הרצל גרינשפון נולד ביפו לפרלה-פניה ונחום גרינשפון יוצק המתכת הראשון בארץ ישראל.
לאחר סיום לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, הכשיר עצמו בייצור חלקי מתכת בסדנאות בתי המלאכה שברכבת הארץ ישראלית. בוגר לימודי הנדסה בבלגיה, בה פעל תוך לימודיו בקבוצת אנשי הרכש של ההגנה.
בשנת 1925 התחתן הרצל גרינשפון עם שרה לבית ברנדשטטר (ממשפחת מרדכי דוד ברנדשטטר) והזוג עבר לבלגיה ללימודי הנדסה. שרה הייתה אחייניתו (בת אחיו) של איש התיאטרון והקולנוע והצייר הנאיבי יהושע ברנדשטטר[1] ודודתם של ילדיו, הציירת והמאיירת תרצה טנאי והפעיל החברתי והיוצר עמוס מוקדי; ואחייניתו (בת אחיה) של הציירת רבקה ריגר קפלן ודודניתה של בתה, הציירת ויוצרת ההדפסים שלומית הבר-שיים.
עבודתו כחרט במפעלי "בל" לחלקי טלפונים, בבלגיה, איפשרה לזוג קיום ומימון הלימודים, תוך פעילות בקבוצת אנשי רכש של ההגנה. את לימודי ההנדסה השלים בצרפת לקראת חזרתם לארץ. בשובם לארץ, שימש גרינשפון בין היתר, כמורה ומדריך בבסמ"ת, בית הספר המקצועי שליד הטכניון.
כמהנדס מכונות, הקים בשנת 1940 בשותפות עם המהנדס הימי ישראל קירשטיין, בית מלאכה קטן בדרך יפו בעיר התחתית בחיפה. בהמשך, הקימו השותפים את "מפעלי חיפה להנדסה" במפרץ חיפה.
אחיו של הרצל גרינשפון היה פואה גרינשפון, מלחין, מורה למוזיקה ויצרן כלי נגינה, אשר הקים את מפעל "חלילית" לייצור ושיווק כלי נגינה, הקיים עד היום. אחותו יונה, ממקימי דגניה א', נישאה ליצחק בן-יעקב, ממייסדי התעופה בארץ[2]. אחיו, דוד גרינשפון, ניהל את "חוט-בר" למוצרי מתכת ואת "גוויל" ליצור נייר.
אחותו, נחמה נישאה ליצחק ארמן, ממנהלי חברת "שמן תעשיות".
שניים מבניו של הרצל גרינשפון, דני גרנות ורפי גרנות, פנו לתחום המוזיקה, ובלטו ככוכבי להקת פיקוד דרום. רפי גרנות שר ושיחק בסדרת הטוויזיה "אות אות אות". דני גרנות התפרסם כזמר בהפקות כמו "ערב שירי רחל", "ירושלים שלי", "שירי נעמי שמר עם חבורת בימות". בן נוסף, גדי גרנות, בחר להמשיך את דרכו של אביו ולעסוק בתחום התעשייה.
מפעלי חיפה להנדסה
מפעלי חיפה להנדסה - יציקה בתבניות
המפעל "מפעלי חיפה להנדסה - יציקה בתבניות" עסק בכול סוגי תיקוני אניות ובבניית כלי שיט, סירות גרר ודוברות לתפעול נמלי הארץ. למעשה, היה המפעל הראשון והיחיד לבניית אוניות בארץ.
תיקוני האניות כללו אניות תובלה ואניות מלחמה של הצי הבריטי, אשר חלקן נפגעו על ידי "חבלני ההגנה" במאמץ לשחרור את המדינה מעול הבריטים[3][4].
המפעל עסק בתיקוני אניות וכלי שיט ובבניית ספינות גרר ורפסודות לשינוע מטענים לנמלי חיפה ות"א.
כלי שיט מיוחדים נבנו להולכת צליינים בכנרת ולחפירת תעלות למפעלי ים המלח.
המפעל העסיק כמה מאות בעלי מקצוע, חלקם בנמל חיפה וחלקם במפעל במפרץ אשר כלל את בית היציקה.
בחברת "מפעלי חיפה להנדסה"[5] היה כאמור שותף גם ישראל קירשטיין, שרכש את השכלתו במקצוע ההנדסה הימית בגרמניה, ונעשה המומחה של הצי המלכותי הבריטי בכל תיקוני אוניות הצי במזרח התיכון[6]. החברה ביצעה את עיקר עבודות הספנות בארץ. בנוסף לכך בנה המפעל כלי שיט אזרחיים קטנים. לשם כך, נפתח בית מלאכה גדול בצומת שדרות ההסתדרות כפר-אתא, כביש התעשייה (בעבר צומת "קטרפילר").
לצד הפעילות הימית, נרתמה חברת "מפעלי חיפה להנדסה" לתמוך בפעילות ההגנה, בייצור כלי נשק כדוגמת דוידקה, רימונים, פצצות מרגמה, מרגמות, מוקשים ושריון אוטובוסים. את המשוריינים שנסעו בתקופה ההיא יצרו בלילות במפעל, שהיה מפעל עם כוח עבודה יהודי טהור[7].
לקראת הקמת המדינה בשנת 1947 תכננו השותפים קירשטיין וגרינשפון להקים מספנה ומבדוק ימי צף בחוף הים בחיפה. למימוש הרעיון, התאחדו, אחרי מלחמת העצמאות בשנת 1951, עם חברת "העוגן" בבעלות סולל בונה, והקימו את החברה "הימה"[8][9].
הרצל גרינשפון שהתקשה לפעול באווירת הביורוקרטיה ההסתדרותית - פרש ולקח את חלקו, והקים מפעל מתכת חדש בשם: "מפעלי גרינשפון להנדסה בע"מ".
סירת משמר משוריינת לאגם החולה דיזל 45 כוחות סוס 12.20 מטר 29.6.49
דוברת מחסן עבור נמלי חיפה ותל אביב - נבנו עשר יחידות - הראשונה הורדה למים בנובמבר 1947 אורך 15.5 מטר רוחב 5 מטר קבולת 50 טון
מפעלי חיפה להנדסה - כור היציקה
מפעלי גרינשפון להנדסה
מפעל גרינשפון להנדסה
המפעל הוקם על ידי גרינשפון במפרץ חיפה, זמן קצר אחרי פטירתו של סבא נחום גרינשפון ושנים בודדות לפני פטירתה של הסבתא פנינה. בתקופה זו עברה המשפחה מרחוב קסל בהדר הכרמל, לרחוב סמולנסקי שבאחוזה.
בתחילת דרכו עסק המפעל בייצור ושירות לענפי תעשייה שונים כגון: מאפיות, מפעלי ייצור נייר, מלט, שמן וסבון.
עם הקמת בית יציקה במפעל החל ייצור של מדחסי קירור לשוק המקומי ולייצוא לטורקיה[12][13][14].
בהצטרפות הבן, גד גרינשפון, בשנת 1959, כמהנדס מכונות בוגר הטכניון, שונתה תוכנית הייצור, והתמקדה בייצור גלגלי שיניים וממסרות תעשייתיות, אשר יצרה מקום פרנסה מכובד לכ-60 בעלי מקצוע.
בשנת 1985, הצטרף הנכד, רמי גרינשפון, גם כן כמהנדס מכונות בוגר הטכניון, ובעזרתו הורחבה הפעילות גם עם חברות בינלאומיות.
מעבר ממערכות ידניות לממוחשבות בשרטוט, הנהלת חשבונות וניהול.
את כל השינויים האלה למד ביסודיות והשתלם במידת הצורך, כדוגמת לימוד מטלורגיה לשיפור איכות היציקה, או לימוד הפעלת מחשבים.
ההבנה ביתרונות האוטומציה והמחשוב כתחליף למקצועיות המפעילים, היה קו מנחה נכון שדור ההמשך (הבן גד והנכד רמי) קלטו רק מאוחר יותר.
פעילות חברתית
הרצל גרינשפון מקבל את פרס התעשיינים
פן חשוב באישיותו של הרצל גרינשפון היה הפן החינוכי. הוא האמין ביצירת עתודה של אנשי תעשייה, וטרח כל חייו לחנך ולהעניק מניסיונו העשיר בתעשייה לעובדים צעירים.
במהלך שנות עבודתו הרבות של הרצל גרינשפון בתעשיית המתכת, הקדיש זמן רב לחינוכם של אנשי מקצוע בענף, כולל הדרכה מעשית בבתי מלאכה של בית הספר בסמ"ת.
תקופה מסוימת היה הבוחן לתעודת בגרות מטעם משרד החינוך.
ידיעת השפה הרוסית מבית אבא, והיכרותו בחשיבות קליטת העלייה לתעשייה, הביאה אותו בשנות ה-70 לקליטת פועלים מברית המועצות לשעבר. בשם עיקרון זה, הווה המפעל דוגמה לקשת רחבה של עובדים מהחברה הישראלית, ותיקים לצד עולים, נוצרים ודרוזים.
