התיאטרון ההולנדי או הוֹלַנְדְסֶה סְכַאוּבּוּרְך (בהולנדית: Hollandsche Schouwburg – "התיאטרון ההולנדי") הוא אתר זיכרוןהולנדי לקורבנות הנאצים. המבנה, השוכן ברחוב פלנטאז'ה מידנלאן (Plantage Middenlan) באמסטרדם, שימש כתיאטרון מעת בנייתו ב-1892 ועד 1942. בזמן מלחמת העולם השנייה השתמשו בו הגרמנים לריכוז יהודי אמסטרדם בטרם שליחתם למחנה וסטרבורק ולמחנות אחרים.
היסטוריה
ההולנדסה סכאובורך שוכן בלב הרובע היהודי באמסטרדם, במקום שבו עמד ביתו של ד"ר וסטרמן, מנהל גן החיות של אמסטרדם. לאחר מותו של וסטרמן הוחלט לבנות על החלקה תיאטרון. האדריכל היה בומבך (Bombach), שבנה עוד בניני ציבור באמסטרדם ותוכנן כ"ארטיס סכאובורך". התיאטרון, שהכיל 1360 מקומות, נפתח ב-5 במאי1892, ואילו הבנייה הושלמה רק בשנת 1893. התיאטרון הושכר לאיגוד שחקני התיאטרון. האולם הואר בנברשת גז שבה היו 140 נקודות אור. בתקרה הותקנה מערכת של כיבוי אש בההתזת מים, משהו שהיה חדשני מאוד ב-1892. כשנתיים לאחר פתיחתו התיאטרון פשט רגל עקב תחרות.
כ-40 שנה לאחר בנייתו נעשה בו שיפוץ יסודי בהדרכת האדריכל וולטר באקר (Wolter Bakker). במסגרת השיפוץ הוסר אחד משלושת היציעים, והאולם הוקטן לכ-800 מקומות. השיפוץ הסתיים בשנת 1930.
בין השנים 1940-1930 עברו על התיאטרון כמה משברים, היות שמרכז הבילוי של אמסטרדם עבר לכיכר ליידסה פליין, והקולנוע נעשה יותר מקובל ואהוד על הציבור. בניין התיאטרון נרכש ושמו שונה ל"תיאטרון פלאזה", אך עקב מיעוט מבקרים הפלאזה פשט רגל. מספר חודשים לאחר מכן שוב הציגו הצגות בתיאטרון ההולנדי.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1940פלשו הגרמנים להולנד וכבשוה. ב-1941 כפו הגרמנים את שינוי שם התיאטרון[1] ליודסה סכאובורך, וב-16 בנובמבר נערך שם קונצרט לציון המאורע. רק ליהודים הותר לצפות בהצגות בתיאטרון, מלבד פרדיננד הוגו אאוס דר פינטן (Ferdinand Hugo aus der Fünten), המנהל הגרמני של הגירושים מהולנד[1](deportaties)[2], שאהב מאוד הצגות יהודיות. התיאטרון המשיך להתקיים עד 18 ביולי1942.
באוקטובר 1942, כשמנגנון ההשמדה החל לצבור תאוצה, החליטו הגרמנים להשתמש במבנה כאתר ריכוז ליהודי אמסטרדם. יהודים שקיבלו זימון נדרשו לעזוב את כל רכושם מאחוריהם ולהתייצב בסכאובורך. שם הם המתינו, לעיתים מספר שעות, לעיתים מספר ימים, עד שהגרמנים העבירו אותם בשעות הלילה, באמצעות החשמלית של אמסטרדם לתחנת הרכבת המרכזית של אמסטרדם. משם הם הועברו ברכבות למחנה הריכוזוסטרבורק שבהולנד, ולעיתים גם ישירות למחנות הריכוז וההשמדה במזרח.
השהייה בסכאובורך הייתה קשה ביותר. המבנה תוכנן למאות בודדות של אנשים, אולם הגרמנים קיבצו בו לעיתים עד 1,400 איש. לא היו מספיק תאי שירותים, וההיגיינה הייתה ירודה ביותר. בלילה רוכזו הכיסאות בקצה אחד של האולם המרכזי ומזרנים פשוטים הונחו על הרצפה, אבל בשל בכי מתמיד של הילדים לא היה ניתן לישון[3].
באותה שנה (1942–1943) עברו דרך התיאטרון כ-60,000 אנשים. ב-29 בספטמבר 1943 הוכרזה אמסטרדם כנקייה מיהודים[1] (Judenfrei), והפעילות בסכאובורך הופסקה.
הברחת הילדים מהתיאטרון
הברחת הילדים היהודיים, שהובאו לתיאטרון כדי לגרשם למחנות הריכוז, לבתי מסתור היה מבצע מחתרתי שנוהל בשיתוף של מנהל התיאטרון ולטר סוסקינד (Walter Suskind)[4], שזכה לאמון הגרמנים בשל שליטתו בשפה הגרמנית ולימודיו באותו בית הספר שבו למד קצין האס אס אאוס דה פינטן. סוסקינד היה יכול לזייף מסמכים של הילדים היהודיים מבלי לעורר שום חשד[5], וכך איפשר להם לחמוק מהמעצר דרך גן הילדים שהיה ממול לתיאטרון בפלנטאז'ה מידנלן 31, ששימש כשלוחה. יחד עם מנהלת הגן הנרייטה פימנטל (Henriette Piementel) והכלכלן ההולנדי פליקס האלוורסטאד (Felix Halverstad), שגם עבד בתיאטרון, הם פיתחו שיטה להבריח את הילדים היהודים החוצה. התינוקות הועברו דרך הדלת האחורית אל הגינה של הסמינר הפרוטסטנטי למורים (Hervormde Kweekschool) שהמנהל שלו יוהאן ואן הולסט (Johan van Holst) עזר להם. סייעת נוספת בהברחה הייתה גזינה ואן דר מולן. משם הועברו התינוקות בתיק, בסל או בתרמיל גב ואחר כך הוסעו בחשמלית וברכבות ללימבורג, לדראנטה ולפריסלנד. שם סודרו בבתי מחבוא שונים. כך הם הצילו מעל 600 ילדים וגם מספר מבוגרים. ולטר סוסקינד והנרייטה פימנטל נרצחו על ידי הנאצים.
לאחר המלחמה
החצר הפנימית של ההולנדסה סכאובורך
בשנת 1958 החליטה הממשלה ההולנדית להפוך את המבנה לאתר זיכרון. חזית הבניין השתמרה כפי שהייתה, האולם המרכזי הוסב לחצר פתוחה כששרידי הקירות שמסביבה השתמרו, ובמקום בו הייתה ממוקמת הבמה הוצבה אש תמיד. בקומה הראשונה ממוקמת תערוכה על רדיפת יהודי הולנד בזמן המלחמה[6]. התיעוד כולל סרטי וידאו, בהם סרט של חתונה יהודית שנערכה במקום, כשהכלה נושאת על שמלתהטלאי צהוב, וכך גם החתן והמוזמנים על בגדיהם החגיגיים, כשלרובם אין מושג לגבי הצפוי להם. הקומה השנייה מוקדשת לפעילות חינוכית.
בשנת 1992 עבר ניהול המקום למצבת השואה היהודית (JHM), נוסדה הקרן של המוזיאון ההולנדי (Hollandsche Schouwburg Foundation) ומאז ראש עיריית אמסטרדם מכהן גם כיו"ר הקרן. המצבה כוללת קיר זיכרון הנושא כ-6,700 שמות משפחה של כ-104,000 קורבנות יהודיים של מלחמת העולם השנייה[7].
ב-14 ביוני 2020[8],נפטרה אחרונת השותפות להצלת הילדים מהתיאטרון, בטי חאודסמית- אודקרק, [Betty Goudsmit-Oudkerk] בגיל 96. בטי הייתה בזמן המלחמה בת 17,כמעט עד סוף ימיה לא רצתה לדבר על כך, אבל בלחץ ילדיה וחברים כתבה את הספר שאת העותק הראשון שלו הגישה ב-2016 לראש עיריית אמסטרדם - een Joods kinderverzorgster in verzet.
בספרה היא מספרת כיצד הגרמנים לא רצו שהילדים יבכו ויפריעו, אי לכך הפנו את הילדים אל הגננות הצעירות, והן יצאו לטייל עם הילדים, הסתובבו ליד פינת בית הכנסת הפורטגזי ואז השאירו שם את הילדים, כדי שהמחתרת תאסוף אותם.
^ 123[אוקטובר 1942, כשמנגנון ההשמדה החל לצבור תאוצה, החליטו הגרמנים להשתמש במבנה כאתר ריכוז ליהודי HOLLANDSCHE SCHOUWBURG], JOODSAMSTERDAM, 27.3.2019 (בהולנדית)
^התיאור בפסקה זו מתבסס על ספרו של ההיסטוריון ז'ק פּרֶסר, המתאר את חורבן יהדות הולנד במלחמת העולם השנייה: J. Presser, Ondergang, Amsterdam 1965, p. 285-287.
.JPG)
.JPG)
.jpg)