השיר על ילדי סיביר (בפינית: Laulu Sipirjan lapsista) הוא רומן מאת הסופר והמשורר הפיני טימו ק. מוקה. היצירה, העוסקת, בין השאר, בטיב תלותו של היחיד בחברה ובאפשרותו לסמן גבולות ברורים במסגרת אותם יחסי תלות, ראתה אור בשנת (1966), ותרגומה העברי התפרסם בשנת 2005[1].
"השיר על ילדי סיביר" הוא ספרו הרביעי של מוקה. ביצירה כלולים פרטים אוטוביוגרפיים רבים: מוקה, כמו הסופר ברומן וכמו רבות מדמויותיו, חי בשולי החברה אך לא התנתק ממנה לגמרי, ועולמם של תושבי העיירה סיביר היה בעצם עולם ילדותו ונוף חייו הבוגרים: סיביר שבספר היא אורירווי (Orajärvi) שבנפת פלו (Pello), הממוקמת במערב לפלנד הפינית. מוקה נולד בשוודיה במהלך נסיגת הצבא הנאצי מצפון פינלנד ובעת שיושבי העיירה הפינית, שהוריו היו בין המפונים ממנה, התגוררו במעברה, המתוארת ב"שיר על ילדי סיביר" כצריפי בסיס הצבא השוודי בבּוּמוֹקְסְלַנְד. עקב מחלת אם הסופר בתקופת המלחמה אומצו שתיים מאחיותיו בשוודיה, והמשפחה סבלה מצוקה ועוני גם בתום המלחמה. לנופים ולמראות שעיצבו את עולמו של מוקה יש ביטוי נאמן בפרקי הספר: בתיאור הקיצים הקצרים הקסומים ולילותיהם הלבנים הארוכים, בתמונות החורף הממושך והקשה ובאזכורים של אפרוריות הסתיו ושל השלכת הממשמשת ובאה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
