ההרמטיציזם (מאיטלקית: ermetismo) היה זרם בשירה מודרנית שאופיין בסגנון סתום וקשה לפענוח ושימוש רב בסימבוליזם ובהרמזים. ההרמטיציזם היה אחד הזרמים החשובים ביותר בשירה האיטלקית של המאה ה-20.[דרוש מקור] זרם זה הביא עמו חידושים מהותיים גם מבחינת השפה והסגנון וגם מבחינת התכנים. שלושת המשוררים נושאי הדגל של זרם ההרמטיציזם היו ג'וזפה אונגרטי, סלווטורה קווזימודו ואוג'ניו מונטאלה.
זרם זה קיבל את שמו מדברי הגנאי של המבקר קוסטנצו פלורה, אשר בספר שכתב בשנת 1936, הגדיר את השירה המאופיינת בערפול יתר מכוון ובכתיבה אנלוגית קיצונית כהרמטית, על שם התורה המיסטית המכונה גם היא הרמטיציזם. פלורה הביע בספרו זה ("השירה ההרמטית") את מורת רוחו על כך שהשירה מסתורית מדי, אישית מדי ומסובכת לפירוש ולפענוח, ודומה לכן לתורה המיסטית שבעיקרה נועדה להיות מובנת למעטים.
קישורים חיצוניים
