התורה חסה על ממונם של ישראל
(מקורות עיקריים)

מקרא	ויקרא, י"ד, ל"ו
משנה	משנה, מסכת נגעים, פרק י"ב, משנה ה'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ט, עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ח, עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"ד, עמוד ב' תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ז, עמוד א'
תלמוד ירושלמי	תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק ח', הלכה ד'

התורה חסה על ממונם של ישראל הוא עיקרון הלכתי הקובע כי במקרה של הפסד ממון מרובה, אפשר במקרים מסוימים להקל בהלכה. מפני ש"אין ראוי לחכם להתחסד ולחזר אחר החומרות יותר מדאי אלא יחוס על ממונן של ישראל"^[1].

מקור העיקרון הוא בתורה בפרשת מצורע על נגעי בתים: ”וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת” (ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוק ל"ו). את ההוכחה מבאר רש"י: ”וכי מה מיטמא לו? אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו, מטבילם והם טהורים; על מה חסה תורה? על כלי חרסו ועל פכו – שאין להם טהרה אלא שבירה” (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ז, עמוד א')

המדרש^[2] לומד עיקרון זה מפסוק אחר: ”...וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם” (ספר במדבר, פרק כ', פסוק ח'). מכאן שחסים גם על ממונם (צאנם - בעירם).

לימוד נוסף הוא מ”לֹא תֹאכְלוּ כָל-נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ, אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי” (ספר דברים, פרק י"ד, פסוק כ"א). מכאן שחסים על ממונם ונותנים להם למכור לנכרי.^[3]

לימוד רביעי הוא מזה שחלב נבלה וטרפה מותרים בהנאה אף על פי שאסורים באכילה. ”וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ” (ספר ויקרא, פרק ז', פסוק כ"ד).^[3]

• על פי עיקרון זה מסביר התלמוד בבלי את המשנה הקובעת ששופר לתקיעת תעניות נעשה בציפוי כסף (הזול) ולא בציפוי זהב (היקר). עם זאת מסייג התלמוד וכותב שכבוד יום טוב עדיף מעיקרון זה ולכן בו כן עושים שופר בציפוי זהב^[4].
• את הקלפי (תיבה) בה ערך הכהן גדול גורל בין שני השעירים ביום הכיפורים בבית המקדש עשו מעץ, ולא מכסף או זהב מכח העיקרון "התורה חסה על ממונם של ישראל"^[5].
• במשנה^[6] מובא שהמחתה שבה היה הכהן חותה את הגחלים ממערכה שנייה של קטורת להכניסם על המזבח הפנימי של קטורת שחרית וערבית לא הייתה של זהב אלא של כסף, כי התורה חסה על ממונם של ישראל^[7].

• העיקרון של התורה חסה על ממונם של ישראל נדחה מול כבוד יום טוב^[4]. אמנם קלפי של גורל אינו נחשב כבוד יום טוב מפני שהוא רק מכשיר קרבן^[8] ואינו מהתורה^[9].
• קיימת שיטה בתלמוד בבלי שעקרון "התורה חסה על ממונם של ישראל" נדחה מול העיקרון בכלי שרת^[10] בית המקדש של ”אין עניות במקום עשירות”^[11].
• העיקרון של התורה חסה על ממונם של ישראל נדחה מול איסור מהתורה, כאכילת נבלות^[12].

• התורה חסה על ממונם של ישראל, אנציקלופדיה יהודית דעת.
• התורה חסה על ממונם של ישראל, מחלקי המים.
• יוסי צוראל, "אין עניות במקום עשירות" לעומת "התורה חסה על ממונם של ישראל", עלון שבות 91
• הערך "התורה חסה על ממונם של ישראל", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה