הנריק מיקולאי גורצקי (בפולנית: Henryk Mikołaj Górecki 6 בדצמבר1933 - 12 בנובמבר2010) היה מלחיןפולני. יצירתו הנודעת ביותר, הסימפוניה השלישית, "סימפוניה של שירי היגון" מ-1976 הייתה מעין תפילת אשכבה מוקדמת לקומוניזם והעובדה שמוזיקה דתית כל כך באופייה יכלה להיכתב במדינה טוטליטרית היא אות לכך, שאין מדינה יכולה לשלוט ביצירתיות של אזרחיה.
חייו
גורצקי נולד בצ'רניצה ולמד באקדמיה למוזיקה בקטוביץ בשנים 1955 עד 1960 אצל בולסלב שאבלסקי. ב-1968 הצטרף לסגל המורים והגיע לדרגת ניהול לפני שפרש בשנת 1979. גורצקי נמנה עם השורה הראשונה של האוונגארד הפולני בתקופת ההפשרה התרבותית שאחרי מות סטלין. יצירות הסריאליות משנות ה-50' וה-60' של המאה ה-20, שהשפעת וברן
ניכרה בהן, התאפיינו בצמידות למודרניזם דיסוננטי. בכתיבתן הושפע גורצקי גם מלואיג'י נונו, קרלהיינץ שטוקהאוזן, קשישטוף פנדרצקי וקז'ימייז' סרוצקי. הוא המשיך בכיוון זה במשך שנות ה-60' וראשית ה-70', אך באמצע העשור שינה כיוון לצליל מינמליסטי, מורכב פחות, כפי שאפשר לראות ביצירת המעבר, הסימפוניה השנייה, ובסימפוניה השלישית, ה"סימפוניה של שירי יגון". שזכתה לפופולריות עצומה. הסגנון המאוחר הזה התפתח במהלך כמה שלבים אחרים, נבדלים בבירור, מיצירות כמו ה-Beatus Vir מ-1979, למזמור התפילה Miserere מ-1981, ה-Kleines Requiem für eine Polka משנת 1993 והרקוויאם "לילה טוב".
עד 1992 ראו בגורצקי דמות קנאית ומרוחקת, מוכרת רק למתי-מעט אניני טעם ובקיאים, בראש ובראשונה כאחד מכמה מלחינים, שהיו אחראים להצתת הרנסאנס במוזיקה הפולנית שלאחר המלחמה. הקלטה של הסימפוניה השלישית של גורצקי, "סימפוניה של שירי יגון", להנצחת זכרם של הנספים בשואה, יצאה ב-1992, 15 שנים לאחר כתיבתה, ונחלה הצלחה מסחרית וביקורתית ברחבי העולם.[1] גורצקי, שהופתע גם הוא מן הפופולריות של הסימפוניה, אמר, "אולי אנשים מוצאים משהו שדרוש להם ביצירה המוזיקלית הזאת [...] מצאתי איך שהוא את הנימה הנכונה, משהו שחסר להם. משהו שאבד להם במקום מן המקומות. אני מרגיש, שידעתי בחוש מה דרוש להם.." ההצלחה הזאת לא חוללה עניין נרחב ביצירותיו האחרות של גורצקי, והוא עמד בנחישות בפיתוי לחזור על הצלחה מוקדמת, או להלחין תמורת גמול מסחרי.
גורצקי עשה את רוב ימיו בדרום פולין, פרט לשתי תקופות קצרות של לימודים בפריז ותקופת שהייה קצרה בברלין.
