסותרה את הטון האורוולאני של המחזמר במקור, שהיה אומר להתרחש ב-1984 (בדומה לספר "1984")[6].
ג'ורג' ס. קלינטון, שהיה לו קריירה מבוססת ככותב שירים ומוזיקאי, הצטרף לפרויקט תרגום המילים מעברית לאנגלית, לאחר שהומלץ לתפקיד על ידי מזכירתו של גולן קתי דויל. קלינטון עבד עם גולן, רכט ויטבת על התרגומים בביתו של גולן בשעות אחר הצהריים[7]. לרכט וליוטבת היה הרבה יותר נוח לעבוד עם קלינטון מאשר עם גולן, שתרגם את המילים בעברית לאנגלית. כפי שהסביר רכט, "העבודה עם ג'ורג' הייתה נהדרת, אהבתי את זה כי שנינו היינו תמלילים". לאחר סיום התרגומים, בוצעו הקלטת הדגמות, שבהם שר קלינטון.
מבחני בד
ההפקה של "התפוח" עברה ללונדון, שם התקיימו חודשיים של אודישנים, חזרות והקלטה ומיקס של השירים[7]. האודישנים נערכו במשך כשבוע, בהשתתפות כ-1,000 איש. בסביבות 200 אנשים השתתפו באודישנים לרקדנים, אחת מהם קתרין מרי סטיוארט, שהייתה תלמידה בבית הספר לאמנויות הבמה תפסה את תשומת ליבו של רכט. הוא סיפר, "פתאום ראיתי אותה ואמרתי לעצמי: זה ביבי. זה בדיוק מה שחשבתי כשכתבתי את התסריט"[8].
הסרטה
לדברי רכט, הוא ויטבת תכננו בתחילה להפיק את "התפוח" בעלות של 4 מיליון דולר, "אבל כשהיינו בלונדון, מנחם [גולן] נהג לנסוע כמעט כל שבוע לברלין ולחזור עם עוד מיליון. ואז הגענו ל-10 מיליון דולר[8]. זה הוביל את גולן לצלם סצנות שנראו גדולות ומורכבות יותר ממה שרכט ויוטבת כתבו במחזמר המקורי שהיה אמור לעלות על במה. שלב הצילום העיקרי התרחש מספטמבר עד דצמבר 1979 במערב ברלין[9]. רצף הקונצרטים הפותח את הסרט צולם באולם המרכזי של מרכז הקונגרסים הבינלאומי של ברלין, במשך חמישה ימים ברציפות. הרצף של הרצועה "ספיד" צולם במועדון הלילה "מטרופול". סצנות ההיפים החיצוניות צולמו בפארק שלוס. כמה סצינות בסרט צולמו במפעל שיצר בעבר גז רעיל במהלך מלחמת העולם השנייה.
רוב הניצבים בסרט היו תלמידים בבית הספר התיכון האמריקאי בברלין[10]. איריס יוטבת גם שיחקה בתפקיד משנה בסרט[11].
סכסוכים בין גולן לרכט התרחשו עם תחילת הצילומים; רכט עדיין היה בלונדון והפיק את השירים, וגולן התקשר אליו תכופות בטלפון בדרישה שיגיע לאתר הצילומים בברלין. כשהוא נסע לברלין כדי להגיע לסט הצילום, הדבר הראשון שראה היה את גולן מצלם את הפתיח הלא חתוך של "יום גן העדן", שעלותו הייתה כמיליון דולר אך רוב הפתיח נחתך בעריכה ומעולם לא הגיע למסך. הסצנה צולמה במיקום חיצוני באולפני "שפנדאו". ג'וס אקלנד, שגילם את "מר טופס", נזכר שהסצנה הייתה מורכבת משילוב של חיות אמיתיות ו"מזויפות" כאחד, כולל דינוזאורים.
פוסט-פרודקשן
דב הוניג היה עורך בסרטיו הקודמים של גולן ובתחילה תוכנן להיות גם עורך של "התפוח"[9]. הוא גם היה על הסט עם גולן בימי הצילום של הסרט. רכט תיאר אותו כ"שותף הרוחני שלו", בנימוק שהוא האדם היחיד שעבד על הסרט שהסכים עם הרעיונות הסגנוניים של רכט ויוטבת. עם זאת, גולן והוניג התווכחו ביניהם במהלך הצילומים והוא פוטר. רכט ויוטבת החליטו אז לעזוב את ברלין ולחזור לישראל לפני סיום הצילומים[8].
אלן יעקובוביץ' החליף את הוניג וטען ברטרוספקטיבה שהוא נהנה לערוך את "התפוח", במיוחד את הסצנות המוזיקליות של הסרט. עם זאת, הוא גם תיאר זאת כ"חוויה מוזרה" בשל האופי המוגזם של הסרט ועלילתו הקיטשית[8]. הסרט נערך בקצב מהיר של כקליפ מוזיקלי. כולל חיתוך רוב היבטי גן עדן של הסיפור, וסצנת "יום גן העדן", מאחר שגולן ביקש לעמעמם את הנימה הדתית של הסרט כדי שהסרט יהיה יותר קליט עבור הקהל.
מוזיקה
ההקלטה והמיקס של המוזיקה נערכו באולפן הקלטות בשכונת וומבלי בלונדון. התזמורת הפילהרמונית של לונדון ביצעה את העיבודים התזמורתיים הן לשירים והן לפסקול הסרט. קלינטון שימש כמנצח וזו הייתה הפעם הראשונה שלו שניצח על תזמורת מקצועית מלאה. את כל המילים והלחנים כתבו קובי רכט ואיריס יוטבת.
אלבום הפסקול יצא לאור על ידי Cannon Records בשנת 1980. גרסאות של מספר שירים באלבום ("Coming", "Showbizness", "Master" ו-"Child of Love") שונות באופן מהותי מאלה המשמשות בסרט. בקיץ 1981 רכט הוציא לאור בישראל כסינגלים גרסאות בעברית לשני שירים מתוך הסרט, "התקפת לב בגן עדן" ו"רגאי הודי", אותם הקליט עם קלינטון[12].
הפצה וביקורת
הקרנת הבכורה של הסרט נערכה בפסטיבל הסרטים העולמי של מונטריאול ב-1980, שבה הקהל קיבל תקליטי ויניל של מוזיקה מהסרט. הסרט קיבל תגובות שליליות ברובן בפסטיבל, כמה צופים זרקו את תקליטי הוויניל על המסך[8].
הביקורות שהופיעו בפרסומים מסחריים ובגופי חדשות מרכזיים והן מהקהל היו על חוסר מקוריות, תסריט חלש, מוזיקה חסרת השראה, ביצוע לקוי, ויחס מעוות לתנועת ההיפים של שנות ה-60[8]. המזגין "וראייטי" נתן ביקורת שלילית על הסרט, וקבע כי "הדמויות והסיפור דקיקים ונראים כסתם יתדות לתלות עליהן את המספרים המוזיקליים" וכי "הכוריאוגרפיה מייצרת הרבה אנרגיה, אבל הקצב התזזיתי שלה לא תמיד יכול לפצות על חוסר דמיון". עם זאת, הביקורת גם החמיאה להיבטים הטכניים של הסרט, במיוחד על עבודת המצלמה של דוד גורפינקל[13]. באתר הביקורות Rotten Tomatoes, לסרט יש ציון של 27% על סמך 11 ביקורות, עם דירוג ממוצע של 4/10[14]. ב- Metacritic, לסרט יש ציון ממוצע משוקלל של 39 מתוך 100, מבוסס על 5 מבקרים, מה שמצביע על "ביקורות לא חיוביות בדרך כלל"[15].
הסרט יצאה לאור כ-DVD ב-24 באוגוסט 2004 על ידי חברת MGM. ב-2008 תבע המוזיקאי קובי רכט 12 מיליון דולר מאולפני MGM בגין הפרת זכויות יוצרים, על הפצת ה-DVD ללא רשותו[16].
