הסנאט ימליץ ויאשר (באנגלית: Advise and Consent) הוא סרט קולנוע אמריקאי בבימויו של אוטו פרמינגר המבוסס על רב-מכר בשם זה מאת אלן דרורי משנת 1959 שזכה בפרס פוליצר ב-1960. תורגם לעברית ב-1960.
שם הספר והסרט נובע מהפרק השני של חוקת ארצות הברית שבה הנשיא מציע מועמדים, ורק "בעצת הסנאט ובהסכמתו" של הסנאט הוא יכול למנות שגרירים, שרים, שופטים בבית המשפט העליון של ארצות הברית ועוד שורה של משרות בכירות. על המועמדים להתייצב למול ועדת סנאטורים, להישבע, להציג את עצמם ולענות לשאלות חברי הוועדה.
התהליך הזה הוא לפעמים מורכב ומסובך וגורם להתנצחויות בין סנטורים עם הכפשות הדדיות וכן להתנגשות עם רצונו של הנשיא כשהסנאט מתנגד למועמד שהציע. בסרט אין הנשיא מוזכר בשמו, וכן המפלגות מופיעות רק בשם מפלגת הרוב ומפלגת המיעוט. הסרט עורר עניין רב בארצות הברית וחלק מהסצנות צולמו בבניין הקפיטול בוושינגטון. פרמינגר שיבץ בתפקיד קטן את ג'ין טירני שכיכבה בסרטו לאורה ב-1944, לאחר שנעדרה מהופעות מספר שנים בגלל הפרעה דו-קוטבית.
זה היה סרטו האחרון של צ'ארלס לוטון שמת כעבור שישה חודשים מסרטן הכליות.
השחקן ברג'ס מרדית' זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר ב-National Board of Review, לשנת 1962.
אוטו פרמינגר היה מועמד לפרס דקל הזהב בפסטיבל הקולנוע בקאן ב-1962.
צירלס לוטון היה מעמד לפרס באפטא כשחקן הזר הטוב ביותר לשנת 1963.
תקציר העלילה
נשיא ארצות הברית (פרנצ'וט טון) נמצא בתקופה כהונה שנייה. הוא חולה ומבקש למנות את רוברט לפינגוול (הנרי פונדה) למזכיר המדינה של ארצות הברית כדי שימשיך את דרכו הפוליטית המתבטאת בפיוס כלפי העולם הקומוניסטי והקטנת ההוצאות הצבאיות כיוצא מכך.
הוא מטיל על מנהיג הרוב בסנאט, רוברט מנסון (וולטר פידג'ון) למנות את תת-הוועדה לשימוע וכן לדאוג שיהיה רוב בהצבעה בסנאט. מנסון ממנה את הסנטור בריגהם "בריג" אנדרסון (דון מארי) לתפקיד זה.
המתנגד הגדול ללפינגוול הוא הסנטור מדרום קרולינה, "סיב" קולי (צ'ארלס לוטון). החקירה בוועדה מתנהלת בסגנון הוועדות של סנטור ג'וזף מקארתי כשהנושא העיקרי הוא מדיניותו של לפינגוול לכיוון התקרבות ופיוס עם העולם הקומוניסטי. קולי מביא את רוברט גלמן (ברג'ס מרדית') כעד נגד לפינגוול. גלמן טוען שהכיר את לפינגוול כשנוכח בשיעורים שלו באוניברסיטת שיקגו וכי היה איתו ועם אדם נוסף - ששמו המחתרתי היה ג'יימס מורטון - בתא קומוניסטי. בפגישות דיבר לפינגוול על כך, שהקומוניזם ינצח בארצות הברית דרך כרסום איטי בשלטון. לפינגוול מצליח למוטט את עדותו של גלמן וחושף, שגלמן היה בסנטוריום לחולי נפש.
מצפונו של לפינגוול מציק לו. הוא נפגש עם הנשיא ומבקש להוריד את מועמדותו, כי שיקר לוועדה וכי, למעשה, הכיר את גלמן באוניברסיטת שיקגו והיה איתו בתא קומוניסטי בתקופה שהיה צעיר וביקש משמעות לחייו. הוא מגלה לנשיא ש"ג'יימס מורטון" הוא למעשה הארדימן פלצ'ר ממשרד האוצר, שהיה אתם בתא והוא לא ידבר. הנשיא מבקש ממנו לא להוריד את מועמדותו ודואג לשלוח את פלצ'ר לתפקיד באירופה.
בינתיים מגלה סנטור קולי את הארדימן פלצ'ר ומכריח איתו להתקשר לאנדרסון ולספר לו על התא הקומוניסטי בו היה חבר עם גלמן ולפינגוול. אנדרסון משעה בינתיים את פעילות הוועדה ועומד בלחץ של הנשיא וסנטור ון אקרמן מויומינג (ג'ורג' גריזארד), מעריץ של לפינגוול שמחליט ללחוץ על אנדרסון בנקודה חלשה אצלו כדי שישנה את דעתו.
עקב אכילס של אנדרסון הוא פרשת היחסים ההומוסקסואלים שקיים בעת שירותו בצבא בהוואי. אשתו אלן (אינגה סוונסון) מקבלת שיחות טלפון המרמזות על מעשיו של בעלה בהוואי. אנדרסון אינו יכול לגלות לה מה קרה לו בהוואי למרות תחנוניה. הוא טס לניו יורק, בעקבות כתובת שקיבל, ופוגש את אותו חבר מהוואי במועדון גייז. החבר מספר לו כי נאלץ למכור את סודם.
אנדרסון טס בחזרה לוושינגטון נתון בסערת רגשות. מצד אחד, הוא אינו יכול להרשות לעצמו שסודו יתגלה ויהרוס אותו ואת משפחתו. מצד שני, מצפונו אינו מתיר לו להמליץ לסנאט על אדם, שנשבע שבועת שקר. אנדרסון המיואש בוחר להתאבד על ידי חיתוך ורידיו.
בהצבעה בסנאט התוצאה היא תיקו 47:47. בינתיים מתקבלת הודעה שהנשיא מת וסגן הנשיא, שבסמכותו להצביע במקרה כזה, מחליט לא להצביע כי כעת, כשהוא עומד להתמנות לנשיא, הוא מעדיף למנות מועמד משלו, ולכן מינוי לפינגוול נכשל.
צוות השחקנים
קישורים חיצוניים
.jpg)
