לאחר קבלת דיווח ממועצת הביטחון על הגשת בקשתה של ישראל לחברות באו"ם;
לאור העובדה שלפי שיקול דעתה של מועצת הביטחון, ישראל היא מדינה שוחרת שלום המסוגלת ומעוניינת לקיים את החובות הכלולות במגילת האו"ם;
לאור העובדה שמועצת הביטחון המליצה בפני העצרת הכללית לצרף את ישראל כחברה באו"ם;
ולאור העובדה שמדינת ישראל הצהירה שהיא "מקבלת ללא תנאי את החובות שבמגילת האו"ם ומתחייבת לכבד אותן מיום הצטרפותה כחברה באו"ם";
תוך התחשבות בהחלטות מ-29 בנובמבר 1947 ו-11 בדצמבר 1948 ובהצהרות ובהסברים שניתנו על ידי נציג ממשלת ישראל בקשר ליישום ההחלטות;
העצרת הכללית,
הפועלת מכח סעיף 4 במגילת האו"ם ומכוח תקנה 125 בנהלים,
1. קובעת בזאת שישראל היא מדינה שוחרת שלום המקבלת על עצמה את החובות אשר במגילת האו"ם, ומסוגלת ומעוניינת לכבד התחייבויות אלה;
2. קובעת לצרף את ישראל כחברה באו"ם.
להחלטות העצרת הכללית נדרש רוב רגיל (מעל 50 אחוז מכלל הקולות), למעט "שאלות חשובות" שנדרש עבורן רוב של שני שלישים, בהן קבלת מדינות חדשות כחברות באו"ם.
החלטה 273 נידונה במהלך ישיבת המליאה ה-207 של העצרת הכללית[3], ועברה ברוב הנדרש של שני שלישים: 37 מדינות תומכות מול 12 מדינות מתנגדות ו-9 מדינות נמנעות. להלן פירוט המדינות המצביעות[4]: