במאות ה-17 וה-18 היה השטח שעליו שוכנת הובוקן בבעלות פרטית, תחילה של הולנדים ולאחר מכן של אנגלים. לקראת אמצע המאה ה-19 התפתחה הובוקן ליישוב עצמאי ולאחר מכן לעיר. מיקומה על גדת נהר ההדסון הביא אותה להיות עיר נמל ותעשייה משגשגת. אך עם מעבר ייצור הספינות אל מעבר לים ומעבר התעשייה אל המרחבים הכפריים הורע מצבה של העיר. משבר זה הסתיים עם כניסתם של משקיעים והגירה אל העיר, בשל קרבתה של העיר אל ניו יורק והמחיה במחירים נמוכים יותר מבניו יורק עצמה.
הובוקן מכונה גם בשם "מולדת כדור הבסיס", משום שבעיר שוחק המשחק הראשון של כדור בסיס בארצות הברית אשר תועד רשמית.[1] נוסף על כך, היא גם עיר הולדתו של הזמר פרנק סינטרה, ועל שמו נקראים בעיר מספר אתרים, לרבות פארק פרנק סינטרה.
מקור השם
קיימות מספר סברות למקור השם הובוקן. לפי הסברה הראשונה, מקור השם הובוקן הוא בבני לנאפי, שהתייחסו לאזור שבו נמצאת הובוקן כ"ארץ המקטרת" – ובשפת הילידים "הופוגן הקינג" – ככל הנראה בשל סלעים המכילים את המינרליםסטיאטיט או סרפנטין שנחצבו שם לצורך יצירת מקטרות. ההולנדים שהתיישבו בהולנד החדשה קראו למקום Hoebuck – גדה גבוהה.[2]
לפי סברה אחרת, שמה של העיר לקוח משם הכפר הפלמי הובוקן, אשר לימים הפך למחוז בעיר אנטוורפן, ומקור שמו הוא Hooghe Buechen או Hoge Beuken (בהולנדית תיכונה: עצי אשור גבוהים).[3] לפי סברה שלישית, העיר נקראת על שמה של משפחת ואן הובוקן, משפחה בעלת אחוזה מהמאה ה-17 ברוטרדם.
היסטוריה
הובוקן בתקופת הקולוניאלית
לפני הגעת האירופאים לאזור הובוקן, שימש האזור את בני האקנסאק האינדיאנים, קבוצה בשבטי לנאפי, כאתר עונתי להקמת מחנה, שבו חצבו סרפנטין ליצירת מקטרות.
מאוחר יותר, במסגרת ההתיישבות ההולנדית בצפון אמריקה במאה ה-17, נכלל האזור שבו שוכנת הובוקן בשטחה של פבוניה, שטח יישוב בגדה המערבית של נהר ההדסון, אשר בשנת 1630 נקנה מהאינדיאנים וניתן למיכאל פאו, ראש עיריית אמסטרדם ומנהל חברת הודו המערבית ההולנדית, מטעם החברה כפטרונות. משלא הצליח פאו ליישב את הקרקע, הוא אולץ להחזירה לחברה, והשטח נמכר בשלב מאוחר יותר להנדריק ואן וורסט, שהחכיר את חלקו לאיכר בשם ארט ואן פוטן. בשנת 1643, צפונית למקום שעליו שוכנת כיום קאסל פוינט, בנה ואן פוטן בית ומבשלה, הראשונה בצפון אמריקה. ואן פוטן נהרג בסדרת התקפות ופעולות תגמול שהתחוללו בין ההולנדים לאינדיאנים, אשר כתוצאה ממנה הונחו כל תושבי פבוניה לחזור לניו אמסטרדם.
בשנת 1664 כבשו האנגלים את ניו אמסטרדם, וכעשר שנים מאוחר יותר הפך האזור שעליו שוכנת הובוקן לחלק ממחוז ברגן שבמזרח ג'רזי. לימים, נהייתה הקרקע בבעלותו של ויליאם בייארד, אשר תמך בבריטים במלחמתם כנגד המושבות, עת ראה שהבריטים כובשים את ניו יורק. בסיום המלחמה הוחרם רכושו של בייארד על ידי הממשלה המהפכנית של ניו ג'רזי, ובשנת 1784 נמכרה "החווה של ויליאם בייארד בהובוק" ("William Bayard's farm at Hoebuck") במכירה פומבית לקולונל ג'ון סטיבנס תמורת 18,360 ליש"ט, אז הוחל לקרוא בשם הובוקן.
הפיכתה לעיר
בתחילת המאה ה-19 פיתח סטיבנס את אזור החוף של הובוקן כאתר נופש לתושבי מנהטן. היה זה מקור הכנסה רווחי, שייתכן ששימש למימון המצאותיו. בשנת 1811 החל סטיבנס להפעיל את אונייתו, ג'וליאנה, המעבורתמונעת הקיטור הראשונה בעולם, אשר שטה בין מנהטן להובוקן. לפני מותו בשנת 1838, ייסד סטיבנס את חברת Hoboken Land Improvement Company, אשר במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 סללה רשת רחובות ומגרשים, בנתה בתי דיור ופיתחה אתרי ייצור. באופן כללי, בתי הדיור היו שורות בתי אבן בני 3–5 קומות, אשר חלקם עודם עומדים על תלם.
בשנת 1840 עברה הובוקן ממחוז ברגן למחוז הדסון. תשע שנים מאוחר יותר, ב-9 באפריל1849, הפכה הובוקן ליישוב עצמאי (מעין מועצה מקומית), עת הופרדה מנורת' ברגן. בשנים שלאחר מכן גדלה אוכלוסיית הובוקן, ובעקבות משאל שנערך בקרב התושבים ב-29 במרץ1855, הפכה הובוקן לעיר. בבחירות הראשונות שנערכו לראשות העירייה נבחר לתפקיד קורניליוס ו' קליקנר. ב-15 במרץ1859 הופרדו החלקים הצפוניים של הובוקן מהעיר, ויחד עם חלקים מנורת' ברגן יצרו את העיירה ויהוקן.
התבססותה כעיר נמל ותעשייה
לקראת סוף המאה ה-19 הפכו חברות ספנות רבות את הובוקן לנמלן. במקביל, נבנה מסוף רכבת סמוך לקו המים על ידי חברת הרכבות Delaware, Lackawanna & Western Railroad. באותה תקופה התיישבו מהגרים גרמנים רבים בעיר, בין היתר בשל היותה נמל יעד מרכזי של חברת הספנות הגרמנית Hamburg America Line, והפכו לאחת האוכלוסיות הבולטות בה. נוסף על התעשייה העיקרית בעיר של בניין האוניות, בשנת 1884 הוקם בעיר בית חרושת של חברת מכשירי הכתיבה Keuffel and Esser. כמו כן, בעשור הראשון של המאה ה-20, חברות גדולות רבות, כדוגמת מקסוול האוס וליפטון, פתחו מפעלים בעיר.
כאשר הצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, הופקעו מזחיה של Hamburg America Line. השליטה הפדרלית על הנמל, בשילוב עם רגשות אנטי-גרמניים, הובילו להנהגת ממשל צבאי על חלק מהעיר ולגירושם של גרמנים רבים לאליס איילנד. במהלך המלחמה הייתה הובוקן לנקודת יציאה עבור יותר משלושה מיליון חיילים. תקוותם של החיילים לשיבה מהירה נוסחה בסיסמתו של ג'ון פרשינג: "גן עדן, גיהנום, או הובוקן... עד חג המולד".
לאחר המלחמה הפכו האיטלקים, רובם במקור מהעיר האדריאטיתמולפטה, לקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעיר, וזאת במקביל לנוכחות הבולטת של האירים. בתקופת השפל הגדול, המשרות במספנות ובבתי החרושת היו פנויות והבתים המשותפים היו מלאים. שתי המנהרות, הולנד ולינקולן הושלמו ב-1927 וב-1937 (בהתאמה), דבר שאפשר תנועת רכב קלה יותר בין ניו ג'רזי לניו יורק.
מלחמת העולם השנייה הזניקה את הובוקן קדימה, שכן תעשיות רבות בעיר היו הכרחיות למאמץ המלחמתי. בעוד שהגברים יצאו להילחם, יותר ויותר נשים הועסקו בבתי החרושת. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נסובה הכלכלה עדיין סביב התעשיות הגדולות שהיו בהובוקן, והחברות לא רצו לפתח תשתיות במקומות אחרים. כמו כן, השכר היה גבוה ואיגודי העובדים היו חזקים, דבר שנתן השראה לצילום הסרט "חופי הכרך" בעיר.
משבר כלכלי
בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל מצבה של העיר להידרדר: בתים שנבנו בתחילת המאה הפכו לצפופים ונראו מוזנחים, בניית האוניות הייתה זולה יותר מעבר לים ומפעלים בני קומה אחת המתפרשים על פני שטח רב הפכו את הייצור וההפצה לחסכוניים, יותר מאשר מבני לבנים ישנים ברחובות עירוניים צפופים. העיר נראתה בעיצומו של משבר כאשר המפעלים חיפשו מקומות רחבי ידיים לעבור אליהם, מתקנים גדולים יותר במפרץ ניוארק תפסו את מקומם של רציפי הובוקן ומטוסים ורכב היו לאמצעי תובלה פנים-אמריקאיים מועדפים יותר מאשר רכבות ואוניות. תושבים רבים בהובוקן עברו לפרברים קרובים במחוזות ברגן ופסאיק וערך הנדל"ן ירד. כמו ערים נוספות בניו ג'רזי, הפכה הובוקן מעיר נמל תוססת לעיר חלשה.
אך למרות המצב הקשה, הובוקן לא ננטשה כליל. בניסיון לייצב את העיר, נהרסו שכונות עוני ובמקומן נבנו יחידות דיור מסובסדות לבעלי הכנסה ממוצעת. מהגרים חדשים, בעיקר פוארטו ריקנים, פתחו בתי עסק ומילאו את יחידות הדיור, וכמו כן, בעיר נשארו תושבים ותיקים ששמרו אמונים לעיר.
התאוששות
בשנות ה-70 המאוחרות של המאה ה-20 ובעשור שלאחר מכן חזרו לעיר משקיעים רבים, אשר קנו בתים בשכונות מעמד הביניים שנבנו בתחילת המאה. הובוקן החלה למשוך אמנים, מוזיקאים, יאפים ובוהמיינים, אשר חיפשו מקום שבו השכירות נמוכה מבמנהטן, שנמצא במרחק נסיעת רכבת קצרה ושקיימת בו תחושה של קהילה. אנשים אלה תפסו את מקומם של התושבים הוותיקים במזרח העיר.
עלייה זו בערך הרכוש בעיר דומה לכאלה שנצפו בחלקים מסוימים בברוקלין, במרכז העיר ג'רזי סיטי ובאיסט וילג' במנהטן. היא התניעה תהליך של משיכת עוד ועוד אנשים, אשר ראו בה עיר טובה למגורים, דבר שלא היה קודם לכן. התהליך נמשך עד לשנות האלפיים עם הגעתם של עוד תושבי פרברים, אשר רואים לנגד עיניהם את היתרונות שבקרבה למנהטן מצדו המערבי של נהר ההדסון, ועם הפיכת אזורי התעשייה שעל קו המים לאזורי מגורים.
באוקטובר 2012 פגע הוריקן סנדי בחוף המזרחי של ארצות הברית, לרבות בעיר הובוקן. הסופה גרמה להצפה של 25% משטח העיר, ו-90% מן האוכלוסייה היו מנותקים מחשמל.
גאוגרפיה
הובוקן שוכנת בצפון-מזרח ניו ג'רזי, ארצות הברית, על גדתו המערבית של נהר ההדסון. העיר גובלת בצפונה בוויהוקן, בצפון-מערב ביוניון סיטי, ובמערבה ובדרומה בג'רזי סיטי, וכן מקבילה לשכונות צ'לסי ווסט וילג' במנהטן הנמצאות מעברו השני של נהר ההדסון.
לפי הלשכה האמריקאית המרכזית לסטטיסטיקה, שטחה של העיר הוא 5.1 קמ"ר, מתוכם 3.3 קמ"ר הם יבשה ו-1.8 קמ"ר הם מים. למרות זאת, היא נקראת גם עיר המייל המרובע (Mile Square City) עקב צורתה. 48 רחובות העיר מחלקים אותה שתי וערב, כאשר הרחובות הממוספרים נעים ממזרח למערב, ומסודרים בסדר עולה מדרום לצפון. רחובות רבים הנעים מדרום לצפון נקראים על שם נשיאים אמריקאיים, ביניהם הרחוב הראשי של העיר, רחוב וושינגטון.
ממשל
אולם המתנה בהובוקן טרמינל
העיר הובוקן מנוהלת במשותף על ידי ראש עירייה ומועצה עירונית, על פי חוק פוקנר, חוק במדינת ניו ג'רזי המאפשר ליישובים לבחור את שיטת הממשל בהם, וזאת מתוך מספר מודלים. בתפקיד ראש עיריית הובוקן מכהן רווינד בהאלה, אשר נבחר לתפקיד ב-7 בנובמבר 2017. במועצת העיר חברים תשעה חברי מועצה, שלושה מהם נבחרים במחוז הבחירה הכללי של העיר, ואילו השישה הנותרים מייצגים כל אחד מששת האזורים המנהליים בעיר. חברי מועצת העיר נבחרים לתקופה של ארבע שנים במועדים שאינם חופפים ומתמודדים לתפקיד באופן עצמאי ולא מטעם מפלגה.
במסגרת חוק פוקנר לתושבי הובוקן הזכות להגיש לגוף המנהל את העיר הצעות לתקנות בצורת עצומה החתומה בידי 10% מהמצביעים הרשומים. אם הגוף דוחה את ההצעה, ההצעה עוברת למשאל בקרב התושבים.
ברמה הפדרלית משתייכת הובוקן למחוז הבחירה ה-13 של מדינת ניו ג'רזי, אשר אותו מייצג חבר הקונגרס אלביו סיריס (דמוקרטי). גם אחד הסנאטורים של ניו ג'רזי, בוב מננדז, הוא תושב העיר. ברמת המדינה, העיר הובוקן היא חלק ממחוז הבחירה ה-33 של ניו ג'רזי, שלו נציג אחד בסנאט המדינה ושלושה נציגים באספה הכללית.
מסוף הנוסעים של הובוקן, הובוקן טרמינל, הוא אחד מהאתרים הלאומיים ההיסטוריים של ארצות הברית. המסוף נבנה בשנת 1907 והוא מהווה צומת מרכזי במערכת התחבורה במטרופולין ניו יורק, בין העיר לבין לווייניה שבניו ג'רזי.
הובוקן היא תחנה בשלוש רשתות מסילות ברזל, מהן אחת קלה ואחת תחתית, המקשרות את העיר עם ערים אחרות בניו ג'רזי ועם העיר ניו יורק. מסלולה של הרכבת הקלה עובר בפאתיה המערביים של העיר ומגיע להובוקן טרמינל. שני קווי הרכבת התחתית היוצאים מהעיר עוברים מתחת לנהר ההדסון אל מרכז מנהטן ואל תחנת מרכז הסחר העולמי. בנוסף, מהעיר הובוקן יוצאים שני קווי מעבורות החוצים את נהר ההדסון לכיוון מנהטן.
חינוך
בהובוקן ישנם שלושה בתי ספר יסודיים ציבוריים שבהם לומדים מגן חובה ועד כיתה ח' ושני בתי ספר תיכוניים ציבוריים, אחד עיוני והשני מקצועי. בנוסף ישנם שני בתי ספר הממומנים על ידי המדינה אך אינם נחשבים ציבוריים וחמישה בתי ספר פרטיים.
בהובוקן נמצא הקמפוס של מכון סטיבנס לטכנולוגיה, אוניברסיטה טכנולוגית פרטית שנוסדה ב-1870 על בסיס צוואתו של אדווין סטיבנס, בנו של ג'ון סטיבנס, מ-1868. זוהי האוניברסיטה הטכנולוגית הרביעית שהוקמה בארצות הברית.
אתרים בעיר
קאסל פוינט – הנקודה הגבוהה ביותר בהובוקן אשר עליה בנה קולונל ג'ון סטיבנס את אחוזתו. מקור שמו של המקום בשיבוש השם "קסטיליה", שנתנו לו ספנים שראו בו דמיון לצוק גיברלטר, ובטעות שייכו אותו לקסטיליה (אף על פי שגיברלטר אינה בקסטיליה, ולקסטיליה כלל אין חוף ים). כיום קאסל פוינט היא חלק מהקמפוס של מכון סטיבנס לטכנולוגיה.
מוזיאון הובוקן – המוזיאון מציג את ההיסטוריה של העיר ועבודות אמנים מקומיים.
מזח A – מזח לספינות אשר הוסב לפארק בשנת 1999. הפארק משתרע על חופה של הובוקן, מהקצה הדרומי צפונה, וממנו נשקף קו הרקיע של מנהטן.
