PROFILPELAJAR.COM

הדברת יתושים היא פעולה שנועדה להקטין במידת האפשר את אוכלוסיית היתושים ועל ידי כך להוריד את שיעור עקיצת בני אדם על ידיהם עד למינימום. פעולות אלה ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

פעולות למניעת דגירות יתושים
פעולות להדברת יתושים בעלי כנף
פעולות להדברת יתושים בדרגות התפתחותם במים

פעולות למניעת דגירות יתושים

השלבים למניעת דגירות יתושים הם איתור מקומות דגירה אפשריים וביצוע טיפול מונע בהם :

במרתפים מוצפים יש לשאוב את המים הנקווים עם סיום עונת הגשמים.
מכלי מים יש לאטום ודליפות ונזילות מהם יש לתקן.
בבריכות הדגים יש להקפיד על ניקוי הצמחייה והעמקת חופי הבריכות עד עומק של 30 ס"מ.
בורות מי שופכין שאינם בשימוש יש למלא בעפר ובורות בשימוש יש לכסות.
בזרמי שופכין יש לטפל על ידי הכשרת מערכת תעלות נקיות מצמחייה.
בבריכות חימצון יש לבער את צמחיית הגדות על ידי הפיכתה לבלתי מתאימה לדגירת יתושים.

כל הפעולות הללו הן למעשה שינוי פיזי של הגומחה האקולוגית והפיכתה לבלתי מתאימה לדגירת יתושים על ידי שימוש בקוטלי עשבים או בעבודה מכנית–הנדסית.

פעולות להדברת יתושים בעלי כנף

אופן הלחימה ביתושים בעלי כנף נעשה בשיטה הכימית על ידי ריסוס אינסקטיצידים, אם כי הכולכית מצויה טרדנית מגלה בישראל התנגדות ניכרת לחלק מתרכובות אלה מקבוצת הפחמימנים הכלוריים. בחדרי מגורים מרבים להשתמש באירוסולים המכילים פירתרינים. אין בכוחן של פעולות אלה לחסל לחלוטין את נגע היתושים הבוגרים.

פעולות להדברת יתושים בדרגות התפתחותם במים

הטיפול בשיטות למניעת דגירות יתושים לא תמיד מביא לתוצאות משביעות רצון. לעיתים קיימים גם מקרים בהם לא מתאפשרת נקיטת השיטות למניעת דגירות מסיבה זו או אחרת. במקרים כאלה יש להדביר את זחלי היתושים במקומות הדגירה. שלוש השיטות העיקריות בשימוש הן:

הדברה כימית באמצעות פיזור רעלים במים. מרססים את רצועת המים הקרובה לגדות בקוטלי חרקים כימיים, בעיקר בתרכובות אינסקטצידיים שארתיים מקבוצת הפחמימנים הכלוריים ומן הקבוצות המבוססות על זרחן אורגני ועל קרבמט.
הדברה פיזית באמצעות פיזור של חומרים שמנוניים על פני המים תוך ניצול התכונות הביולוגיות של זחלי יתושים. יוצקים שמן למים, בצמוד לגדות עד למרחק של כ־1.5 מטר מהגדה. השמן, הקל מן המים, מכסה את פניהם וחוסם בפני הזחלים את האפשרות לנשום אוויר אטמוספירי. פיזור אחיד של השמן מותנה בטיפול מוקדם בצמחייה. טיפול זה אינו יעיל, ברוב המקרים, לגבי מי שופכין או שפכים תעשייתיים מכיוון שאלו מכילים חומרים מוצקים המקשים על פיזור אחיד של השמן.
הדברה ביולוגית העושה שימוש באויבים טבעיים של זחלי יתושים:

בעזרת טפילים של זחלי יתושים כגון חיידקים כגון BTI.
בסיוע חסרי חוליות טורפים.
על ידי צמחי מים טורפים כמו נאדיד המים המצוי.
באמצעות מיני דגים הניזונים מזחלי יתושים.

השיטה המקובלת בהדברת יתושי כולכית שהם הנפוצים בישראל היא זו העושה שימוש באויבים הטבעיים של הזחלים. אחד הידוע שבהם הוא דג ממין גמבוזיה מצויה.

כמו כן, קיימת הדברה המשלבת מספר שיטות יחדיו, על ידי שימוש חלקי בכל אחת מהן ותוך ניצול הדדי של יתרונות שיטה אחת על חסרונותיה של שיטה אחרת.

הדברת יתושים באמצעות פגיעה בפוריות יתושות

בתחילת המאה ה-21 פותחו מספר שיטות הדברה אשר מהותן פגיעה ביכולתן של יתושים להתרבות. נכון לשנת 2019 שיטות אלו מוגדרות תחת ניסוי, ועדיין לא משווקות לציבור הרחב. בשלב זה לא ברור עדיין אם וכיצד יתאפשר בהמשך ליישם שיטות אלו בקנה מידה רחב, אולם ניסויים שבוצעו בסביבות מחיה מסוימות, למשל, בניסוי שבוצע בשני איים בסין, הדגימו יכולת השמדה כמעט מלאה של אוכלוסיית היתושים המקומית, לצד פגיעה ביכולת היתושים ששרדו להעביר מחלות באופן יעיל^[1].

הניסויים מתמקדים בשתי שיטות, או בשילוב של שתיהן יחד^[1]:

הפצת זכרים עקרים - בשיטה זו מגדלים חוקרים כמות עצומה של יתושים במעבדה, וחושפים אותם לקרינת רנטגן גמא. במינון הנכון הקרינה מעקרת אותם מבלי לפגוע ביכולת של הזכרים להתחרות על הנקבות מול היתושים הקיימים בסביבת המחיה. כאשר הביצוע מצליח בצורה מדויקת - דבר קשה לביצוע, נכון לשנת 2019, נקבות רבות מזדווגות עם זכרים עקרים ומטילים ביצים עקרות, והאוכלוסייה תצטמצם.
הדבקת יתושים בחיידק הפוגע בפוריות - מינים מסוימים של חיידקי וולבכיה (אנ') קיימים באופן טבעי בסביבות מחיה של יתושים רבים, וגורמים לעקרות אצל חרקים. הפצת יתושים רבים הנגועים בחיידק פוגעת ביכולת הפוריות של אוכלוסיית יתושים שלמה. במקרים מסוימים היתוש יצליח להעמיד צאצאים, אולם ההדבקה בחיידק תפגע ביכולת שלו להפיץ נגיפים אשר מסכנים בני אדם.

נכון לשנת 2019 שיטות אלו יושמו בהצלחה חלקית בלבד^[1].