PROFILPELAJAR.COM

הגישה, או התאוריה המדעית של המיתוס, מתייחסת למספר תאוריות הנוגעות לחקר המיתוס ולאופן בו הוא מתפקד כהסבר לתופעות מדעיות. המיתוס, על פי חלק מן החוקרים (כגון טיילור ותומכיו), היה קודמו של המדע. לעומת זאת, חוקרים מאוחרים יותר (כגון פרייזר, מלינובסקי, בולטמן), מתנגדים להקבלה הזאת שבראשה עמד טיילור, ומציעים הקבלות שונות במקומה. הנושאים העיקריים עליהם דנו חוקרי הגישה הם שהמיתוס עונה על צורך אנושי להכרת והסברת העולם. הוא עושה זאת באופן הנחשב פרימיטיבי ופחות מובנה ולוגי (כפי שניתן לראות זאת במיתוסים רבים: ניגודים ופרטים שלא מתיישבים זה עם זה, הנחות ללא ביסוס ועוד) לעומת המדע המודרני. המיתוס לפיכך הוא שלב התפתחותי בהיסטוריה האנושית. למיתוסים מודרניים הנוצרים כיום ניתן תפקיד חדש, ייעוד שונה לעומת המיתוס הקדום.

האנליזה המדעית של המיתוס מציעה תובנות לגבי אופן היווצרות המיתוס, הנוגעות לתרבות, היסטוריה, פסיכולוגיה ותחומים נוספים. החוקרים הראשוניים היו אנתרופולוגיים והיסטוריונים. החוקרים המרכזיים שדנו בנושא הם: אדוארד ב' טיילור, ג'יימס ג'ורג' פרייזר, רודולף בולטמן(אנ') והנס יונאס, הנרי פרנקפורט, וברוניסלב מלינובסקי. ראשית החקר המדעי של המיתוס היה במאה ה-19, לאחר גילויים חדשניים בתחום הארכאולוגיה והאנתרופולוגיה. חוקרים כגון טיילור, פרייזר ואחרים תרמו להבנת המיתוס באופן מדעי. מאוחר יותר, התקדמויות משמעותיות בתחומי חקר האדם הקדום (פסיכולוגיה, ארכאולוגיה, בלשנות ועוד) הובילו לשינוי גם בתפיסת המיתוס.

המיתוס כמקבילה פרימיטיבית למדע תאורטי

אדוארד טיילור מכליל את המיתוס כחלק מן הדת, ואת הדת והמדע כחלק מהפילוסופיה. טיילור משתמש במושג פילוסופיה במובנו הרחב כשיא החוכמה האנושית, לוגיקה טהורה. את הפילוסופיה הוא מחלק לפילוסופיה פרימיטיבית ולפילוסופיה מודרנית. את הפילוסופיה הפרימיטיבית הוא מזהה עם הדת הפרימיטיבית. מדע פרימיטיבי לא קיים. את הפילוסופיה המודרנית הוא מחלק לדת מודרנית ולמדע מודרני. המדע המודרני והדת הפרימיטיבית מקבילים זה לזה בתפקודם, והדת הפרימיטיבית משמשת כמחליפתו הפרימיטיבית של המדע המודרני. הדת המודרנית מורכבת משני יסודות: מטאפיזיקה ואתיקה. הדת הקדומה נעדרת את שניהם. אתיקה קיימת בתרבות הקדומה, אך לא בדת הקדומה.

בהסבר זה מציג טיילור את גישתו לגבי המיתוס; הדת הפרימיטיבית, ובכללה המיתוס, מלאו תפקוד זהה לזה של המדע המודרני- הסברת תופעות הטבע בהן נתקל האדם הקדום. המיתוס על פי טיילור נחשב פרימיטיבי ואף שגוי לעומת המדע המודרני. הוא נוצר על מנת לענות על הצורך ה"מדעי" של האדם הקדום. כאשר צורך זה נענה על ידי המדע, אין צורך במיתוס, ולכן, על פי טיילור, הוא אינו קיים היום. שמירתו היום נעשה מסיבות פולקלוריסטיות ותרבויות, כאוצר תרבותי ולאומי. אף תפקוד הדת השתנה. דת אכן קיימת היום, אך בתפקוד חדש. תפקודה החדש של הדת הוא למטרות מוסר והכרת החיים הקדמונים.

טיילור מתנגד לקריאת המיתוס בצורה סמלית, מטפורית או אנליטית. טיילור טוען כי הקדמונים תפסו את המיתוס כפשוטו, הסבר פשטני לתופעות הטבע. ועל כן קריאה מטפורית וסמלית של המיתוס אינה מתאימה להבנת אורח החיים הקדום. תורתו של טיילור משנה וקובעת את תפקודו של המיתוס על מנת להתמודד עם הלימת המיתוס והמדע. טיילור מבסס את אופן הבנת הנושא של המיתוס על הבנת תפקוד המיתוס.

חוקרים מאוחרים יותר (כגון פרייזר, בולטמן ומלינובסקי) מתנגדים לתורתו של טיילור מסיבות שונות: לטענתם התורה אינה מדויקת וניזונה מחוסר נתונים והכללות שונות. חוקרים אלו חולקים על דעתו של טיילור לגבי הקשר בין המיתוס והדת. הם מפרידים בין המיתוס הקדום שאכן מילא תפקיד דתי, ובין המיתוס המודרני שאינו קשור לדת. בעיני חוקרים אלה הגדרת המיתוס עצמה שונה מזו של טיילור, ולפיה המיתוס הוא מדד תרבותי חברתי המייצג את הפנים ההיסטוריים, התרבותיים, הדמוגרפיים והאנתרופולוגיים של האדם ותרבותו. על פי הגדרה זו המיתוס קיים אף היום. הוא לא נועד לענות על צורך, הוא תופעה תרבותית רחבה, שתפקידה מאפיין חברה. אף המטרה והתפקוד של הדת המודרנית והפרימיטיבית נתון למחלוקות רבות. אחרים טענו כי המוח האנושי מתוכנת ליצור מיתוסים ולחפש נרטיבים ומשמעות, תכונה הקיימת מן הסתם גם היום, שכן האדם ודרכי חשיבתו נותרים בעינם.

המיתוס כמקבילה של הטכנולוגיה

ג'יימס ג'ורג' פרייזר בספרו "ענף הזהב" (The Golden Bough: A Study in Comparative Religion) (אנ') מסכים עם חלוקתו של טיילור לגבי המיתוס כמקבילו הפרימיטיבי של המדע ותפקודו החדש של המיתוס כחלק מהדת המודרנית. עם זאת, פרייזר אינו רואה במיתוס אמצעי להסבר תאורטי של תופעות שונות, אלא כריטואל (מעשה, פולחן) שתפקידו טכנולוגי: השגת מטרות שימושיות. במובן זה מקביל פרייזר את המיתוס למדע שימושי. טיילור מתייחס למיתוס כאל טקסט אוטונומי, אך פרייזר קושר אותו לריטואל או למעשה.

בספרו "ענף הזהב" מחלק פרייזר תרבות לשלושה שלבים: מאגיה, דת ומדע. על פי חלוקה זו המיתוס הוא סוג של שלב ביניים במעבר בין מאגיה לדת: תפקידו על פי פרייזר הוא לסייע לאדם לשלוט בעולם מסביבו. הוא מסביר את העולם ואת תפקודו על מנת לאפשר שליטה של האדם בטבע. כלומר מהות המיתוס היא טכנית: הענקת "כוח" לשליטה בתופעות הטבע באמצעות הבנתן. על פי פרייזר, המיתוס נקרא באופן מילולי כיוון שהיווה הסבר ומדריך לפעולות מסוימות. הקדמונים ממציאי המיתוס ראו בו ציווי למעשה כל שהוא.

המיתוס כייצוג החוויה האנושית של העולם

רודולף בולטמן מתנגד למספר הנחות יסוד והכללות ב"גישה הטיילוריאנית" לגבי המיתוס. הוא מתנגד להקבלה של טיילור של המיתוס למדע תאורטי, והוא אף מתנגד לתורתו של פרייזר לגבי כך שהמיתוס מקביל למדע שימושי ולטכנולוגיה. על פי בולטמן המיתוס הוא צוהר לחוויה האנושית של העולם. בולטמן מכנה את גישתו כ"דה-מיתולוגיזציה". הוא טוען שאין לתפוס את המיתוס כהסבר מדעי טהור, אלא יש לראותו כראייה סוביקטיבית תרבותית של תופעות הטבע. לכן, יש לקרוא את המיתוס מתוך ראיה תרבותית, ובקריאה סמלית. המיתוס אינו טקסט אוטונומי, אלא קשור ותלוי תרבות.

המיתוס של בולטמן מהווה תשובה לביקורת על המיתוס הנובעת כתוצאה מאי התיישבותו עם המדע המודרני. בולטמן עונה בפני מבקרי המיתוס שאין לקרוא את המיתוס כהסבר קוסמולוגי, יש לקרוא אותו באופן אנתרופולוגי. בכך משנה בולטמן את תפקוד המיתוס ואת הנושא שלו: המיתוס אינו מדעי, אלא מתאר האופן בו נתפס העולם בחוויה האנושית. בולטמן מתמודד עם שאלת ההלימה של מיתוס ומדע מכיוון שהמיתוס והמדע לא מילאו את אותו תפקוד. המיתוס קיים לפיכך גם היום.

מיתוס כביטוי של החשיבה המיתו-פואטית

תורתו של טיילור מתייחסת לשינויים מחשבתיים בין האדם המודרני לבין האדם הקדום. בעיקר באופן הסברת התופעות. אך היא אינה מסבירה מדוע התרחשו שינויים אלה. הנרי פרנקפורט היה מזרחן ואגיפטולוג הולנדי. פרנקפורט התעסק בשאלה עליה טיילור לא עונה- "במה נבדלת החשיבה הפרימיטיבית לעומת החשיבה המודרנית?". פרנקפורט עונה על שאלה זאת על ידי השוואת הסברים מדעיים שונים למקביליהם המיתולוגיים. ממחקריהם של פרנקפורט וממשיכיו עולה מסקנה לגבי צורת החשיבה הפרימיטיבית, או כפי שהם מעדיפים לקרוא לה, החשיבה המיתו-פואטית.

החשיבה המיתו-פואטית היא סוג החשיבה של בני העולם הקדום. על פי פרנקפורט, החשיבה המיתו פואטית התבטאה באופנים רבים, ביניהם אף המיתוס. ניתן ללמוד מתוך המיתוס על החשיבה המיתו פואטית והחשיבה המודרנית. החשיבה המיתו-פואטית התאפיינה בפרסונליות ובחוסר יכולת להבחין בין האובייקטיבי לבין הסובייקטיבי. לעומת זאת ההסבר המדעי הוא אימפרסונלי במהותו. האדם התקשה להבחין בין האנושי ללא-אנושי, בין תכונותיו לתכונות האחר. כפי שניסח זאת מרטין בובר, "אני והוא" ו"אני וזה". האדם הקדום חווה את העולם כמישהו, כאשר האדם המודרני חווה את העולם כמשהו. אי יכולת ההפרדה הזאת נובעת, על פי פרנקפורט, כתוצאה מהתרבות ההומניסטית והאגוצנטרית הקדומה. על פי פרנקפורט, כפי שהם כותבים בספר המפתח שלהם ("Before Philosophy"), ההתפתחות מחשיבה מיתו-פואטית לחשיבה מדעית התרחשה בתרבות היהודית, כיוון שזו מניחה את קיומו של אל יחיד, או כוח לא פרסונלי.

חוקר המיתוסים בן זמננו, רוברט סגל, מוצא בעיות רבות בתזה של הנרי פרנקפורט. ראשית, הוא אינו מוצא חדשנות בתאוריה של פרנקפורט. הוא אינו מוצא הבדל בין התאוריה של פרנקפורט לבין האנימיזם של טיילור. שנית, ניתן לחוות כל תופעה גם כמשהו וגם כמישהו. שלישית, אין תרבות היכולה להתייחס לטבע כאל "אתה" ובו בזמן להיות מרוחקת דיה ממנו על מנת לגדל יבול, לדוגמה. רביעית, אפיון התרבות והדת היהודית והיוונית הקדומה כלא מיתו- פואטיים הם פשטניים עד מאוד וחסרי כל יסוד.

המיתוס כמקבץ תשובות לשאלות קיומיות

ברוניסלב מלינובסקי אינו מקבל את הגדרת תפקוד המיתוס של טיילור ופרייזר. בעיניו כל הקבלה של מיתוס למדע מכל סוג, תאורטי ושימושי אינה נכונה. מלינובסקי טוען שהאדם פונה ראשית למדע לצורך מתן הסברים לתופעות טבעיות. כשהמדע אינו יכול להסביר תופעה כל שהיא, פונה האדם לדת. כאשר אף הדת נכשלת בהסברה, האדם פונה אל המיתוס כמוצא אחרון על מנת להסביר את שאינו יכול להסביר. לכן מיתוסים הם הסברים לתופעות בהן האדם לא יכול לשלוט, המיתוס נועד לתעד ולהביע את אי היכולת לשלוט. לכן מרבית הנושאים של המיתוס מתארים נושאים פילוסופיים רחבים ועמוקים.