השחתת הזקן היא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה אסור לגברים לגלח את שער הזקן באופנים מסוימים. איסור זה הוא הבסיס הראשוני למנהג הנפוץ בין חלק משומרי המצוות לגדל זקן.
מקור האיסור
נאמר בספר ויקרא בפרשת קדושים בהתייחס "אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל":[1]
חז"ל פירשו את הפסוק הנוסף המופנה אל הכהנים לא כאיסור מיוחד לכהנים, אלא כבא ללמד פרטים שונים באיסור זה, אבל יש אומרים שכהן המקיף ראשו עובר בשני לאוין.[3]
טעם המצווה
הרמב"ם[4] סובר שטעם האיסור הוא משום שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה, והתורה, ברצותה להרחיק את בני ישראל מעבודה זרה, אסרה להדמות להם. נראה שהרמב"ם למד זאת מהקשר המצוות הסמוכות: איסור אכילה על הדם, ניחוש, וכתובת קעקע.[5] בהתאם, הכליל הרמב"ם את איסור הקפת הראש והשחתת הזקן בחטיבת "הלכות עבודה זרה" (פרק יב) שבמשנה תורה.
הטור[6] הסתייג מטעמו של הרמב"ם, וכתב: "זה אינו מפורש, ואין אנו צריכין לבקש טעם למצוות, כי מצוות מלך הם עלינו, אף אם לא נדע טעמן".[7]
טעם אחר כתב רבנו בחיי (ויקרא, י"ט, כ"ז), שהאיסור נועד למנוע טשטוש ההבדלים בין גברים לנשים.
הגדרת פאת הזקן
כל התחום שלמטה ממקום 'פאת הראש' נחשב "פאת הזקן",[8] או שגם אינו כלול ב"פאת הזקן" ומותר לגלחו בתער.[9]
הגדרתה של פאת הזקן סבוכה יותר. במשנה נאמר שפאה זו מורכבת מחמישה חלקים: "שתיים מכאן ושתיים מכאן ואחת מלמטה". רב ששת[10] הדגים זאת לתלמידיו: "בין פירקי דיקנא" (=הזקן). "אחת מלמטה" היא בסנטר, ולגבי השתיים שמכאן ומכאן רבו הפירושים:
יש אומרים שהן זו לצד זו באותו גובה, בקצה העליון של הלחי.
יש אומרים שהן זו למעלה מזו, האחת בקצה העליון של הלחי והשנייה לצד השפם, או בקצה הלסת התחתונה.[11]
מחמת ריבוי הדעות כתב בשולחן ערוך (יורה דעה סימן קפא סעיף יא[12]) שיש להימנע מלגלח בתער את כל חלקי הזקן.
לשיטת רבנו חננאל אחת הפאות מצויה בחלק שמתחת לגרון ושיטות נוספות כללו את השפם בכלל "פאת הזקן".[13]
צורת ההשחתה האסורה
השחתת הזקן
לגבי השחתת הזקן, עליה נאמרה בתורה לשון "השחתה" ולשון "גילוח", נחלקו תנאים במשנה[14] על אופן הגילוח האסור: על פי הדעה הסתמית במשנה, האיסור בתורה נאמר על גילוח בתער, ולא על גילוח בעזרת מלקט (=פינצטה) ורהיטני (=מעצד, המשמש להחלקת עץ). על פי דעת רבי אליעזר גם השימוש בכלים אלו אסור. לפי כל הדעות, תספורת בעזרת מספריים לא נאסרה בתורה.
התלמוד[15] מסביר את שורש המחלוקת: המילה "לא תשחית" פירושה: עקירה מן השורש (כלומר, כל החלק הגלוי ובולט מחוץ לעור), למעט מספריים, שאינם תולשים את השער משורשו אלא רק מקצרים אותו. נוסף על כך, האיסור המופנה לכל ישראל ואוסר את השחתת הזקן נלמד מן הפסוק הדומה שנאמר לכהנים: "ופאת זקנם לא יגלחו" (ויקרא כא, ה), והמושג "גילוח" פירושו: תספורת בצורתה הרגילה. לפיכך, האיסור הוא ב"גילוח שיש בו השחתה", כלומר, בהתקיימות שני תנאים: תספורת בצורתה המקובלת, ושיש בה עקירת השיער משורשו. השימוש במלקט ורהיטני מותר מפני שאמנם הוא עוקר את השיער, אבל אין זו תספורת רגילה, ואילו מספריים מותרים כי אינם עוקרים את השיער. נמצא שהגילוח האסור הוא בתער בלבד.[16] רבי אליעזר מסכים לעקרונות אלו, אבל לדעתו גם השימוש במלקט ורהיטני הוא צורת שימוש מקובלת הנחשבת כ"גילוח". בתוספתא[17] התנא רבן שמעון בן גמליאל מביא את דעת רבי אליעזר באופן אחר, שרק במלקט הרי זה חייב, ולא ברהיטני.[18]
להלכה התקבלה הדעה הסתמית במשנה, לפיה איסור ההשחתה בתורה נאמר על תער בלבד.[19]
באופנים שעליהם נאמר במשנה ש"אינו חייב", לדעת רוב הפוסקים המובן הוא שהדבר מותר לגמרי[20] ויש מדייקים מלשון המשנה "אינו חייב" שהדיון בסוגיה עוסק רק בשאלה מהו האיסור מן התורה, עליו יש עונש מלקות בידי בית הדין ("חייב"), אבל איסור מדרבנן קיים בכל אופן, ואפילו במספריים.[21]
בשו"ת תרומת הדשן (סימן רצה) הביא מנהג להסתפר במספריים רק על ידי הפעלת הסכין העליונה, מחשש שהזזת הסכין התחתונה תחתוך את השיער גם ללא עזרת העליונה, והרי זה כתער.[22] הוא מציין שמבחינה מעשית מנהג זה קשה מאוד לביצוע, ולפיכך המליץ להשתמש במספריים שאינם חדים כל כך, וכך מובטח שהסכין התחתונה לא תחתוך ללא עזרת העליונה.
השימוש במכונת גילוח
עם המצאת מכונות הגילוח התעורר בין פוסקי ההלכה הדיון על היתר השימוש בהן לגילוח הלחיים והזקן ("פאת הזקן"), בעיקר על בסיס ההבחנה האמורה בין תער, האסור בשימוש, לבין מספריים, המותרים. רבים מן הפוסקים נטו להחשיב את מכונת הגילוח כתער, מפני שהיא חותכת את השיער עד סמוך מאוד לעור.[23][24] ולדעת כמה מגדולי הפוסקים בימינו עם שכלול המכונות המצב הורע מבחינה זו, כי הגילוח בהן קרוב יותר לעור הפנים.[25] על החזון איש מסופר, שבדק אם המכונה מוחקת דיו שעל כף ידו, ומשראה שאכן כן - אסר את השימוש בה.
יש שהתירו את השימוש במכונה, בהנחה שבדרך כלל נשאר מעט מכל שערה, ובתנאי שהמתגלח לא יצמיד את המכונה לעור הפנים.[26] יש שהדגישו שלאחר הגילוח צריך שניתן יהיה לחוש במגע היד את שאריות השיער.[27]
לפי דעה שלישית בחלק מהמכונות מותר גם להצמיד את המכונה לעור. הדעה הזאת עושה הבחנה בין השחתה בתער למכונת גילוח מהסיבות הבאות:
ההבדל העיקרי בין השחתה לבין מספריים איננו אורך השיער הנשאר, אלא צורת הפעולה, האם הסכין חותכת שערות רבות בבת אחת, כמו בתער, או מספר שערות מוגבל, כמו במספריים. לפי זה, במכונות שבהן הסכין חותכת שערה אחרי שערה באופן ממוקד - אין זו "השחתה", גם אם התוצאה הסופית זהה לגילוח בתער.[28]
גילוח חייב להיות מכשיר היכול לגלח את כל הגוף, אפילו שערות ארוכות, ולמכונת גילוח אין את היכולת הזאת. [הרב נחום רבינוביץ' בספרו מלומדי מלחמה]
גילוח במכונת גילוח אינו מוגדר הלכתית כתער אלא 'מספרים כעין תער'[29] - ההבדל מבוסס על פסיקתו של השולחן ערוך "אינו חייב על השחתת פאת הזקן אלא בתער אבל במספרים מותר אפילו כעין תער"[30] ההיתר הזה נותן חשיבות לטכניקת הפעולה ולא התוצאה. בתער רגיל ישנו סכין אחד המבצע את פעולת החיתוך של השערה לעומת זאת במכונת גילוח משתתפים מספר אלמנטים בפעולת החיתוך (סכין, ליפט אנד קאט ורשת)[31].
האחראים לקיום המצווה
האיסור להשחית נאמר הן על הסַפָּר והן על המסתפר ("מקיף וניקף"). איסורו של המסתפר קל יותר, מפני שהוא פסיבי, ולפיכך אינו נענש אלא אם כן סייע לספר באופן פעיל, כגון שהוא מקרב את ראשו אל הספר.[32]
אשה איננה מצווה באיסור זה, ובמקרה שצמחו לה שערות בפיאות ובזקן - מותר לה להסירם.[33]
^כמו כן שאר חלקי הפסוק שם: איסור קרחה ואיסור שריטה, הוזכרו בשתי הפרשות.
^ראו ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה קעא; וראו גם בכלי יקר בויקרא כא, ה. לאידך גיסא, במורה נבוכים חלק ב פרק מו כתב הרמב"ם שכהן המקיף פאת ראשו עובר בשני לאוים, וראו הערת הרב יוסף קאפח שם.
^הלכות עבודה זרה פרק יב הלכה א והלכה ז. ספר המצוות, לא תעשה מג. מורה נבוכים חלק ג פרק מז.
^בית יוסף יורה דעה סימן קפא. בספר המצוות לא תעשה מג הרמב"ם מסביר שעל פי דרכו מובן הצורך לחדש שהקפת כל הראש אסורה אף היא, משום שהיה מקום לחשוב שהדבר מותר כי אין זו תספורתם של עובדי עבודה זרה.
^ספר החינוך מצווה רנב, על פי הבנתו ברמב"ם. פירוש חסדי דוד לתוספתא מכות פרק ג הלכה ז.
^מקור הדברים בתוספות שאנץ למסכת מכות כ, א בשם רבי יעקב מגינון, והובא גם בפסקי תוספות במסכת מכות, אותיות כז-כח. בעקבות דברי תרומת הדשן הובא המנהג ברמ"א (יורה דעה סימן קפא סעיף י).
^רבי ישראל מאיר הכהן ("החפץ חיים") בספרו 'ליקוטי הלכות' על מסכת מכות, עמ' 28, כתב: "המאשינקע (=המכונה) החדשה שמספרין בה... שמגלחין ממש כתער ותולש השיער לגמרי ולא נשאר מאומה - המספר בם את זקנו לכאורה עובר על מה שכתוב 'ופאת זקנם לא יגלחו', ושומר נפשו ירחק מזה מאד". רבים הבינו שהכוונה למכונת הגילוח, אך יש הסוברים שהכוונה לסכין הגילוח המודרני, מסוג safety razor, שהומצא באותה תקופה. ראו: הרב יהודה פפויפר, מכונת גילוח בהלכה, תש"ע, פרק ב (עמ' נד-סט), באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום). הרב יצחק מרדכי רובין, "מהי המאשינקע שהחפץ חיים אסר לגלח עמה את שערות הזקן", היכלא יא, ירושלים: קהילת בני תורה - הר נוף, תשפ"ג.
