כמו ההסכם הקודם בין המדינות, ההסכם נחתם לאחר הפסדים כבדים של האימפריה הפרסית בשדה הקרב. בצד האימפריה הרוסית על ההסכם חתום איוואן פסקביץ', מצד הפרסים - שר החוץ פתח עלי שאה. אלכסנדר גריבוידוב היה בין הפעילים המרכזים בהסדרת תנאי ההסכם. ביחד עם הסכם גוליסטן, הסכם זה נחשב אחד המשפילים בהיסטוריה הפרסית המודרנית.
תנאי ההסכם
לאימפריה הרוסית מועברים שטחים של חאנות ירוואן (רוב שטחה של ארמניה של היום) ושטחים נרחבים שכלולים עתה באזרבייג'ן.
האימפריה הרוסית מקבלת פיצוי כספי על עלויות המלחמה.
האימפריה הפרסית מתנצלת באופן רשמי על הפרת הסכם גוליסטן.
השלכות ההסכם
עם היוודע על תנאי ההסכם, החלו מהומות בבירת פרס. ב-11 בפברואר1829 השגרירות הרוסית נכבשה על ידי ההמון, בעקבות עימות דיפלומטי הקשור לאחד מסעיפי ההסכם. כמעט כל עובדי השגרירות, כולל השגריר אלכסנדר גריבוידוב נהרגו.
כתוצאה מההסכם, כ-80 אלף ארמנים תושבי פרס הועברו לשטח שהועבר לשליטה רוסית.
ההסכם עיצב את הגבול בין שתי המדינות עד לתחילת המאה ה-20 וכן את גבולה הדרומי של ברית המועצות באזור. גבול זה לא השתנה גם עם הקמת ארמניה ואזרבייג'ן העצמאיות.