ההצהרה המשולשת (1950)

ההצהרה המשולשת של 1950 הייתה הצהרה משותפת של ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וצרפת כדי להבטיח את קיום הסטטוס קוו הטריטוריאלי שנקבע לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות בין מדינת ישראל למדינות ערב שמסביבה, מצרים, ירדן, סוריה ולבנון.

ההצהרה התוותה את מחויבותם של הצדדים לשלום וליציבות במזרח התיכון. המעצמות אף התחייבו לנקוט בפעולות כדי למנוע הפרות של ההסכם, הן בעצמן והן בעזרת האומות המאוחדות.

רקע

מעצמות המערב שאפו לשמור על יציבות על מנת לשמור על זרימה חופשית של נפט ממדינות ערביות במזרח התיכון וכן כדי לצמצם את הסכסוך הישראלי-ערבי ולשכנע את הערבים והישראלים להתאחד על מנת להיות מוכנות לאיום מצד ברית המועצות עליהן[1].

ארצות הברית הייתה הכוח המרכזי מאחורי ההסכם: נשיא ארצות הברית, דווייט אייזנהאואר ראה ב"ההצהרה המשולשת" כלי ראוי להבטיח נייטרליות של המערב, ובמיוחד של ארצות הברית, בסכסוך הישראלי-ערבי[2]. המטרה הסופית הייתה למנוע כל תפיסה במזרח התיכון בכוח.

כחלק מתפיסת הנייטרליות התחייבו שלושת המעצמות לערוב לקיומו של סטטוס-קוו במזרח התיכון ולקיומו של מאזן נשק ומאזן כוחות באזור. בהצהרה נכללה הגדה המערבית בשטח ירדן, ובעמאן ראו זאת כהכרה דה-יורה של צרפת וארצות-הברית בסיפוח הגדה המערבית לירדן[3].

השפעת ההצהרה

ביוני 1952 הקימו האמריקאים, הבריטים והצרפתים את הוועדה לתיאום סחר נשק למזרח הקרוב (NEACC) שבאמצעותה תיאמו מכירת כלי נשק לכל אחד מהצדדים בסכסוך. ארצות הברית כמעט ולא מכרה נשק למדינות במזרח התיכון, ועיקר אספקת הנשק הגיעה מצרפת ומהממלכה המאוחדת. הוועדה פעלה עד 1955 ובמהלך תקופה זו נמנעו הן הבריטים והן הצרפתים מלמכור נשק לאחד מהצדדים בסכסוך הישראלי-ערבי[4]. עם זאת, המעצמות הכירו בכך שישראל ומדינות ערב יכולות להתחמש במידה מסוימת לצורכי ביטחון פנים ולמטרות הגנה עצמית, ואף אמרו כי ישקלו למכור נשק למטרות אלו. סעיף חשוב בהצהרה שהיה כמעט ובלתי אפשרי למימוש היה שהמעצמות ימכרו נשק רק שכהן יודעות שהמדינות הרוכשות ישתמשו בנשק להגנה עצמית ולא על מנת לתקוף מדינה אחרת.

לדבריו של חוקר מדע המדינה ג'רלד שטיינברג, ההצהרה לא מנעה ממדינות ערב להשיג נשק באמצעות בריתות שנחתמו עם ספקי תעשיית הנשק, אך ישראל קיבלה רק סיוע-חוץ מצומצם מארצות הברית. בקשות של פקידי צבא ישראלים לרכוש נשק מהאמריקאים נענו בשלילה[5].

הפרת ההצהרה

בעסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית שנערכה בספטמבר 1955, הסכימה ברית המועצות שצ'כוסלובקיה תמכור למצרים נשק מודרני בשווי שהוערך בכ-250 מיליוני דולרים. הבריטים, הצרפתים והאמריקאים ראו בכך הפרה של תנאי ההצהרה המשולשת וניסו, ללא הצלחה, למנוע את עסקת הנשק ומימושה.

לאחר עסקת הנשק, החלו גם הצרפתים להעביר נשק מודרני רב לישראל תוך הפרה של ההסכמות בהצהרה המשולשת אך בעידוד אמריקאי[6]. בכך תמו דה פקטו התחייבויות הצדדים.

הערות שוליים

  1. ^ A Concise History of the Arab-Israeli Conflict, Background to the 1956 War, p. 123
  2. ^ Lenczowski, George (1990). American Presidents and the Middle East. Duke University Press. pp. 48, 49. ISBN 978-0-8223-0972-7.
  3. ^ אילן פפה, יצירתו של עבר-הירדן הגדול: הירדניזציה של הגדה המערבית, עמ' 183.
  4. ^ Gale Encyclopedia of the Mideast & N. Africa, Tripartite Declaration (1950), 2004
  5. ^ Steinberg, Gerald (2001). "Israel and the United States: Can the Special Relationship Survive the New Strategic Environment?". US Allies in a Changing World. p. 145.
  6. ^ Rubenberg, Cheryl (1986). Israel and the American National Interest: A Critical Examination. University of Illinois Press. pp. 91. ISBN 978-0-252-06074-8.