מועצה אזורית עמק המעיינות, רשות מקרקעי ישראל, משרד המשפטים
נחל האסי, 2011
המאבק על נחל האסי היה מאבק ציבורי בישראל למתן גישה חופשית לציבור, לנחל עמל הקרוי גם "נחל האסי" או בשמו הערבי אל עאסי, הנובע מגן השלושה, עובר בקיבוץ ניר דוד, ונשאב ביציאה ממנו לשימושים חקלאיים[1]. המאבק, שהחל בשנת 2012, הובל בראשיתו על ידי ארגון "הטבע שייך לציבור". והסתיים ב-2016 בהסכם פשרה בין הארגון לקיבוץ ניר דוד. הסכם הפשרה לא קוים וב-2020 הגיש אחד מחברי המחאה עתירה על אי קיום ההסכם. החל משנת 2019, חודש המאבק הציבורי בהובלת קבוצת מוחים ושם קבוצת פייסבוק זהה - "משחררים את האסי"[2]
המאבק הגיע לשיאו בקיץ 2020 בעת מגפת הקורונה בישראל והובילו אותו בעיקר צעירים מעמק בית שאן ובמיוחד מהעיר בית שאן. בנהגת המחאה עמדו נתי וקנין, מתי גרמה, שלי דרעי ויאיר בן חמו.[3]וא המאבק התנהל בצורת הפגנות בשערי הקיבוץ ועל גדות הנחל, הופעות בכלי התקשורת, ובבתי המשפט[4].
באוגוסט 2021 ניתן פסק הדין המורה למדינה להסדיר את הגישה לנחל האסי תוך 18 חודשים[7]
בעקבות פסק הדין, פרסם משרד המשפטים במאי 2023 את "מסקנות הצוות לגיבוש הסדר קבע להסדרת גישת הציבור לנחל האסי"[8]
בנובמבר 2024 פורסם הסרט התיעודי קו המים בהפקת כאן 11 המתאר את המאבק הציבורי מנקודת מבטם של חברי המחאה[9].
רקע ומהלך המחאה
בשנת 2008 שונה שמה של מועצה אזורית בקעת עמק בית-שאן למועצה אזורית עמק המעיינות. מהלך המיתוג מחדש כלל גם הפרטה חלקית והסדרת הגישה למעיינות והנחלים הנמצאים בעמק[10][8]. במכרז לניהול פעילות התיירות של עמק המעיינות זכתה קבוצת תיירות ניר דוד[11]. לדברי שלמה גלזר, מזכיר הקיבוץ דאז, הדבר הוביל לכניסה מוגברת אל נחל האסי העובר בקיבוץ והוביל את הקיבוץ להחליט על סגירת השערים בפני "זרים"[12].
בעקבות כך החל מאבק ציבורי ומשפטי על ידי קבוצת "הטבע שייך לציבור" והוגשה תביעה אזרחית נגד הקיבוץ בשנת 2015[13] שהסתיימה בהסכם פשרה בשנת 2016 התחייב הקיבוץ "לפעול ברצינות לקידום תוכנית (תב"ע) שמטרתה לאפשר לציבור גישה נוחה ומוסדרת לנחל"[8]. ביולי 2020 הגיש אחד מחברי קבוצת "הטבע שייך לציבור" עתירה לבית המשפט בטענה שהקיבוץ לא קיים את חלקו בהסדר הפשרה[8].
בספטמבר 2019 הוקמה קבוצת הפייסבוק "משחררים את האסי" שהחלה בפעילות מחאה ציבורית בקריאה לאפשר גישה לנחל האסי לכלל הציבור. המאבק צבר תאוצה וקיהל הד תקשורתי רחב, בין היתר על רקע מגפת הקורונה והאיסור לצאת מהארץ. מול שערי הקיבוץ החלו להתקיים אירועי מחאה והפגנות.[14] בהמשך הפכה הקבוצה לעמותה רשומה.[15]
במקביל למאבק, ובמהלך סגרי מגפת הקורונה בישראל חלק מהישובים בארץ מנעו כניסה ליישוב של מי שאינו מתגורר בו[16]. באפריל 2020 פרסם היועץ המשפטי לממשלה באותה עת, אביחי מנדלבליט, את עמדת משרד המשפטים ש"ליישובים חקלאיים או קהילתיים אין סמכות למנוע כניסה אל היישוב של מי שאינם תושביו"[17][18]
בספטמבר 2020 הגיש חבר הכנסת משה ארבל בשמו ובשם מפלגת ש"ס עתירה כנגד קיבוץ ניר דוד, מועצה אזורית עמק המעיינות, רשות מקרקעי ישראל בדרישה לאפשר גישה לנחל ולהפסיק את חסימת הדרך אליו[19]. בראיון לתוכנית "משכן לילה" בערוץ כנסת סיפר כי הגיש את העתירה בעקבות ביקור שלו בשערי הקיבוץ בו ביקש להיכנס לקיבוץ עם משפחתו. בעוד הקיבוץ איפשר לו להיכנס בשל היותו חבר כנסת ומתוקף חסינותו, הוא לא אפשר כניסה לבני משפחתו אל הנחל[20].
ב-30 במאי 2021, בהמשך לדיון, מצד המדינה נקבע כי לא ניתן למנוע באופן גורף מהציבור הרחב גישה אל הנחל, אף שהיא מחייבת מעבר בשטחי הקיבוץ, והפרקליטות הציעה להגיע להסדר בין אנשי המחאה לקיבוץ ולמועצה האזורית עמק המעיינות, ולאפשר גישה חופשית על פי הצעה המוסכמת על הצדדים. בנוסף, המדינה הוסיפה כי הקיבוץ יהיה אחראי לייצר את דרכי הגישה לנחל.[21]
ב-26 באוגוסט 2021 ניתן פסק הדין הקבע כי נחל האסי הוא מקרקעין ייעוד, קרקע ציבורית המיועדת לתועלת הציבור, וכי יש אל הנחל שלוש דרכים ציבוריות המובילות אליו. בית המשפט קבע כי זכות הגישה של הציבור הרחב לנחל צריכה להיות מאוזנת עם זכויותיו של הקיבוץ. הוא הורה למדינה לאפשר גישה לנחל דרך "החוף הירוק" במהלך כל ימי השבוע כולל שבת וחג, אסר על שימוש במערכות הגברה או לינה בשטח וביקש מהמדינה לקבוע את המתווה הסופי המאפשר גישה לנחל האסי בתוך שנה וחצי.[22][23]
במאי 2023 פרסם משרד המשפטים את "הסדר הקבע המוצע להסדרת גישת הציבור לנחל האסי" המאמץ ברובו את פסק הדין, מצמצם את הגישה לחוף הירוק לימי חול בלבד, ומרחיב את הגישה לנחל האסי גם לתוך הקיבוץ על ידי מעבר לגדה אחת של הנחל, עד 15:00 בימי חול, עם מסירת אמצעי זיהוי[24]. עמותת "משחררים את האסי" וכן האגודה לזכויות האזרח בישראל טוענים שהמתווה ניתן ללא סמכות ובאופן לא סביר וכי הוא "פותח פתח להפרת חוק נרחבת על ידי יישובים נוספים"[25].
שלט בכניסה ל"חוף הירוק" הנמצא בקצה המערבי של קיבוץ ניר דוד (סמוך לסחנה)
הטענות הציבוריות של הצדדים
בעד המאבק לפתיחת מקטע הנחל
לפי סעיף 1 לחוק המים: מקורות המים שבמדינה הם קניין הציבור, נתונים לשליטתה של המדינה ומיועדים לצורכי תושביה ולפיתוח הארץ.[26]
לפי סעיף 4 לחוק המים: זכותו של אדם בקרקע אינה מקנה לו זכות במקור מים הנמצא באותה קרקע או העובר בה או בגבולה.[27]
לפי סעיף 107 לחוק המקרקעין: "מקרקעי יעוד" הם מקרקעי ציבור המיועדים לתועלת הציבור, והם כוללים נהרות, נחלים ותעלות וגדותיהם.[28]
לפי סעיף 1325 למג'לה, שהייתה עודנה בתוקף בעת הקמת הקיבוץ: לבעלי קרקע הסמוכה לנהר ציבורי אסור להגביל את הגישה למים אם דרך הגישה היחידה עוברת דרך אותה הקרקע.[29]
מדינת ישראל היא הבעלים של הנחל, כפי שנכתב בשטר הקניין של הנחל, המתועד בלשכת רישום מקרקעין, וכן על פי פסיקת ביהמ"ש המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 1706-09-20.[30][31]
חלק מהדרכים המובילות אל הנחל והעוברות בתוך הקיבוץ הן דרכים סטטוטוריות בבעלות ואחריות המדינה ואין לקיבוץ רשות למנוע תנועה עליהן.[32]
עצם מניעת הכניסה לשטח הקיבוץ, בדרכים הציבוריות ובשטחים הפתוחים שבו, אסורה לפי חוק, גם בתקופת הקורונה.[33]
הקיבוץ כבר מפעיל בתשלום מתחמי צימרים ואטרקציות בשטחו ובשטח הנחל, ובכך נחלשת הטענה על פגיעה בפרטיות (שכן זו מתרחשת בלאו הכי).
צדק חלוקתי – טענה זו מושמעת אף כנגד טענת הקיבוץ כי קיבלו את זכויות הקרקע המלאות מן המדינה, שכן על פי טענה זו אין למדינה סמכות להעניק זכויות הנוגדות את עקרון השוויון.[34][35]
נגד המאבק לפתיחת מקטע הנחל
שטח הקיבוץ, למעט הנחל, הוא שטח פרטי ב'חכירה לדורות' מרשות מקרקעי ישראל, והנחל כלול בתב"ע של הקיבוץ והוא מתוחזק מכספי חברי ותושבי הקיבוץ (במשפט שהתנהל קיבוץ ניר דוד התקשה להמציא קבלות המאששות את הטענה הזו).[36][37][38][39][40]
כניסת זרים מהווה מטרד עבור תושבי הקיבוץ תוך השארת פסולת, יצירת רעש, תנועת כלי רכב הומה ותפיסת מקומות חנייה ופגיעה בפרטיותם.[41][42]
חוק המים כלל לא קשור לרחצה בנחלים אלא נועד לעגן בזכות את אספקת המים לביתו של כל אדם לשתייה ושימוש ביתי, ולאסור בזבוז וזיהום מקורות מים השייכים למדינה. החוק אינו דן בזכות לבילוי ורחצה במקווי המים הפתוחים, בשונה מחוק הסדרת מקומות הרחצה[43]).
בקיבוץ ניר דוד יש דרכים שכלל לא מגיעות לנחל, ובכלל עצם הגדרתן ככאלה, אינה מקנה זכות לציבור לעבור בהן טרם הופקעו.[44] על מנת ששטח יהיה שטח ציבורי פתוח בו הציבור רשאי להסתובב כרצונו בכל שעות היממה נדרשים שני תנאים מחייבים: (1) על השטח להיות מוגדר בתב"ע בייעוד ציבורי; (2) על השטח לעבור הפקעה למדינה שכן השטח המדובר מוחכר לקיבוץ שמשלם עליו כחוק.[45]
המתארחים במתחם הצימרים של הקיבוץ, מקבלים הנחיה ברורה לא לשחות בנחל האסי, משום שהחופים אינם מוסדרים, אין מציל וזו סכנה. לאורך כל אפיק הנחל מוצבות גדרות למניעת נפילות למי הנחל ושלטים החוזרים ומתזכרים על איסור השחייה.[46] למרות כך, השחיה בנחל בעונת הקיץ היא פרקטיקה נפוצה בקרב אלו שהגישה לנחל לא נמנעת מהם.
לא ניתן להקים מסביב לנחל פארק מים לאומי, בלב יישוב קהילתי, בלי שירותי חניה, הצלה, ניקיון, ביטחון ותחזוקה.
