ערך זה עוסק בחלק מבית המקדש שהיה בין כתליו לסורג. אם התכוונתם לחטיבה בצבא הבריטי שכל משתתפיה היו יהודים אשר הוקמה ביולי1944, ראו הבריגדה היהודית.
על פי תיאורי בית המקדש, החיל היה שטח הסמוך לחומת בית המקדש, בין הסורג לבין כותלי העזרה.
חיל במקרא
חיל (חֵיל וגם חֵל) מוזכר במקרא יחד עם חומה, כחלק ממערכת הביצורים של העיר. התרגומים ומפרשי ימי הביניים מפרשים את המונח חֵל כחומה נמוכה ליד החומה הגבוהה או כחפיר שליד החומה או כשטח ריק הנמצא בסמוך לחומה[1].
שטח ומבנה
לפי הפרשנות המסורתית הרווחת, ועל פי רוב החוקרים, החיל היה מתחם ברוחב עשר אמות מסביב לכותלי בית המקדש, מארבע רוחותיו.[2]
אורכו (מצפון לדרום) של הגבול החיצוני של החיל (שם נמצא הסורג), מכל אחת מארבע רוחות השמים, הוא 155 אמות, ורוחבו (ממזרח למערב) הוא 342 אמות. אורכו של הגבול הפנימי של החיל (שם נמצאים כותלי בית המקדש), הוא 135 אמות, ורוחבו הוא 322 אמות.
בצד המזרחי, ארבע האמות שבתוך החיל, הרחוקות מכותל עזרת הנשים, היה שטח מישורי, ובשש האמות הקרובות יותר לעזרת הנשים, היו מדרגות שגובהן ורוחבן של כל אחת מהן היה חצי אמה. בשאר הצדדים היה צורך ביותר משתים עשרה מדרגות להגיע אל המקדש, שהרי בתוך עזרת הנשים היו עוד חמש עשרה מדרגות שבהן עלו אל שטח העזרה.
בערב פסח שחל בשבת, לאחר הקרבת קורבן פסח, הכת השנייה של ההקרבה התיישבה במקום זה עד צאת השבת, משום שאסור בשבת להביא את הקורבן מהר הבית לבתים בירושלים, שבהם הוא נאכל.[3]
בחיל היה נתון ל'משמרת' כלי של אבן ובו אפר משריפת הפרה האדומה[4].
פרוכת שנטמאה באב הטומאה, היה אסור להכניסה לעזרה וגם לא לעזרת הנשים אלא אחרי הטבילה היו פורסין אותה בחיל כדי שיראו העם את מלאכתה שהיא נאה.
פרט לבית הדין הגדול שבלשכת הגזית היה בית דין של עשרים ושלושה חכמים שישבו בחיל (תוספתא סנהדרין ז, א).
חכמי הסנהדרין היו עוזבים את לשכת הגזית ויושבים בחיל בשבתות וימים טובים (גמרא סנהדרין דף פח, א).
קדושתו
אנשים שאינם יהודים אסורים להיכנס אל שטח החיל, וגם ליהודים טמאי מת אסורה הכניסה.