היישוב הפי קמפ שסיסמתו "לב הקלאמת" (The Heart of the Klamath) ממוקם על כביש 96 (אנ') של קליפורניה, כ-110 קילומטרים מערבית לכביש בין-מדינתי 5 וכ-160 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיירה וילו קריק (אנ'). העיירה טקלימה (אנ') באורגון נגישה מהפי קמפ (שנמצא כמעט 60 קילומטרים משם). המסלול הקצר ביותר לאורגון, דרך מעבר גריי בק (Grey Back pass), הוא כביש עונתי העביר רק בקיץ ואינו מתוחזק בתנאי שלג.
מטה שבט הילידים הקארוק שוכן בהפי קמפ. מרכז העם (People's Center) בהפי קמפ הוא המוזיאון והמרכז התרבותי של השבט. בשטח בן 470 מטרים רבועים יש גלריה מתחלפת, חנות מוזיאון, כיתה, ספרייה, משרד לתוכנית שפת הקארוק ואחסון ארכיונים ואוספים.[2]
היערות המקיפים את הפי קמפ היו מקור לשרפות ענק. באוגוסט 2014 פרצה שרפה ביער הלאומי קלאמת שהתפשטה צפונה וכונתה שרפת הפי קמפ קומפלקס (אנ') שבערה מעל חודש וכבתה רק בסוף אוקטובר כתוצאה מסופת גשמים. בספטמבר 2020 פרצה שוב שרפת יער ביער הלאומי קלאמת שכונתה שרפת סלאטר (אנ'), והפעם השרפה הגיעה להפי קמפ וגרמה לחורבן של 150 מבנים (כ-20% ממבני היישוב). היישוב מתאושש לאיטו, ונכון ל-2022 עדיין לא כל המבנים שוקמו. כך למשל המורים מתגוררים בקרוונים בשטח בית הספר.[4][5]
שם
הפי קמפ (מילולית, "מחנה מאושר") נקרא כך על ידי הכורים בימי השגשוג הכלכלי הראשונים.[6] שם זה צוין לעיתים קרובות ברשימות של שמות מקומות יוצאי דופן (אנ').[7] ה. סי. צ'סטר (H.C. Chester), שראיין את ג'ק טיטוס (Jack Titus) בשנים 1882–83, קובע כי טיטוס קרא למחנה כי שותפו ג'יימס קמפ (James Camp), כשהגיע לשם, קרא: "זה היום המאושר בחיי". רדיק מקי (Redick McKee) מזכיר את המחנה ב-8 בנובמבר 1851 בתור "המחנה המאושר של מר רואש" (Mr Roache's Happy Camp) במקום המכונה בר הרוצח (Murderer's Bar).[8]
על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, היישוב משתרע על שטח כולל של 32 קילומטרים רבועים, 31 קילומטרים רבועים (98.06%) ממנו קרקע ו-0.52 קילומטרים רבועים (1.94%) ממנו מים.
העיירה הפי קמפ ידועה גם בשם "השער אל הרי השיש (אנ')". ישנם התחלות שבילים רבים לאזור הטבע הבראשיתי הזה בתחום של 15 קילומטרים מהיישוב. שירות היערות של ארצות הברית מספק מידע על שבילים אלו. הרי השיש מכסים אלפי דונמים, ומכילים כמעט מאה אגמים. בין האגמים המעניינים ביותר הם אגם ספיריט (Spirit Lake), המכיל חומר כימי זוהר ונראה שהוא "זוהר" בחושך; אגם יוקונום (Ukonom Lake), שהוא מאוד גדול ויפה אף על פי שהאזור מתאושש מנזקי שרפה; ואגמי הגרניט הירוק והכחול (Green and Blue Granite Lakes), שבהם שוחים דגי טרוטה במים הקרים והצלולים. איילים, דובים, איילים קנדים ופומות הרים נפוצים באזור הטבע הבראשיתי.
אקלים
כפי שאופייני לקליפורניה, יש בהפי קמפ יש אקלים ים-תיכוני.[9] הוא מאופיין בימי קיץ חמים מאוד, מוגן בעמק שמאחורי ההרים מפני ההשפעה המקררת של האוקיינוס השקט המשפיעה על מקומות הסמוכים לחוף. החורפים קרים ומושלגים הרבה יותר מאשר במקומות פנימיים דרומה יותר, אם כי עדיין מתונים מאוד בהשוואה לאזורים במזרח היבשת. הקיץ היבש והחם הופכים את היערות שמסביב לפגיעים לשרפות יערות, כפי שניתן לראות במהלך השריפה בשרפת הפי קמפ קומפלקס (אנ') ב-2014, שלקח חודשים לכבותה והשרפה הגיעה כמעט עד לגבול אורגון. בספטמבר 2020 פרצה שוב שרפת יער ביער הלאומי קלאמת שכונתה שרפת סלאטר (אנ'), והפעם השרפה הגיעה להפי קמפ וגרמה לחורבן של 150 מבנים (כ-20% ממבני היישוב). עם זאת, כמות המשקעים הגבוהה בחורף, שומרת על האזור ירוק יותר ממה שהאקלים הקיצי שלו מרמז. הטמפרטורות הנמוכות הממוצעת נשארות קרירות כל השנה, ומקלות על חום היום האינטנסיבי ושומרות על הטמפרטורה הממוצעת ביולי בסביבות 23°C, בניגוד חד לשיאי הטמפרטורות הגבוהות הממוצעות של 35°C.[10]
מפקד האוכלוסין של ארצות הברית בשנת 2010 דיווח כי בהפי קמפ יש אוכלוסייה של 1,190 תושבים. צפיפות האוכלוסין הייתה 37.2 תושבים לכל קילומטר רבוע. ההרכב הגזעי של הפי קמפ היה 814 (68.4%) לבנים, 2 (0.2%) אפרו-אמריקאים, 277 (23.3%) אינדיאנים, 7 (0.6%) אסייתים, 1 (0.1%) מאיי האוקיינוס השקט, 18 (1.5%) מגזעים אחרים, ו-71 (6.0%) משני גזעים או יותר. היספנים או לטינים מכל גזע היו 95 אנשים (8.0%).
היו 525 משקי בית, מתוכם ב-129 (24.6%) היו ילדים מתחת לגיל 18, 208 (39.6%) היו זוגות נשואים הטרוסקסואלים, ב-63 (12.0%) הייתה בעלת בית רווקה. ל-26 (5.0%) היה בעל בית רווק. היו 63 (12.0%) שותפויות הטרוסקסואליות של לא נשואים, ו-5 (1.0%) זוגות נשואים או שותפויות חד מיניים. 175 משקי בית (33.3%) כללו יחידים, וב-67 (12.8%) היה אדם שגר לבדו בן 65 ומעלה. גודל משק הבית הממוצע היה 2.27. היו 297 משפחות (56.6% מכלל משקי הבית); גודל המשפחה הממוצע היה 2.84.
פיזור הגילאים היה: 238 אנשים (20.0%) מתחת לגיל 18, 98 אנשים (8.2%) בגילאי 18 עד 24, 232 אנשים (19.5%) בגילאי 25 עד 44, 428 אנשים (36.0%) בגילאי 45 עד 64 ו-194 אנשים (16.3%) שהיו בני 65 ומעלה. הגיל החציוני היה 47.3 שנים. על כל 100 נקבות, היו 107.0 זכרים. על כל 100 נשים בנות 18 ומעלה, היו 110.2 גברים.
היו 646 יחידות דיור בצפיפות ממוצעת של 20.2 לקילומטר רבוע, מתוכן 299 (57.0%) בבעלותם, ו-226 (43.0%) היו מאוכלסים על ידי שוכרים. שיעור יחידות הדיור הפנויות של בעלי הדירות היה 3.4%; שיעור יחידות הדיור הפנויות בשכירות היה 8.0%. 677 נפשות (56.9% מהאוכלוסייה) התגוררו ביחידות דיור בבעלותם וביחידות דיור להשכרה גרו 513 נפשות (43.1%).
הקהילה היא משכן של ה"ביגפוט ג'מבורי" (Bigfoot Jamboree), פסטיבל שנתי שמקיימת מועצת הקהילה של הפי קמפ.[12] הפי קמפ שוכן לאורך "הדרך הנופית של הביגפוט" (Bigfoot Scenic Byway), קטע בן 143 קילומטרים של כביש 96 (אנ') של מדינת קליפורניה, כינוי שנתן לכביש שירות היערות של ארצות הברית. העיירה היא משכן של פסל ביגפוט בגובה 5.4 מטר העשוי ממתכת ממוחזרת.[13]
פוליטיקה
בבית המחוקקים של המדינה נמצא הפי קמפ במחוז הסנאט הראשון, ומיוצג על ידי הרפובליקני בריאן דאהל, ובמחוז האספה הראשונה, המיוצג על ידי מייגן דאהל הרפובליקנית.
הפי קמפ נמצא במחוז הקונגרס הראשון של קליפורניה, המיוצג על ידי הרפובליקנידאג למלפה.
^Larson, Elizabeth (16 בנובמבר 2009). "Rural California: Battle over suction dredge mining headed for court"(PDF). Lake County News. p. 3. ארכיון מ-21 בנובמבר 2009. The ongoing battle over suction dredge mining is headed to federal court, as a group of miners plans to challenge a state-imposed moratorium on the practice which went into effect in August, 2010. The topic of suction dredge mining is a complex one, complete with proponents and opponents with fiercely held views, each bringing to the table science that backs their stances and a deep ideological divide about the use of natural resources.{{cite news}}: (עזרה)