PROFILPELAJAR.COM

הדרך
The Road
מידע כללי
מאת	קורמאק מקארתי
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן פוסט-אפוקליפטי
הוצאה
הוצאה	אלפרד א. קנופף
הוצאה בשפת המקור	M-71
תאריך הוצאה	2006
מספר עמודים	207
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת מודן
תאריך	2009
תרגום	אמיר צוקרמן
פרסים
	פרס איגנוטוס לרומן הזר הטוב ביותר (2008); Believer Book Award (2006); מועדון הקוראות של אופרה ווינפרי (2007); פרס לזכר ג'יימס טיט בלק (2006); 100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR; פרס פוליצר לסיפורת (2007); Tähtivaeltaja Award (קורמאק מקארתי, 2001) ;
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002638745

ערך זה עוסק בספר. אם התכוונתם לעיתון, ראו הדרך (עיתון).

הדרך (באנגלית: The Road) הוא רומן פוסט-אפוקליפטי זוכה פרס פוליצר שנכתב בידי הסופר האמריקני קורמאק מקארתי. הרומן יצא לאור ב-2006 בהוצאת M-71, ובעברית בתרגומו של אמיר צוקרמן ב-2009, בהוצאת מודן. הרומן מתאר את מסעם של אב ובנו לאורך כביש בין-מדינתי באמריקה, לאחר קטסטרופה גלובלית שהשמידה את הציוויליזציה האנושית ופגעה נואשות בחיים על פני האדמה.

ההשראה לסיפור נוצרה אצל מקארתי, לדבריו, במהלך ביקור באל פאסו, טקסס, עם בנו הצעיר. בזמן שדמיין כיצד עשויה העיר להיראות בעתיד, עלו במחשבתו "שריפות על הגבעה" ומחשבות על בנו. אל ההשראה הראשונית הזו חזר מקארתי שנים ספורות לאחר מכן, בזמן ששהה באירלנד. את הרומן כתב במהירות, והוא הקדיש אותו לבנו, ג'ון פרנסיס מקארתי.

עלילה

"הדרך" - עוקב אחרי אב ובנו (שמותיהם לא מוזכרים לכל אורך הרומן) ההולכים לעבר האוקיינוס במשך מספר חודשים, דרך מרחב פוסט-אפוקליפטי, שנים ספורות לאחר אסון עצום ולא מוסבר. אמו של הילד, שהייתה בהריון בזמן האסון ילדה את הבן אך לאחר חודשים של נדודים בסכנת חיים וללא תקווה, התאבדה. האם הבינה כי אפסה התקווה צפתה כי תיאנס וביחד עם משפחתה תשמש כמזון של כנופיות שורדים אלימים.

אהבת האב לבנו - האב, גיבור הסיפור נאלץ להמשיך לגדל את בנו לבדו וממשיך לחיות במטרה אחת ויחידה, להגן על חיי בנו האהוב. האב נושא איתו אקדח עם שני קליעים אותם הוא שומר לצורך הריגת בנו ועצמו, לאותו רגע בו יפלו בשבי הקניבלים. רובו של הסיפור מתרחש כאשר הילד בן שש לערך. בגיל זה הבן מבין את משמעות הסכנה לחייהם ומשמעות הנפילה בשבי. יתר על כן, הבן מבין את דילמת ההתאבדות שעומדת בפני האב ומסכים ליישמה בעת הצורך.

"אם אמות מה תעשה", שואל הילד. "אלך לכל מקום שתלך, אתה כל עולמי" עונה האב. הילד משתתף עם האב בתכנון המסע דרומה אל האוקיינוס בתקווה ששם ימצאו את מעט האנשים הטובים ששרדו, ובתקווה לחמוק ממזג האוויר הקר והגשום למקום חמים ונעים.

המסע - הציוויליזציה הושמדה, ורוב המינים הוכחדו. השמש מוסתרת באופן תמידי על ידי אובך קבוע, והאקלים השתנה והתקרר באורח קיצוני. צמחים אינם גדלים. כשהאב והבן עוברים לאורך הנוף, הם נתקלים בסצנות זוועה, הכוללות צבא קניבלים עם עבדים ושפחות מין, עולל צלוי על גבי מדורה, ומרתף ובו נשמרים, בכאב איום, עבדים שאבריהם נקצרים שלב אחר שלב לשם אכילה.

האב והבן, לעומת הדמויות האכזריות בהן הם נתקלים, שומרים על צלם אנוש: הם אינם פוגעים במי שלא פוגע בהם ואינם אוכלים בשר אדם. הבן מוודא תמיד שהמזון אותו הם בוזזים מאחוזות נטושות אינו שייך לאף אדם, והוא אף מבקש מאביו שוב ושוב לעזור לאנשים חסרי ישע אותם הם פוגשים.

דילמת האב - בהמשך המסע, האב מתחיל לגנוח דם, והוא יודע שמותו קרב. השניים מגיעים לאוקיינוס ומגלים שתקוותם למצוא שורדים טובים ומזג אוויר נעים התבדתה, האב חולה מאוד מותו קרב והדילמה גדולה מתמיד, האם עליו להרוג את בנו טרם ימות האב בעצמו? האם ראוי לחיות בכל מחיר גם במחיר עבדות ועינויים?

כשהאב קרוב למותו, והשניים עוברים בעיירת חוף נטושה חץ נורה אליהם ממארב. האב מחפה על בנו בגופו ונפצע קשות מהחץ ברגלו. הם ממשיכים במסע ולאחר מספר ימים מגיעים לחנות בחלקת יער. במהלך הלילה האב גוסס שעות רבות ולבסוף מת בזרועות בנו חסר האונים. לאחר שעות רבות של בכי וייאוש מגיע גבר אחר, שמציג עצמו כנציג קומונה של אנשים טובים שככל הנראה עקבו אחרי האב והבן במשך זמן מה וצפו בהם מרחוק. הבן נאסף בידי הגבר ומצטרף לחבורה שכוללת עוד ילדים ואישה. עתידו של הילד בסוף הסיפור, כמו גם זה של העולם כולו, נותר לא ברור.

ביקורות

הדרך זכה לשבחים ולסופרלטיבים רבים בביקורת האמריקאית מיד עם יציאתו לאור. במרץ 2007 הוכרזה בחירתו של הספר למועדון הספרים של אופרה וינפרי. באפריל זכה הספר בפרס פוליצר. ב-2009 בחר המגזין טיים ברומן כספר העשור.^[1]

עיבוד לסרט

הרומן עובד לתסריט בידי ג'ו פנהאל, ובוים בידי ג'ון הילקוט. בסרט מככבים ויגו מורטנסן כאב וקודי סמית-מק'פי כבנו. הסרט הופק בלואיזיאנה, אורגון ופנסילבניה. הסרט יצא לאקרנים ב-2009.