השעביה שבה כ-30% מהלוחמים היו נשים נוצרה ב-1970 כארגון שמאל שהתפצל מארגון הג'אבחה. הכינוס הראשון של הארגון החדש התקיים בינואר1977 ושם נקבעו באופן רשמי המטרות של הארגון. במהלך הכינוס הארגון אימץ תוכנית ליברלית, בה נקבעו זכויות האישה ועידוד חינוך על מנת להוריד את הבורות בקרב האוכלוסייה, בכינוס זה נקבע שהארגון מכיר רק בגבולות מתקופת הקולוניאליזם האיטלקי. בעקבות הפיצול, השעביה והג'אבחה עלו בדרגת העימותים מעימות אידאולוגי לעימות צבאי במשך מלחמות האזרחים האריתראיות, במקביל למלחמה כנגד אתיופיה. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הסכסוכים הסתיימו כאשר השעביה הצליח כמעט להשמיד את הג'אבחה וראשיו נמלטו לסודאן השכנה ובכך השעביה היה הארגון העיקרי בלוחמה כנגד אתיופיה עד שהשלים עם הארגון המתחרה בכינוס השני של הארגון ב-1986.
דגל הארגון.
במשך המלחמה כנגד אתיופיה הארגון הצליח לתפוס חיילים אתיופים רבים בשבי. הארגון לא התעלל בשבויים אך גם לא דאג להם[1]. במהלך המאבק הארוך שלו הארגון ייצר בתי חולים תת-קרקעיים ששם ייצרו גם תרופות ללוחמים. בכינוס השני של הארגון שהיה תחת סימן איחוד בין השעביה והג'אבחה הוסכם שלשני הארגונים תהיה הנהגה מרכזית אחת[2]. ב-1988 הארגון המשותף החל במתקפה נרחבת כנגד הצבא האתיופי והצליח להשתלט על צפון אריתריאה, שני הארגונים הצליחו לכבוש את כל אריתריאה ב-24 במאי1991. לאחר כיבוש אריתריאה הארגון שנה את שמו לחזית העממית לדמוקרטיה וצדק והיא המפלגה הפוליטית היחידה באריתריאה (במדינה קיים משטר חד-מפלגתי).
