PROFILPELAJAR.COM

נבחנים מתאספים ליד החומה שבה מתפרסמת תוצאות הבחינה

הבחינות הממשלתיות (בסינית: 科舉) היו מערכת של בחינות בסין הקיסרית, שנועדו לסנן ולבחור מועמדים מתאימים למינהל הציבורי. שיטת הבחינות הכתובות החלה במהלך שושלת סווי, הורחבה משמעותית במהלך שושלת סונג, ונמשכה מעל כמעט לאלף שנה עד שלבסוף בוטלה במהלך הרפורמות המאוחרת של שושלת צ'ינג בשנת 1905. עם זאת, גם כיום עדיין קיימים ברפובליקה העממית של סין ובטאיוואן סוגים של בחינות ממשלתיות המהווים שער לכניסה למנהל הציבורי.

הבחינות שימשו על מנת לשמור על ידע נאות ואחיד של כתיבה, קלאסיקות סיניות וסגנונות ספרותיים בקרב אנשי המנהל הציבורי. התרבות המשותפת של הבחינות עזרה לאחד את האימפריה והדגישה את האידיאל של הצלחה על פי הצטיינות. שיטת הבחינות הממשלתיות סייעה גם במיתון כוחה של האריסטוקרטיה התורשתית וביצירת מעמד בורגני חדש של פקידים מלומדים (מנדרין).

המבחנים

דרישות

במהלך שושלת טאנג, מועמדים לבחינה הומלצו על ידי בתי הספר שבהם למדו. בשושלת סונג, כל גבר סיני היה זכאי, באופן תאורטי, לגשת לבחינה^[1], אך בפועל היו קיימות מספר מגבלות שיצרו מעין תנאי סף לבחינות הממשלתיות. אנשים שעבדו במקצועות שנחשבו "בזויים", כמו עובדי מין, שחקנים, עבדים, פקידים זוטרים, מי שנחשבו למכשפים, קצבים וסוחרים הוגבלו לעיתים מלגשת לבחינות^[2]. בנוסף היו קבוצות אתניות מסוימות שנמנע מהן להיבחן. לעיתים הוטלה על מחוזות מסוימים מכסה, על מנת למנוע מספר רב מדי של עוברים מאותו מחוז. מלבד ההגבלות הרשמיות, בפועל רק לאנשים בעלי אמצעים הייתה היכולת הכלכלית לרכוש את ההשכלה הדרושה על מנת להשיג תוצאות גבוהות במבחן. על מנת להשיג את הדרגה הגבוהה ביותר, ג'ין-שה, הנבחנים היו צריכים ללמוד באופן רצוף למשך שנים ללא הפרעה וגם לשלם על הוצאות מסע, שינה ומתנות לבוחנים ולפטרונים שלהם. כתוצאה מכך, המסלול לדרגת גינשי היה נטל משותף של כל משפחת הנבחן.

מהלך הבחינה

כל מועמד הגיע למקום הבחינה עם מיכל מים, סיר לילה, מצעים, אוכל, אבן דיו (אנ'), דיו ומכחולים. שומרים ווידאו את זהות הסטודנט וחיפשו על גופו עזרים אסורים. לכל נבחן סופק חדר מבודד או תא עם מיטה, שולחן, ספסל ותא בחינה לפי מספר שנקבע מראש. דפים עם חותמת רשמית סופקו על ידי הבוחנים. כתיבת המסה, שהייתה המטלה העיקרית שהוטלה על הנבחנים (ראו להלן), הייתה יכולה להתארך מעל שלושה ימים. תקשורת עם העולם שבחוץ נאסרה לחלוטין. הסאטיריקן פו סוגנלינג מהמאה ה-17 תיאר בחיבורו "שבע הטרנספורמציות של הנבחן" את התהליך שעובר הנבחן:

כשהוא נכנס לראשונה למתחם הבחינות והולך, מתנשף מתחת למטען הכבד שלו, הוא ממש כמו קבצן. לאחר מכן, בעודו עובר את חיפוש הגוף האישי והפקידים נוזפים בו והחיילים צועקים עליו, הוא ממש כמו אסיר. כשהוא סוף סוף נכנס לתאו ויחד עם המועמדים האחרים מותח את צווארו כדי להציץ החוצה, הוא ממש כמו זחל של דבורה. כשסוף סוף הבחינה מסתיימת והוא עוזב, מוחו מעורפל ורגליו מתנודדות, הוא ממש כמו ציפור חולה שהשתחררה מכלוב. בזמן שהוא תוהה מתי יפורסמו התוצאות ומחכה לדעת אם עבר או נכשל, כל כך עצבני שהוא נבהל אפילו מרשרוש העצים והדשא ואינו מסוגל לשבת או לעמוד במקום, חוסר השקט שלו הוא כמו של קוף ברצועה. כשסוף סוף מתפרסמות התוצאות והוא אכן נכשל, הוא מאבד את חיוניותו כמו מת, מתהפך על צידו ושוכב שם בלי לזוז, כמו זבוב מורעל.

— פו סוגנלינג

לאחר תום הבחינה נחתמו המבחנים, נמחקו מהם פרטיו האישיים של הנבחן ובמקומם סומן כל מבחן במספר סידורי. פקידים העתיקו את תוכן המבחנים כדי שבודקי הבחינות לא יוכלו לזהות את כתב ידם של הנבחנים. המבחנים נבדקו בנפרד על ידי שלושה פקידים שעבדו בשיתוף פעולה עם צוות של מומחים ומלומדים. התוצאות פורסמו בדרך כלל תוך 20 יום. ביום פרסום התוצאות בא הבוחן הראשי, בלוויית המושל המקומי או הכללי, והעניק לזוכים את התואר "ג'ו-רן" בשם הקיסר; למחרת ערך המושל נשף לכבודם של בעלי התארים החדשים.

תוכנם של המבחנים

נבחן ברמה הנמוכה ביותר, רמת הנפה, נשאל שתי שאלות שקשורות לחשיבה קונפוציאנית ולידע בארבעת הספרים וחמש הקלאסיקות. על הנבחן היה לענות בצורת חיבור פיוטי בעל מבנה נוקשה של שמונה פסקאות באורך בין 360–720 מילים שכותנה 'מסה בשמונה רגליים'^[3]. ההצלחה בבחינה הייתה תלויה ביכולות החריזה וההיגוי של הנבחן. אחר כך התבקש הנבחן לחבר שיר קצר של שישה זוגות פסוקים מחורזים. נבחנים ברמה המטרופוליטנית היו צריכים לחבר ארבעה מסות בשמונה רגליים, שלושה בנושאים שבחרו בעצמם ואת הרביעית, כתב-ביקורת מתחום ההיסטוריה. בשלב השני כתבו ארבע מסות מתחומי הקלאסיקה ושיר קצר אחד של שמונה בתים; ובשלב השלישי - חיבור על נושא פוליטי מענייני היום. בבחינות העליונות ביותר, בחינות הארמון, שעליהם פיקח הקיסר בעצמו, נדרשו הנבחנים לכתוב מסה של 1000 מילים על אחת מבעיות השעה. לא רק תוכן המסה נבדקה, אלא גם ההיגוי ואיכות הסגנון הספרותי נלקח בחשבון^[4].

דוגמה לשאלות שנשאלו (מתוך בחינה משנת 1904)

היסטוריה-

לשושלת ג'ואו וטאנג היו ממשלות מרכזיות חלשות וממשלות מקומיות חזקות בעוד בשושלת צ'ין ווֵיי המצב היה הפוך. דונו ביתרונות ובחסרונות של שניהם.
דונו במשפט: פי דו הציג את הרעיון לפי ראש הממשלה יכול לדון במדיניות עם יועצים בביתו (בתקופתו כל דיון נעשה בחצר בפני הקיסר)

פוליטיקה-

בתי ספר נועדו לשלושה דברים- לחנך את האנשים, לאמן אנשים מוכשרים ולהחיות מחדש את התעשייות. איזה משלושתם הכי חשוב?
כאשר יפן החלה ברפורמות שלה, הם העסיקו מערביים ולכן התחזקו. כעת מצרים מעסיקה מעל ל-1000 מערביים אך הפסידה כסף וכוח ונשארה מדינה נכשלת. דונו בסיבה מאחוריי זה.

קלאסיקות-

הסבר את השורה הבאה: "... הביא ביחד את כל האנשים ובמקום אחד פיזר את כל סחורותיהם. הם עשו את החליפין שלהם והלכו לדרכם, כל אחד קיבל את מה שהיה צריך" (מתוך אי צ'ינג)

חיבור-

דרכם של השליטים הוא לדאוג לנתינים שלהם כפי שאב דואג לבנו. למרות שהם שוההים בארמון, עליהם להתחשב בחייהם של מיליונים. פרפקטים מקומיים יודעים הכי טוב את הכאב של הנתינים תחתיהם. בשושלת האן הממשל המרכזי השתמש ב-'ששת החוקים' על מנת לפקח על הפרקטים המקומיים, אך נתן להם את העצמאות לשלוט ולמשול כראות עיניהם. מצב זה לא שונה מהיום. אם זאת, היום אנו רואים פרפקטים מקומיים מרמים ומשקרים את הממשל המרכזי. כיצד עלינו לשים סוף לתופעה זאת?

השפעה

מעבר לשלטון מלומדים

תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות (420–589) הייתה תור זהב עבור האריסטוקרטיה הסינית. הכוח שהחזיקו האריסטוקרטים הגביל משמעותית את יכולתו של הקיסר ליישם את השפעתו בחצר, במיוחד בדבר מינוי פקידים. עם עליית שושלת סווי יצר הקיסר הסווי את הבחינות הממשלתיות, במטרה לעקוף ולהקטין את האינטרסים האריסטוקרטיים, ובכלל להחליש את האריסטוקרטיה התורשתית ולרכז את הכוח סביב הקיסר.

שושלת טאנג (שעלתה לשלטון בשנת 618) הרחיבה את שיטת הבחינות הממשלתיות. הקיסר מינה את מיטב בוגרי המבחנים, הגינשי, לתפקידי ממשל חשובים, לצד האריסטוקרטיה. במהלך שלטונו של הקיסר שואן-דזונג, בערך שליש מראשי הממשלה היו ג'ין-שה. בתקופת הקיסר שְׂייֵן דְזונְג היו שלוש חמישיות מראשי הממשלה ג'ין-שה. השינוי בשיטת המינויים גרמה למכה קשה לאריסטוקרטיה, אך הם הטיבו להתגבר על המכשול על ידי היבחנות בבחינות בעצמם. מלבד זאת, פריבילגיות תורשתיות לא נעלמו לחלוטין, ולבנים של שרים גבוהים וגנרלים נותרה הזכות להחזיק במשרות ממשלתיות זוטרות מבלי לגשת לבחינות. עם זאת, לאחר שנת 1009 נאלצו גם מועמדים למשרה ציבורית מכוח שיוך משפחתי לגשת לבחינה ולהשלים קורס; רק כ-50% הצליחו בכך^[5].

השכבה החדשה שצמחה מבוגרי הבחינות, אותם "בירוקרטים-מלומדים" שכונו במערב "מנדרינים", נטו ליצור קליקות משלהם בחצר הקיסרות ובממשלה. מערכת היחסים בין הקיסר לאותם מלומדים מתומצתת בהצהרתו של זאנג פנגפינג לקיסר רנזונג בשנות ה-1040: ”האימפריה אינה יכולה להישלט על ידי הוד מלכותו בלבד, אלא רק בשיתוף פעולה עם הפקידים”^[6].

המאפיין העיקר של השיטה הפוליטית בשושלת סונג לא הייתה אוטוקרטיה אלא ממשלת בירוקרטים-מלומדים, דבר שנעשה אפשרי על ידי קיומה של מערכת הבחינות הממשלתיות כאמצעי לאשרור כוח פוליטי. בטווח הארוך, הקיסר הפך מדמות בעלת כוח מנהלתי עליון לאחד עם כוח סמלי בלבד, מוגבל לחלוטין על ידי מערכת שהוא היה חלק ממנה, גם אם לא תמיד פעל לפי האידאלים שהשרים הטילו עליו; הקיסר לא היה ראש הפירמידה אלא אבן ראשה בקשת, שתפקודה המוצלח היה תלוי בהישארות במקום.

— Bol, Peter K. (2008), Neo-Confucianism in History

כפיפות הצבא

לבחינות הממשלתיות היה את ההשפעה של כפיפות הצבא לממשל האזרחי. בתקופה של שושלת סונג', שני התפקידים הצבאיים הבכירים ביותר, שר הצבא והרמטכ"ל, נשמרו עבור פקידי ממשל. כמו כן, היה זה דבר שבהרגל למנות פקידי ממשל כמפקדים בחזית. לעומת זאת, קצינים צבאיים שצמחו מהצבא עצמו יכלו לפקד רק על יחידות בלבד, ותפקידים שונה באופן תכוף על מנת שלא יוכלו ליצור קשר משמעותי עם החיילים תחת פיקודם. המדיניות של מינוי פקידים אזרחיים כמפקדים צבאיים נמשכה גם תחת שושלת מינג וצ'ינג. למרות שמדיניות זאת השפיעה לרעה על תפקוד הצבא, מערכת היחסים היציבה בין הממשל האזרחי לצבאי מנעה את ניסיונות ההפיכה התכופות שהיו נפוצים בשושלות קודמות^[7].

מינויים

בוגרים של הבחינות ברמת הנפה היו זכאים למשרת בתור מורים בבתי ספר מקומיים, כמנהלים של מקדשים או אסמים, או כעוזרים למנהלי הנפה. בוגרים ברמה גבוהה יותר מונו כשופטים מחוזיים ושופטי שלום, בוחני תיקים, מנהלי נפות, שליחים ומזכירים. כמו כן הם זכו להטבות מס והיו פטורים מענישה גופנית על עבירות פליליות מסוימות. הנבחנים שעברו בהצלחה את הבחינה בארמון הקיסר זכו לתואר "ג'ין-שה" היוקרתי והפכו למלומדים חשובים ובעלי מעמד מכובד בבירוקרטיה הסינית. שלושת התלמידים המובילים של בחינות ארמון הקיסר מונו ישירות לאקדמית הנלין, שם תפקדו כיועצים הקרובים ביותר של הקיסר, כאחראיים על הבירוקרטיה וניהול של החצר המלכותית וגם על לימוד בני האצולה ופירוש הקלאסיקות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחינות הממשלתיות בוויקישיתוף

הבחינות הממשלתיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ "The Chinese Imperial Examination System (WWW.chinaknowledge.de)".
^ Ch'ü, T'ung-tsu (1967) [1957], "Chinese Class Structure and its Ideology", in Fairbank, John K. (ed.), Chinese Thoughts & Institutions, Chicago and London: University of Chicago Press
^ שו, עמנואל. "צמיחתה של סין המודרנית" עמ' 90
^ שו, עמנואל. "צמיחתה של סין המודרנית" עמ' 92
^ Kuhn, Dieter (2009), The Age of Confucian Rule
^ Ibid.
^ Miyazaki, Ichisada (1976), China's Examination Hell: The Civil Service Examinations of Imperial China, translated by Conrad Schirokauer, Weatherhill; reprint: Yale University Press, 1981, ISBN 9780300026399