הדיוויזיה הקנדית הראשונה הוקמה במהלך מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, בפיקודו של מייג'ור גנרלאדווין אלדרסון. הדיוויזיה הקנדית הראשונה כללה אסקדרון פרשים ופלוגת רוכבי אופניים, שלוש חטיבות חי"ר (חטיבות הרגלים הקנדיות 1, 2 ו-3, כל אחת מארבעה גדודים), המייצגות את כל חלקי קנדה, שלוש חטיבות ארטילריה שדה (שקולות בערך לגדודים מודרניים) חמושים עם תותחי 18 ליטראות ומהנדסים, יחד עם גורמים מחיל השירות הצבאי וחיל הרפואה של הצבא. סך חיילי הדיוויזיה היה 17,873 בכל הדרגות, עם 4,943 סוסים. במהלך שירותה במלחמת העולם הראשונה, לחמה הדיוויזיה בקרבות השונים בחזית המערבית, ובכלל זה בקרבות איפר השני, פסטובר, הסום, רכס וימי, פשנדל ואמיין, עד יום שביתת הנשק.
לאחר הפסקת פעולות האיבה ב-11 בנובמבר1918, הדיוויזיה הראשונה נבחרה להוות חלק מכוחות הכיבוש בגדה הימנית של הריין, והגנרל מקדונל זכה להצדעה ב-13 בדצמבר כאשר הוותיקים שלו חצו את הגשר בקלן עם כידונים קבועים. במהלך אפריל 1919, חזרו חיילי הדיוויזיה לקנדה שם פורקה הדיוויזיה. עשרים וארבעה חיילי הדיוויזיה זכו בצלב ויקטוריה.
מלחמת העולם השנייה
הדיוויזיה גויסה מחדש בספטמבר 1939, לפני הכניסה הרשמית של קנדה למלחמת העולם השנייה, אליה הצטרפו מאוחר יותר גם דיוויזיות הרגלים הקנדית השנייה והשלישית. הדיוויזיה, בפיקודו של מייג'ור גנרל אנדרו מק'נוטון החלה את מסעה לבריטניה בדצמבר 1939, והתרכזה שם עד פברואר 1940.
למרות שהדיוויזיה עוד לא הגיעה במלואה, בעקבות המפלה במהלך המערכה על צרפת ונסיגת חיל המשלוח הבריטי (BEF) במהלך פינוי דנקרק במאי 1940, נשלחה הדיוויזיה הקנדית הראשונה לצרפת בחודש שלאחר מכן. בין יחידות הרגלים שנחתו בברסט היו הרגימנט המלכותי הקנדי (RCR), ההיילנדרים ה-48 של קנדה ורגימנט הייסטינגס והנסיך אדוארד, כולם חלק מחטיבת הרגלים הקנדית הראשונה. לוחמי ה-RCR נכחו בצרפת לפחות עד ה-16 ביוני, לאחר שבירת צרפת פריז נפלה לידי הכוחות הגרמניים, וחזרו כמעט מיד לאחר מכן.
הדיוויזיה חזרה לאנגליה להגנת בריטניה הגדולה במקרה של פלישה גרמנית. זמן קצר לאחר מכן, מייג'ור גנרל מק'נוטון קודם לפיקוד על הקורפוס השביעי הבריטי (לימים הוגדר הקורפוס הקנדי) והחליף אותו מייג'ור גנרל ג'ורג' פירקס. בינואר 1943 הוגדרה הדיוויזיה מחדש כ"דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה".
חיילי רגלים של רגימנט אדמונטון הנאמן וטנקים מרגימנט שלושת הנהרות במהלך הקרב על אורטונה, דצמבר 1943.
לאחר מכן נחה הדיוויזיה והתפתחו חודשים ארוכים של לוחמה סטטית. לאחר מכן המשיכה הדיוויזיה לפרוץ מראש הגשר של הארמייה השמינית עם הגל השני במתקפת האביב, מבצע נזר, הקרב הרביעי על מונטה קאסינו. משמרות הדרגונים הנסיכה לואיז ה-4, גדוד הסיור המשרת עם הדיוויזיה הקנדית ה-1, הייתה הראשונה מבין יחידות הארמייה השמינית שחצתה את קו היטלר במאי 1944, מתחת לפונטקורבו במכוניות המשוריינות שלה.
לאחר קרבות קשים מול הקו הגותי לאורך כל הקיץ, דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה בילתה את מספר החודשים הבאים בלחימה, כמו בסתיו הקודם, על רצף של מעברי נהרות מוגנים בכבדות המוקפים בקרקע גבוהה. עד שהדיוויזיה הגיעה לסניו, כשהגשם הקפוא החל לפנות את מקומו לשלג בגזרה הקנדית, התקבלה החלטה להעביר את כל הקורפוס הקנדי הראשון, כולל דיוויזיית הרגלים הראשונה, להולנד. עד סוף מרץ 1945, כל יחידות הצבא הקנדי ששירתו עם כוחות בעלות הברית בים התיכון (לשעבר צבאות בעלות הברית באיטליה) הועברו לחזית המערבית ולמבצע פתית זהב, ודיוויזיית הרגלים הראשונה וחטיבת השריון הראשונה אוחדו מחדש והקורפוס הקנדי הראשון, בפיקודו של לוטננט-גנרל הארי קריראר, הושלם. הדיוויזיה, כעת תחת מייג'ור גנרל הארי פוסטר, המשיכה להשתתף בפלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה, שחרור רוב הולנד כולל שחרור ארנהם, והמלחמה באירופה הגיעה לסיומה זמן קצר לאחר מכן, ב-8 במאי1945, יום הניצחון באירופה. המפקדה של דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה פורקה רשמית ב-15 בספטמבר1945.
שלושה מלוחמי דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה זכו בצלב ויקטוריה במהלך המערכה האיטלקית. הם היו קפטן פול טריקט מרגימנט הרגלים המלכותי ה-22, מייג'ור ג'ון קיפבר מאהוני מרגימנט וסטמינסטר והטוראי ארנסט "סמוקי" סמית' מרגימנט הסיפורת' היילנדרס של קנדה.
המלחמה הקרה
בארגון מחדש של יחידות המילואים לאחר המלחמה, אושרה ב-1 באפריל1946 "דיוויזיית חיל הרגלים הראשונה של המפקדה" (לימים מחדש "הדיוויזיה הראשונה"). היא נותרה רדומה, ופורקה רשמית ב-21 ביולי1954. בינתיים, דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה של המפקדה הוסמכה כחלק מהכוח הפעיל של הצבא הקנדי ב-16 באוקטובר1953, ומפקדה זו הוקמה בדצמבר שלאחר מכן. הדיוויזיה הכילה את חטיבת הרגלים הקנדית הראשונה, שהוצבה בגרמניה, השנייה באדמונטון והשלישית בוולקרטייר, עם זרועות ושירותים תומכים רגילים.
חייה של דיוויזיה זו היו קצרים שכן ב-5 בדצמבר1957 הכריז שר ההגנה הלאומית בבית הנבחרים כי מפקדת הדיוויזיה תצומצם. זמן קצר לאחר מכן, מפקד הדיוויזיה גנרל רוקינגהאם הועבר לפיקוד קוויבק וב-30 באפריל1958 פורק המטה של דיוויזיית הרגלים הקנדית הראשונה.
בשנת 1988 החליטה ממשלת קנדה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי נאט"ו, ולשם כך הקימה מחדש בשנת 1989 את הדיוויזיה הראשונה. הדיוויזיה הוקצתה לעתודה הטקטית של מפקד קבוצת הארמיות המרכזית, תוך ביצוע פעולות לתמיכה בקורפוס הגרמני השני או הקורפוס האמריקאי השביעי. כשהתברר שהאיום הסובייטי הולך ונעלם בתחילת שנות ה-90, האפשרויות העתידיות של הכוחות הקנדיים באירופה נדונו מחדש. בסופו של דבר הוחלט שכל כוחות היבשה הקנדיים יעזבו את גרמניה עד 1994. עם פירוק יחידות הדיוויזיה, מפקדת הדיוויזיה הוחזרה ל-CFB קינגסטון ב-13 ביוני1992, ובזמן זה הסתיימה למעשה נוכחותה של הדיוויזיה הראשונה בגרמניה. למרות שהמשיכו לספק יכולת פיקוד ובקרה על כל פריסה מרובת חטיבות, הדגש הועבר לתפקיד המשותף שבו מפקדת הדיוויזיה תספק פיקוד ושליטה על כוחות CF או רב לאומיים בפעולות הומניטריות, של האו"ם, נאט"ו או הקואליציה. לאחר מכן, הפריסה המוצלחת בדצמבר 1992 של מפקדת הדיוויזיה לסומליה בתפקיד זה אישרה את הצורך ביכולת זו בצבא.
הדיוויזיה הקנדית הראשונה של המטה הפכה ב-1 באפריל2000 למפקדה המשותפת של הכוחות הקנדיים. שתי היחידות, שנשארו במפקדה בקינגסטון, הוקצו כמרכיבים של פיקוד חיל המשלוח הקנדי כמפקדת הפיקוד הניתנת לפריסה עבור כל הפריסות הגדולות של קנדה מעבר לים.
כיום
בשנת 2010 הופעלה הדיוויזיה מחדש בפעם השלישית. בעוד שארבע הדיוויזיות (2 עד 5) של הצבא הקנדי אחראיות לפיקוד על יחידות באזורים הגאוגרפיים שלהן, מפקדת הדיוויזיה הקנדית הראשונה הוקמה כדי לשמש כמפקדה משותפת מותאמת וניתנת לפריסה במוכנות גבוהה לפיקוד ושליטה כוחות משותפים, בין-סוכנויות, רב-לאומיים להשגת יעדים לאומיים מבית ומחוץ.
